בלוג אישי

לק ג’ל (או: מבוסס על סיפור אמיתי, בערך)

לק. קרדיט: Suzy Hazelwood - Pexels

היא יודעת לשקר לעצמה.

היא מביטה במראה וחושבת, רזיתי. זאת דווקא האמת. היא מהדקת אל גופה את הסוודר שהיה פעם מלא בשמחת חיים והיום הוא נדחק לשולי המכנס. שוב מביטה במראה, אני נראית טוב ככה. קל לשקר כשזאת האופנה.

עוד כשהיא הייתה בהריון הם אמרו שהיא לא תוריד את השומן הזה. הם טעו, היא הצליחה להוכיח להם שכשהיא רוצה משהו היא משיגה אותו. גם ניסים היה כזה, אבל זאת הייתה הטעות שלה הפעם. היא לא קלטה את זה בזמן.

אחרי שהיא ילדה את הקטנה הוא עזב.

כולם אמרו לה שזה מה שיהיה, ובכל זאת היא מצאה את עצמה מאוכזבת. “הוא עשה ככה לשתי האחרות, למה שאת תהיי שונה?” נזפה בה אחת החברות. למה חשבתי שאהיה שונה? היא הייתה שואלת את עצמה בפליאה. באמת למה.

היא דווקא הייתה מוצלחת כל חייה. גדלה בבית אוהב, צלחה את כל הבגרויות, הוציאה תואר נחמד. כולם תפסו ממנה משהו מיוחד, שונה. אמא שלה רצתה שתהיה רופאה, נו מה. בסוף היא סיימה בקליניקה של לק ג’ל.

אחרי שילדה את הקטנה הוא עזב. קרדיט: Kristina Paukshtite – Pexels

האמת? היא נהנתה מזה, אהבה את הבנות שהגיעו אליה.

יום שלישי של שעה שתיים הייתה תמיד נחמדה אליה, מביאה צעצועים לקטנה. יום רביעי של שעה שבע הייתה תמיד מאחרת ומגיעה לקראת שמונה, היא הייתה סטודנטית צעירה ויפה, מלאת זוהר מעורר קנאה.

יום שישי של שעה ארבע הייתה רכלנית איומה, אבל תמיד הצליחה להצחיק אותה בסיפורים טיפשיים, קטנוניים. פעם אחת היא צחקה כל כך חזק ובטעות מרחה את הלק קצת עקום. הרכלנית לא כעסה, אולי כי קיבלה טיפול חינם בשבוע לפני. על כל מפגש עשירי לק חינם, ככה עשו אחרות וגם היא הלכה בעקבות העדר, זה היה נוח.

הכול היה לה נוח בשגרה הנעימה והמסודרת הזאת, עם הבנות. אהבה אפילו את הריח של הלק. את הידיעה שהוא צובע בצבעים ססגוניים משהו קשה ומכוער. כן, היה לה נוח. רק ניסים לא היה נוח לה, אפילו שעזב תמיד היה נוכח.

אחרי הפרידה הוא היה ממשיך לבקר, לפעמים שומר על הילדה כשהייתה יוצאת לסידורים.

פעם בחודש הוא היה מגיע לארוחת ערב שישי, הם היו עושים קידוש והייתה שוב תחושה של משפחה. אלה היו רגעים נעימים, אבל היא לא הצטערה על הפרידה. הוא היה אדם מסובך, והיא תמיד הייתה מסתבכת אתו.

בקושי חצי שנה אחרי הפרידה והוא התחיל שוב עם הבקשות. היא ניסתה לסרב, באמת. אבל הוא, קצת כמוה, תמיד יודע להשיג את מה שהוא רוצה. שיתוף הפעולה מצידה היה מלא. אבל היה לה ברור שגם כאן היא שוב מסתבכת.

יש דברים שתמיד נעולים אתנו. קרדיט: Ylanite Koppens – Pexels

יום אחד, השוטרים דפקו בדלת והאשימו אותה בגידול סמים בדירה שבה גרה אתו.

היא היתממה. ראתה את יום רביעי של שעה חמש אוספת את התיק (רק יד אחת צבועה) ויוצאת בלי להביט בה. זאת לקוחה שלא תחזור, היא ידעה והצטערה. “ידעת?” שאלה אותה השוטרת. היא ענתה שלא. רועדת. בכל זאת אספו אותה לחקירה.

נו ברור שהיא ידעה. הוא היה מביא לה קצת כסף במזומן אחרי שהתחיל להרוויח. “ממתקים לקטנה.” הוא היה אומר בקול חם של פעם ודוחף לידיה כמה שטרות. היא הייתה קונה בזה גרביים ותרופות, אולי כדי לשכנע את עצמה שזה בסדר.

היה מביא לה כסף. קרדיט: RODNAE Productions – Pexels

בחקירה שוב ניסתה להיתמם: יש לה ילדה קטנה בבית, יש לה עבודה, מה יש לה להתעסק עם סמים, הסיבוך הזה לא מתאים לה עכשיו. “אהבה מביאה אותנו למקומות שלא מתאימים לנו”, אמרה השוטרת והקישה על המקלדת עם ציפורניים ארוכות ומטופחות להפליא, “היא עלולה להשאיר אותנו במקום כזה, ולא לשחרר”.

היא יודעת לשקר לעצמה, לא לאחרים. גם אם זה אדם שהיא אוהבת, גם אם זה שוטרים.

אחרי שבוע הגיע מכתב רשמי. יום שלישי, שעה שתיים, תגיעי למשפט עם עורך דין.

הדבר היחידי שחשבה עליו בזמן שחיממה אוכל לילדה, הוא שצריך להתקשר ליום ראשון של שעה שתיים כדי לבטל את התור. אולי היא תסביר לה שעכשיו היא בעצמה יום ראשון של שעה שתיים, רק במקום אחר לגמרי.

זה לא היה מצחיק, בעצם. אבל בכל זאת היא צחקה.

*

הסיפור הנ”ל מבוסס על מקרה אמיתי, ללא שמות ועם שיבוש של חלק מהפרטים.

לקריאת סיפורים נוספים (קצרים יותר) שמבוססים על סיפור אמיתי ומתפרסמים פעם בשבוע – לחצו כאן.

סיפורים אחרים שפרסמתי כאן: חזיות מהמרפסת, אבודים בדיזנגוף סנטר. לסיפורים קצרים אחרים: התפנקו כאן.

מור משרקי
נכתב על ידי
מור, בת 27. גבעתיימית טריה וירושלמית באופי. מצטיינת דיקן בתואר בקרימינולוגיה ובספרות עברית. בימים קופירייטרית במשרד פרסום ובלילות כותבת על כל דבר אחר, כולל סיפורים עליכם, כנראה. חיה קריאה ונושמת כתיבה, אוכלת אותיות כשמתחשק לי.
לחץ על מנת להגיב

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .