דיבור אחר

איך להתמודד עם נמיות בחצר?

שתיים מהנמיות שמתגוררות בחצרנו
צילום: שי מסיקה

לפני כחודש, ראיתי בחצר הבית נמיה. התקרבתי אליה בזהירות, ראיתי שאינה פוחדת, וצילמתי. זה היה ביום האחרון של 2020. מאז כבר התברר, שלא מדובר בנמיה אחת, וגם לא בעוברת אורח, אלא במשפחה שלמה (4 נמיות), שעברו להתגורר בחצרנו.

בהתחלה זה היה אפילו נחמד, בן זוגי צילם אותן מדגמנות מול המצלמה, זה די מרגש, שבחרו להתקרב דווקא אלינו ואחרי שבוע שבועיים – הפכו למטרד. התחילו להסתובב גם במרפסות ביתנו, להתכבד ממה שאנו משאירים בחוץ (תפוחי אדמה, בצל ושאר ירקות), שנשארים בחורף בחוץ כי שם קר יותר מאשר בבית המחומם.

תנור האפייה שלנו גם הוא נמצא במרפסת הבית, כך שבכל פעם שנאפה שם משהו, במיוחד אם מדובר במאכל בשרי – המשפחה החדשה שמצאה מקלט בחצרנו – משתגעת מהריח, הן מגיעות למרפסת, ואפילו מעוניינות להיכנס הביתה, קלטו שאת הדלת פותחים בלחיצה על הידית, ומזנקות עליה בכל הזדמנות בתקוה שתיפתח בפניהן האפשרות להיכנס פנימה. מכירה חתולים וכלבים שפותחים דלתות של בתים, מקווה שהנמיות “שלנו” לא יצליחו במשימה, וגם לא בניסיונות הזינוק שלהן על הידית של תנור האפייה.

כל השינוי הזה קורה בעולם הטבע, מכיוון שיש פחות ופחות בני אדם שמסתובבים ומשאירים אשפה מפוזרת, שכוללת גם שיירי מזון.

החיות שבחרו להתקרב לאדם, התרבו מעבר ליכולות הטבע הטבעיות להאכילן בתא השטח בו הן מתגוררות, ונשענות על הפסולת שלנו במרחבי המחיה שלהם. חלקן אף שכחו איך להשיג לעצמן מזון מן החי. תלוי כמה זמן הן כבר נשענות עלינו.

צילום: שי מסיקה.

נמיה בחצר. צילום: שי מסיקה

בעת שאני צועדת לאורך הנחל, ראיתי נמיות (אחרות, לא אלה “שלי”), מזנקות על פחי האשפה, בהם כבר לא ניתן להשיג מזון. בדרך כלל לאורך הסגרים אין שקיות חטיפים חדשות שם, וגם לא שיירי מנגל או פיתות.

לאחר שהנמיות החלו להטריד אותנו, ביקשתי עזרה, ופניתי למוקד. שלחו לי פלייר, שלא טוב להתחבר איתן, וגם לא כדאי, כי כך, כאמור החיות מאבדות את היכולות שלהן לשרוד בכוחות עצמן (לדעתי הן כבר איבדו מזמן את היכולת הזאת).

הגיע פקח, שגם הסביר מה ניתן לעשות כדי להרחיקן מהבית ומסביבתו, אך בד בבד, בין השורות, המליץ להשאירן בחצרנו, מכיוון שלא ייווצר ואקום, ועלול לתפוס את מקומן דורבן, למשל, שגורם לנזקים גדולים ממש בחפירות שעומקן יכול להגיע עד 9 מ'(!), ואף למוטט מבנים או לגרום לחוסר יציבות שלהם.

הפקח יידע אותי, שלא יאפשרו הגעה של לוכד והצבת מלכודת ללכידת הנמיות והעברתן למקום אחר מחצרנו, עד שלא נסגור את הקומפוסטר – גאוותי ב-25 השנים האחרונות, שנמצא בחצר הבית, וממנו מנשנשות בכל בוקר חיות שונות: ציפורים שמצייצות בחצר, מסוגים שונים ומגוונים: החל מדרורים, בולבולים ודררות, ועד בז ותנשמת, וגם חיות בית של השכנים, אם השכנים לא קושרים אותן. לעיתים אנו גם פוגשים שם בלילות תן או שניים וקיפודים. גן חיות שלם, אך כל עוד הם באים, מבקרים ומסתלקים – אני בעד.

בחצרי, כפי שכבר ציינתי, אין לי בעיה להשאירן, רק במרפסות מרגיש לי פחות מתאים.

הדרך שהוצעה לנו להרחיק את הנמיות מהבית ומהחצר היא לשפוך דטרגנט עם ריח חריף, כמו מרכך כביסה או סבון כלים מסביב למקומות בהם אינני מעוניינת בהן

או אז הן נרתעות מהריח, שאם דבק בהן, כבר אינן יכולות לצאת לצוד כי הן מתגלות מבעוד מועד – ואז יתרחקו ממקורות הריח. האבסורד הינו שהן כבר מזמן לא יוצאות לצוד, ונשענות על האדם ועל הפסולת שלו. עוד חיה שמבייתת את עצמה ומתקרבת לאדם.

בעניין הדטרגנטים, בינתיים זה לא מועיל (את דעתי לסיבה רשמתי כאן) אבל מצאנו דרך להיפטר מכל מיני מפיצי ריח בארומות שכבר איננו מתחברים אליהן. מה שבטוח שמה שהחל כחוויה חביבה בגינה, המשיך כמטרד.

כשהפקח התקשר לבדוק איך התקדמנו, אמרתי לו שאני מנסה “לאלף” אותן שיתרחקו מהמרפסות, ויישארו בשאר החצר.
הוא גיחך ואיחל לי הצלחה. גם אני מאחלת לי אותה.

הפקח המליץ לי להכניס את עצמי לכלוב, לגדר את כל שטח החצר בגדר צפופה, לתקוע לאדמה מוטות פלדה, השקעה גדולה, כמו שאמר כלא למשפחתי, כפי שאני מגדירה.

Ronit Koren
נכתב על ידי
אני רונית קורן, אישה, אמא, סבתא. אדריכלית ומתכננת ערים ואזורים, עוסקת בתחום של איכות הסביבה מזה קרוב לשלושה עשורים. מחנכת ומרצה במכללת תל חי בתחומים של שרטוט, תורת הבניה ופרויקטים. אוהבת לקרוא, לצייר, לכתוב שירה וסיפורים.מרפאת בתהליכי תודעה ומודעות.
לחץ על מנת להגיב

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .