בלוג אישי

איך האפליקציה הזאת השתלטה לי על החיים?

קרדיט: pexels-pixabay-248533

או: הרגע בו מתבגרת צעירה שמה לב לכך שמשהו שהוא חיצוני לה, מנהל לה את החיים, הופך אותה להיות אחת מעדר, והיא מתנגדת לכך.

ערב אחד, בעודי יושבת בסלון ביתי ועוסקת במשהו, וביתי יושבת גם היא בסלון, בגבה אליי – שמעתי אותה אומרת: איך זה קרה, שהאפליקציה הזאת השתלטה לי על החיים?

אותה אפליקציה היא האינסטגרם. באותו ערב גורלי, הנערה שקלה ברצינות להסיר את האפליקציה מהנייד שלה, ולמחוק את החשבון שלה, על שלל העוקבים שטרחה ללקט במהלך השנים האחרונות.

שאלתי אותה אם זה לא יהיה צעד פזיז מידי, כי האפליקציה היא מה שהיא והרי השאלה למה את הפכת אותה בחייך? זה בעצם כמו כל מסך אחר, ניתן לראות סרטים איכותיים, לצפות בתוכניות עם תוכן איכותי, או למלא את עצמנו בג’אנק סדרתי מהטלוויזיה. ניתן לנסוע לטייל במכונית ולנצל אותה לצבור חוויות שוות, או לנסוע באופן לא אחראי ולבצע תאונות מסכנות חיים.

האופן בו נבנות האפליקציות אל מול הנוער, במיוחד האפליקציה הזאת, הוא לכאורה תמים, אך בפועל מנהל להם את הזמן בכל שעות הערות שלהם. מרגע פקיחת העיניים ועד עצימתן בסוף כל יום (או בבוקרו), (על כך פוסט נוסף בקרוב ממש).

בעבר הייתה קיימת רק האפשרות לשתף בתמונות או בסרטונים קצרים.

אינני זוכרת האם הייתה גם תקופה לפני ה”סטורי” של האינסטגרם. אותו “סטורי”, המשתף למשך 24 שעות בלבד את חוויות המשתמש. אם לא אעקוב אחרי כל הסיפורים של כל מי שאני עוקבת אחריו באופן רצוף – ה”סטורי” יימחק, ואז לא אהיה יותר בעניינים. ככל שיש יותר נעקבים – כך יש יותר ויותר סיפורים לעקוב אחריהם. פתאום המושג הזה, סיפורים, מזכיר לי תירוצים. ים של תירוצים לשמוע, ים של סיפורים לעקוב אחריהם, כדי להיות בעניינים. ולהתעדכן כאשר לרוב זה להתעדכן בדברים ממש לא חשובים, כמו מה הכילה צלחת ארוחת הבוקר, צהרים, ערב, לילה של מישהו, או עם מי שלחה מישהי נשיקה מול המראה…

בסטורי, כדי להיות ברורים ממש, ניתן גם לבצע “בומרנג”, שזה בעצם לחזור על החוויה שחוויתי, כדי שתיחקק במוח של מי שצפה בה, מכיוון שהיא חוזרת על עצמה שוב ושוב ושוב, וכמובן מבזבזת את הזמן, יותר ויותר, בהתאמה.

מצלמת אותה מצלמת את עצמה סלפי

צילום: רונית קורן

אינני יודעת איך המתבגרים בבתים אחרים מתנהלים, אך זו שלי, החל מהבוקר, מצטלמת. שטופה באהבה עצמית

שזה, בעיני, דווקא מבורך. אך כפי שצפתה בכל הסטוריז של הנעקבים, כך גם השקיעה זמן נוסף בלהצטלם ולהעלות את התמונות ואת הסרטונים שלה, עם הערות, תיוגים, ואימוג’ים, וכן הלאה, כך שגם עוקביה יוכלו לכלות את זמנם בצפיה בה, וחוזר חלילה. (כי אם את לא מעלה סטורי, או פוסט, את ממש, אבל ממש לא קיימת). אה, וכמובן שיש צורך לתחזק גם סטוריז מיוחדים ל”קלוז”, שהם החברים הקרובים בלבד (אני, אגב לא ב”קלוז” שלה), וכמובן יש לשמור על מתח, סטרס אמיתי, מי הוציא אותי מה”קלוז” שלו, ומי הכניס אותי ל”קלוז” שלו, שכל אירוע כזה, גורר סדרה של שיחות טלפון: וואו, אל תשאל/י, הוא הכניס אותי ל”קלוז” שלו. או: ראית את הסתומה הזאת? הוציאה אותי מה”קלוז” שלה… חיה בסרט שזה מזיז לי (מזיז, מזיז, אם לא היה מזיז לא היית עורכת עכשיו שיחת טלפון על זה ביוזמתך).

וכאילו לא נגזל מספיק מהיממה ומחוסר המעש בה עם כל מה שעשינו עד עכשיו באפליקציה, אז בנוסף לכל אלה, התוסף כעת גם איזה reply, הדורש עירנות ותזמון. חברים שולחים לך תמונה של מצב נקודתי שלהם, רצוי עם איזה פילטר מגניב, ועליך להגיב, רצוי במיידי עם תמונה שלך, של מה את עושה ברגע זה, עם פילטר מגניב יותר, או מכוער יותר, או בלעדיו. ברגע שהגבת – הריפליי נעלם אצלך. זהו, חוויה חד פעמית ממש (החוזרת על עצמה יום יום עם עשרות חברים).

וואו, רק מכל הסיפור הזה התעייפתי ובא לי לישון כבר.

וכל אלה הם עוד לא הכול, ומן הסתם היד של המתכנתים עוד נטויה, כדי להשאיר את המשתמש תקוע באפליקציה יותר ויותר זמן מהיממה, מכיוון שעל כל סטורי של חברים בו אנו צופים, הם משחילים גם סטורי שהוא פרסומת, עליו הם גוזרים קופוניםמהמפרסם, והנערים גם מתפתים לקנות, ומבקשים לקנות לעצמם עוד ועוד מוצרים מיותרים, וככל שיש יותר, כך גדל החלל, תחושת החסר. לא מכיוון שמשהו באמת חסר, אלא כי היום נגמר, הסתיים, ולא הספקתי לעסוק בכלל במשהו אליו יש לי תשוקה, drive  אמיתי. משהו שהוא פרטי שלי, יצירה שלי.

רק מתיאור התופעה, התחושה שלי היא כמו להיות בובה על חוטים, שאותה משהו שהוא חיצוני אליי מנווט, מותח את החוטים, מחליט עבורי מה עליי לעשות ולבצע, בקצב שלו, לא בזה שלי, בכל רגע ורגע.

ילדה שלי, מאושרת בשבילך ששמת לב מספיק מוקדם שזה מנהל אותך.

בנוסף לכך גאה בך על שהחלטת בשלב זה שלא להתנתק מהאפליקציה, אלא לשלוט בה, לנהל אותה, ולא לאפשר לה להמשיך לשלוט בך ולנהל אותך. להקציב לה זמן מסוים ביממה, זמן שבו תתעסקי בה. זמן קצוב להגיב לתמונות ולסיפורים של חבריך, האמיתיים והפחות, החברים הקרובים והרחוקים. זמן קצוב בו את בוחרת לשתף את מי שאינו מצוי באופן פיסי בחייך בחוויותיך לאורך היממה.

Ronit Koren
נכתב על ידי
אני רונית קורן, אישה, אמא, סבתא. אדריכלית ומתכננת ערים ואזורים, עוסקת בתחום של איכות הסביבה מזה קרוב לשלושה עשורים. מחנכת ומרצה במכללת תל חי בתחומים של שרטוט, תורת הבניה ופרויקטים. אוהבת לקרוא, לצייר, לכתוב שירה וסיפורים.מרפאת בתהליכי תודעה ומודעות.
6 תגובות

6 תגובות

  1. קורנת

    23/11/2020 22:28

    מאמר מעולה. הייתי שמחה לדעת כיצד את מנהלת את העמודים שלך ברשתות החברתיות, והאם גם את מרגישה שהן השתלטו לך על החיים?

    • Ronit Koren

      24/11/2020 18:20

      קורנת יקרה, כבר אינני בגיל הזה, בו הרשתות החברתיות הן כל עולמי. רחוק מכך. יש ימים בהם כלל אינני נכנסת אליהן, למרות שיש נושאים בחיי שאני מקדמת דרכן. כמו את הפוסטים שאני מעלה כאן, למשל, וכאשר אני לא מספיקה להגיע אליהן לצורך הזה – אני מצרה על כך.
      בנוסף לכך יש לי הרצאות בנושאים סביבתיים, איכות הסביבה, שאני מקדמת.
      לצערי לא מכירה מספיק את האינסטגרם, הלוואי שיכולתי לקדם גם שם את עצמי יותר, לגייס יותר עוקבים, למשל.
      מעבר לכך – מקפידה להתעדכן פה ושם בחוויות העוברות בחייהם של מכריי האמיתיים, ולהגיב על מה שפרסמו. בין אם אלו חוויות אישיות, או קידום עסקים שלהם.
      היום הכול נהיה מאוד ממוקד לעסקים הפרטיים, וכל פוסט שבעל עסק מעלה – עסקי או כזה שנראה פרטי, לכאורה, יכול לקדם אותו. כל התפיסה השיווקית השתנתה, והיא פולשת גם לתפישות העולם של בעל העסק, בנוסף למה שהוא מנסה לשווק, וגם חייו הפרטיים הופכים לכאורה לעניינו של כלל הציבור.
      זה האופן בו רובנו מתקשר היום, אך הפנאי שאני מקדישה לכך מוגבל יחסית ביממה, לעיתים כמה דקות בבוקר וכמה בערב. לא מעבר לכך.
      מה שכן השתלט לי על החיים בחודשים האחרונים, מאז פרוץ הקורונה, הוא המסכים. מכיוון שאני מרצה שעות רבות בזום, במקום מול אנשים בשר ודם, אנו רואים מסכים וקוביות מול העיניים.
      במקום תרגילים, מודלים ועבודות, אנו רואים מצגות וקובצי PDF אותם אני מתקשה לבדוק ולתת עליהם ציונים.
      עיני כבר מתקשות להכיל את הצפיה במסך שעות כה ארוכות ביממה.

  2. Avatar

    בת-שבע

    24/11/2020 16:54

    איזה יופי! חינוך שהביא אותה להגיע לתובנות האלה בעצמה הוא חינוך איכותי! חשיבה עצמאית ויכולת להתנהל באופן שונה מהעדר, הוא מפתח להצלחה בעולם הנוכחי..

  3. Avatar

    אהובה

    03/12/2020 17:39

    כל נושא שאת מעלה מעניין ונכתב בשום שכל ורגישות.
    תודה על השיתוף.

  4. Avatar

    אלה

    10/12/2020 13:46

    וואו. לא ידע.י את כל זה. אני מעלה מדי פעם ויביאו קצרים ותמונות ובזה נגמר מבחינתי העניין. לא הכרתי את כל האופציות האלה. סחתיין על כליל שהצליחה להבין ולצאת מהחופש המטורף הזה

  5. Avatar

    חנה טל

    11/12/2020 08:40

    אכן השתלט לנו על החיים וצריך לדעת לשים גבולות… לנו יותר קל ויפה שהיא יודעת שלא צריך להתמכר לזה!

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .