בלוג אישי

בלוג ביפולרית | פרק 10: רציתי למות

רוצה למות

בפרקים הקודמים סיפרתי שאני מאובחנת כביפולרית החל מלפני כשנה וחצי, בעקבות התקף מאניה חריף, שבמהלכו לא הצלחתי לישון במשך 3 ימים.

שבועות אחדים לאחר ש”כיבו לי” את המאניה עם זיפרקסה וסרוקוול, התחיל הדיכאון הכבד, שנמשך שנה וחודש.

בגלל שהדיכאון שלי היה קשה מאוד, ומלווה במחשבות אפלות מאוד שחוזרות בלופ (“אני לא מצליחה לדבר”, “אני לא מצליחה לחשוב”, “אני לא מצליחה לעבוד“, “אני לא נהנית מכלום”, “לעולם לא אחזור להיות מה שהייתי עד היום”, “רע לי ואני לא מסוגלת לשאת יותר את הכאב הזה, מבפנים“), במהלך השנה וחודש של הדיכאון הקשה, מה שקוראים הפסיכולוגים והפסיכיאטרים “דיכאון מאג’ורי“, חלפו בראשי כמעט כל הזמן מחשבות אובדניות שחלק מהן יושמו בניסיונות אובדניים, ובעיקר בתחקיר על אודות שיטות התאבדות.

היה קשה לחשוב על האהובים שיישארו מאחור

אציין שלפני כל ניסיון התאבדות בכיתי ארוכות, כי התקשיתי לחשוב שאגרום טראומה נוראית לבני האהוב והמדהים, שעלול חלילה להאשים את עצמו באיזה אופן בבריחה הפחדנית והבזויה שלי מהחיים.

התקשיתי גם לחשוב על הכאב שירגיש בנזוגי האהוב, שטיפל בי במסירות לאורך כל התקופה הזאת, ולמעשה מאז שאני מכירה אותו.

ניחמתי את עצמי בכך שהבנזוג ימצא מייד בת זוג חלופית, טובה ממני, שתתפקד טוב יותר גם כאם לבני, גם בגרימת עונג לבעלי, שהוא כל כך ראוי לו, וגם בביצוע שלל עבודות הבית, שנכון לאז הוא ביצע את רובן בעצמו. שיתפתי אותו בתחושותיי כל הזמן, שהוא ראוי לטובה ממני. הוא לא התייחס אליי.
התחלתי לנסח מכתב התאבדות אבל קרסתי מבכי תוך כדי התהליך, גם בגלל הקושי הקורע להיפרד מהאהובים שלי, וגם בגלל היעדר היכולת שלי לבטא את עצמי, את תחושותיי, את כאביי.

בגלל שפחדתי מהמחשבות האובדניות, חששתי מאוד להיות לבד, והצטרפתי לבנזוג לכל פעילות.

ממש הכול. כולל הליכה למכולת. כולל בילויים בשבתות אצל חמותי למשך שעות, ושהייה ארוכה עם הבנזוג והבן בגני שעשועים, בבריכה ובים, כמעט מדי יום.
זאת בניגוד אליי של בדרך כלל, זאת של ה”דיכאון קל מתמשך” – אישה שנמנעת לחלוטין מבילויים משפחתיים רבי משתתפים, ומבילויים בגני שעשועים ובבריכה, בטח אם הם כוללים עוד ילד מלבד בני.

כשהייתי לבד, עם עצמי, בשעות המאוד בודדות שזה התאפשר לאורך השנה וחודש האלה, התחלתי בחקר ובניסיונות ליישום של כמה שיטות התאבדות במקביל –

איור: animexterno

השיטה המועדפת, כמובן, הייתה מנת יתר של סמים מענגים, אבל כאלה לא היו ברשותי….

אחרי מנת יתר של סמים, השיטה הנקייה והנעימה ביותר היא נטילת מנת יתר של כדורים שיש בבית השיטה שבה השתמש סבי ז”ל בהצלחה מרשימה.

גיגלתי את כל הכדורים שהיו בבית

(כולל האוסף המרשים של הכדורים הפסיכיאטריים שאגרתי, והכדורים של בנזוגי שסובל משלל בעיות רפואיות) בשילוב עם מילות החיפוש “מנת יתר“.
התברר, למרבה הצער, שכל הכדורים בבית, כולל אלה שהוזהרתי מפניהם, כמו ארקוקסיה ואטנט, אינם מסוכנים גם בנטילת מנת יתר.

בכל זאת בלעתי חבילה של ארקוקסיה, ולא קרה כלום.

רוצה לסגור על הכול / ביפולרית, גיל 19

כבר בגיל 14 ניסיתי להתאבד עם 19 כדורי רוקל, משכך כאבים שאמי השתמשה בו בקביעות.
לא עבד גם אז.
אולי בגלל ששטיפת הקיבה הורידה את האפקטיביות של הכדורים…. (-; אבל על זה אקשקש כבר בפרק אחר. חזרה לענייננו.

 

נאלצתי לפנות לשיטות התאבדות מלוכלכות יותר, שמקשות על בני המשפחה, שייאלצו לראות את הגופה שלי במצבים מחרידים.

האחת היא חיתוך הוורידים באמבטיה (ניסיתי. גם כאב מאוד, גם לא היה לי אומץ ללכת עם זה עד הסוף, וגם הייתי צריכה להסתיר את הצלקת ביד עד שהחלימה).

השנייה היא תלייה, השיטה ששימשה בין היתר את כריס קורנל,סולן סאונדגרדן, שהתאבד בגיל 53. חשבתי להשתמש ב-TRX כחבל ולהיתלות מהמרפסת כלפי מטה, ואפילו ביצעתי את הקשר הדרוש, אבל המחשבה על כך שמישהו מהשכנים ימצא אותי ואז בנזוגי או בני יצטרכו לזהות אותי, או שהם בעצמם ימצאו אותי… המחשבה הייתה קשה מנשוא, וזנחתי אותה.

יש לך עוד זמן

Bruno Diaz

השלישית היא קפיצה מהמרפסת, שיטה שבה השתמשה אהובתי תרצה אתר (בעייתי כשמתגוררים בקומה ראשונה… ).

בקיצור, לא הייתה ברירה אלא להישאר בחיים. ומזל שכך…


רוב היוצרים שאני אוהבת מילדותי התאבדו או ניסו להתאבד.

תרצה אתר – צילום מסך מתוך הסרט “ציפור בחדר”

תרצה אתר קפצה מחלון ביתה בגיל 36 לאחר כמה נסיונות התאבדות, אחד מהם בשאיפת גז, השיטה של סילביה פלאת’.

אחרי שניסתה להתאבד באמצעות הגז, כתב לה אביה, נתן אלתרמן, את השיר קורע הלב “שמרי נפשך” (“שמרי נפשך מאש כיריים…”) והיא השיבה לו ב”שיר הנשמרת”. אבל מכתב הפרידה שלה היה ללא ספק בשיר “בלדה לאישה“, שכתבה עבור המחזה “4 נשים”, שעסק בהתאבדות. תרצה לא זכתה מעולם לשמוע את ביצוע השיר.

“אפילו ענני הגובה, לא יכלו לשתיקתה / היא הביטה עד בלי שובע, היא הביטה וידעה / שכעת פורחות בעמק,/ שלל חבצלות הבר./ ולמרות הכל, הכל נגמר.//אפילו ענני אוקטובר, הסגולים אל מול שקיעה,/ לא עזרו לה אף לרגע, לא עזרו להרגע… אפילו הספרים בחדר, הסגור והעצוב, / כבר ידעו היא לא בסדר, היא הולכת לבלי שוב…”

________________

וירג'יניה וולף, התאבדה בטביעה

וירג’יניה וולף

וירג’יניה וולף, סופרת אמריקאית, ביפולרית, הטביעה את עצמה באגם הסמוך לביתה עם אבנים ששמה בכיס המעיל. לפני מותה כתבה לבעלה:

“אני די בטוחה שאני משתגעת שוב, ולא אתאושש הפעם. אני מתחילה לשמוע קולות ולא מסוגלת להתרכז. אז אני עושה את מה שנראה לי הדבר הטוב ביותר לעשות. אתה רואה, אני אפילו לא מסוגלת לכתוב את זה כמו שצריך… מה שאני רוצה לומר הוא שאני חייבת לך את כל האושר שחוויתי בחיי”.

קראו עוד על וירג’יניה וולף, ביפולרית
________________

סילביה פלאת’ משוררת וסופרת אמריקאית, התאבדה באמצעות פתיחת צינור הגז בבית, אחרי שהכינה לילדיה חלב ועוגיות, חודש לאחר שיצא לאור ספרה “פעמון הזכוכית” שבו סיפרה על ניסיונות ההתאבדות והאשפוז שלה.

היא ניסתה להתאבד מספר פעמים, שהראשונה שבהן כשהייתה בת 20, ובעקבות אחד הניסיונות התאשפזה בבית חולים פסיכיאטרי, ואף טופלה מספר פעמים בנזעי חשמל. מתוך ספרה, פעמון הזכוכית:


________________

מרילין מונרו, ביפולרית, התאבדה באמצעות נטילת כדורים, אחרי שני נסיונות התאבדות שנכשלו.

מילותיה האחרונות, במכתב שכתבה למנטור שלה:

“אני עדיין אבודה, הכל פועל נגד הריכוז שלי, הרצון שלי חלש.
אני נשמעת משוגעת אבל אני חושבת שאני משתגעת, בכל פעם שאני מתייצבת מול המצלמה כל מה שאני מנסה ללמוד חומק ממני, ואז אני מרגישה כאילו אני לא מתקיימת באנושות בכלל.
תגיד להתראות לפאט, תגיד להתראות לנשיא, תגיד להתראות לעצמך, כי אתה בחור נחמד”.

קראו עוד על מרילין מונרו, ביפולרית
________________

קורט קוביין, ביפולרי, סולן נירואנה, התאבד בירייה בגיל 27, זמן רב לאחר שכתב את השיר “אני שונא את עצמי ורוצה למות“.

קוביין נמצא כשהוא אוחז פתק בידו, בו בין היתר פירט את הסיבות לפירוק להקת נירוונה, ציטט שורה משיר של ניל יאנג שאומרת “עדיף להישרף מאשר להתפוגג”, וכתב: “אני חושב שאני פשוט אוהב אנשים יותר מדי שזה גורם לי להרגיש כל כך פאקינג עצוב”.


________________
ג’ניס ג’ופלין מתה ממנת יתר ונמצאה על רצפת חדר בית מלון, בגיל 27. היא מתה כפי שהיא חיה – לבד.

גופה היה מלא בהרואין משובח ויקר בשווי מאות דולרים, בנוסף לוודקה ויין פירות ממותק. גופתה נמצאה על הרצפה בחדר מוטל קטן במערב הוליווד. סיבת המוות הרשמית הייתה מנת יתר, אבל קודם לכן הספיקה ליפול מהמיטה. הגופה שלה נראתה כמו בובה שמוטה וחסרת חיים. פלג הגוף העליון שלה נתלה בין שמיים לארץ, רגליה הקצרות התקפלו על המזרון.

היא לבשה חולצה ותחתונים. פרצופה היה מלא דם. היא שברה שיניים, שברה גם את האף. כדי להוסיף לתמונה המזוויעה שנראתה כאילו נלקחה מתוך נובלה של סטיבן קינג, סביב גופתה התפזרו שטרות ומטבעות בסך 4.5 דולרים שהחזיקה בידה ברגע מותה. פקיד הקבלה סיפר שהיא הספיקה להגיע באחת בלילה כדי לפרוט אצלו כסף ולקנות סיגריות במכונה האוטומטית. האיש הזר הזה היה האחרון שראה אותה בחייה.
בעדות במשטרה סיפר שלא ידע שהיא מפורסמת.

________________

איימי ווינהאוס, ביפולרית, נפטרה ככל הנראה כתוצאה ממנת יתר של אלכוהול, באותו גיל, שמאוד מקובל בקרב המתאבדים. גיל 27.

איימי ווינהאוס

לאחר מותה של הזמרת, בני משפחתה התעקשו כי ווינהאוס הייתה נקייה לחלוטין מסמים, ואכן הנתיחה שלאחר המוות לא הצליחה לקבוע בוודאות את סיבת המוות, אך לא נמצאו בגופה שאריות סמים. אולם כמות האלכוהול שנמצאה בגופה היא פי 4.5 מהגבלת כמות האלכוהול בדם לנהיגה באנגליה.

מסתבר כי לאחר תקופה ארוכה של התנזרות משתייה, ווינהאוס חזרה לשתות אלכוהול בימים האחרונים לפני מותה.

________________

ואן גוך

גם ואן גוך ירה בעצמו, בגיל 37, לא לפני שזרק לאוויר את המשפט האלמותי: העצבות תימשך לנצח“.

________________

ליין סטאלי, סולן אליס אין צ’יינס, דכאוני ומכור להרואין במשך יותר מעשור, מת ממנת יתר ככל הנראה, בגיל 34.

מתוך “Get Born Again”, אחד משני השירים האחרונים שכתב סטאלי: “אני אבחר את התאריך, מוות אחד וערפל אפור סמיך, אני מסתתר ומחייך, נקה את כל חטאיך, היוולד מחדש, רק חזור על כמה שקרים. סבל עצום, היוולד מחדש…”.
________________

כריס קורנל, סולן “סאונדגרדן”, “אודיוסלייב” ו”טמפל אוף דה דוג”, התאבד בתלייה בגיל 52 במאי 2017.

קורנל נמצא ללא הכרה בחדר אמבטיה במלון בדטרויט, עם רצועת ספורט סביב צווארו. מצא אותו בן משפחה, ששלחה אשתו של קורנל.

הוא הותיר אחריו את אשתו השנייה ושלושה ילדים.

ב-1999 הודה קורנל בהרגל שלו – “משהו שעשיתי מאז שהייתי ילד היה לפתוח חלונות ולדמיין איך זה יהיה לקפוץ. אבל אני אף פעם לא לוקח את זה ברצינות”.
________________

מייקל האצ’נס, סולן להקת הרוק INXS, סבל מדיכאון, היה מכור לסמים וניהל רומנים עם נשים ידועות.

האצ’נס נמצא תלוי ללא רוח חיים במלון בו שהה בסידני ב-22 בנובמבר 1997, בגיל 37.

___________

ענבל פרלמוטר, סולנית “המכשפות” האהובה והמצוינת, התאבדה בגיל 26 בלבד בתאונת דרכים, אחרי שכתבה והקליטה את השיר:

“מעכבת את כל התנועה / על הגג יש רוח חזקה/ הם יגידו מישהי נפלה / איך קרה שכך עשינו לה / וזה מוזר, מוזר / לא השארתי פתק / לא היה לי מה לומר/ מרחוק שומעת המולה./ מתקרבת מכונית כחולה./רק עוד צעד -/ ואז הצלילה…/ וזה מוזר…/כמה שניסיתי והכל בסוף נגמר. ” (“מעכבת“, “הקלטות אחרונות”).

___________

אליוט סמית' בהופעה בלוס אנג'לס, 2003 (צילום: ויקיפדיה)

“שאלוהים יסלח לי” | צילום: ויקיפדיה

אליוט סמית’, התאבד בגיל 34, ב-2003, באמצעות שתי דקירות סכין בלב, ככל הנראה באמצע ויכוח עם חברתו.

הסיבה: פרנויה כבדה עקב התמכרות להרואין ואלכוהול.

למי כתב? סביר להניח שלחברתו, אם כי לא לגמרי ברור האם אכן התאבד או שמא נרצח על ידה. היא טוענת שנעלה את עצמה באמבטיה כדי להתקלח ולפתע שמעה אותו צועק ומצאה אותו עם סכין בלב. דו”ח הפתולוג, לעומת זאת, לא הצליח לקבוע חד משמעית אם מדובר בהתאבדות או רצח.

מילים אחרונות: לאחר מותו נמצא פתק בו כתב – “אני כל כך מצטער – באהבה, אליוט. שאלוהים יסלח לי”.

_________________

מיכל ניב, שהייתה בזמנו שדרית הרדיו האהובה עליי, עם “היפות והאמיצות” שהגישה בהומור קורע עם עינב גלילי – גם היא תלתה את עצמה, לאחר סיפור חיים מזעזע, שכלל אח שכנראה התאבד, ואב שהתאבד בעקבותיו.
________________

כל אלה הצליחו להתאבד. אבל יש גם את כל ההמונים שרצו ולא הצליחו.

לאה גולדברג רצתה למות, וכתבה על כך רבות ובפירוט ביומניה. שינייד אוקונור כתבה פוסט התאבדות וצילמה סרטון פרידה. סיה גילתה שהיא ביפולרית בעקבות ניסיון התאבדות שלה. נינה סימון סיפרה בהזדמנויות רבות על רצונה למות. גבריאל בלחסן כתב רבות על רצונו להתאבד, לקטוע את הסבל. אביב גדג’ ניסה להתאבד והתאשפז בעקבות כך. דליה רביקוביץ גם כן הביעה רצון למות.

מאניה-דיפרסיה
נכתב על ידי
שמי מ', אני בת 44, נשואה ואם לילד בן 9.5, סטלנית, מעצבת גרפית וקופירייטרית, בעלת עסק יחידני מצליח שהקמתי לפני 15 שנים. אחרי חיים שלמים של דיכאון קל מתמשך (דיסטימיה) - שטופל בנוגדי דיכאון מגיל 20 - בגיל 43 הגיע התקף המאניה הראשון (ואולי האחרון?) שלי, בעקבות שילוב מסוכן של נוגדי דיכאון, אטנט, קוק, MDMA וגראס. מאז אובחנתי כבעלת הפרעה ביפולרית, ובמילים אחרות, מאניה דיפרסיה. בשנה וחצי האחרונות הייתי על גג העולם ומיד לאחר מכן - עמוק בתחתית.
לחץ על מנת להגיב

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .