בלוג אישי

אובחנתי כחולה לוקמיה

סרטן מחורבן
Photo by Brett Sayles from Pexels

אחרי שדפדפתי קצת בפוסטים מן העבר הלא כל כך רחוק, נתקלתי בפוסט מלפני ארבע שנים על המחלה שלי. החלטתי בזמנו פשוט לשפוך את הלב וככה אולי להתרכז במאבק שלי במחלה הזו:

“אובחנתי כחולה לוקמיה”

טוב אז אם עד עכשיו הכול היה משחק ילדים, עייפות היא מילה כואבת וזה בא בגלים.

אבל קודם השתלשלות האירועים:

לפני חודש, בסביבות ראש השנה התחלתי להרגיש רע, בתחילה העיניים נעצמו לי בכל פעם ונשכבתי במיטה לנוח כדי לאזור כוחות ולקום.

חיכיתי עד שהחג יעבור ואז הלכתי לרופא, הוא רשם לי אנטיביוטיקה וכשהתחלתי לקחת אותה הרגשתי מאוד רע, כמו גם חום שעובר לי בחזה ולא נותן לי לנשום, התעקשתי לשתות מים ולהמשיך לקחת את הכדורים עד אשר יחלוף זעם וכשסיימתי לקחת את האנטיביוטיקה מצבי הכללי השתפר אך העייפות לא עברה, הלכתי שוב לבדיקות דם ובוא הרופא מצא שיש לי לויקוציטים גבוהים (כדוריות דם לבנות) אך זה משהו שכבר היה לי בעבר באופן תמידי (בגלל הCFS) הוא מצא גם שאני סובל מטרגליצרידים גבוהים ולחץ דם מעט גבוה (סטרס?) והורה לי לקחת כדור מסוים פעמיים בשבוע, והווו אז התחילו הסימנים להופיע, ממצב של בחור בריא נורמלי הרגשתי רע, כל כך רע שביקשתי מהרופא להפסיק את השימוש בכדור מפני שהתופעות לוואי היו קשות.

הגעתי שוב לבדיקות דם ב-30 לספטמבר ויומיים לאחר מכן הרופא התקשר אלי שאגיע למרפאה, כשהגעתי נתבשרתי כי אובחנתי כחולה לוקמיה מסוג כרוני, כלומר CML.

יש דבר טוב ויש דבר רע בסוג המחלה הזו, הדבר הרע הוא שזה סרטן הדם, הדבר הטוב הוא שהיום הרפואה המודרנית כזו מתקדמת ונאורה שיש טיפולים מאוד יעילים לעצירת המחלה ואפילו לנסיגתה המלאה וללא טיפולים כימותרפיים, אלו סוג כדורים שלוקחים מהפה ותפקידם להילחם ספציפית במוטציה שהתחוללה בגופי, שיעור התמותה במצב הכרוני הוא כמעט אפסי ו90% מהמטופלים לא מגיעים כלל להתדרדרות, יש כמה סוגי כדורים וכל אחד מהם הוא לכל שלב מסוים של המחלה, כך שיש טיפול ויש על מה להילחם ולא להרים ידיים או כמו שהרופא שלי אמר “זה לא סוף העולם, אם כבר לקבל סרטן אז את זה כי אותו אפשר להביס ולנצח”.

אז איך מצבי?

נפשית חרא. הייתי במעמקי הנשמה ויצאתי משם לנשום אויר צח, יש לי רגעים טובים ורגעים רעים. עכשיו הוא רגע טוב שבו אני יושב לכתוב (אולי אהפוך את זה להרגל) ואני חושב על דברים פרט למחלה ומנסה להיות בשגרה טובה, של אנרגיות חיוביות וטובות, מקשיב למוזיקה שעושה לי טוב (הקרפנטרז לדוגמה) על הלב ומשתדל לחשוב חיובי, “תתגבר תתגבר כך אומר לי הקול, להיפגע וליפול כל אחד יכול , לכולנו מותר להיות חלשים רק לא לעזוב ידיים בימים קשים”.

פיזית? העייפות עכשיו כואבת

אבל אני בהחלט מאמין שיש קשר בין המצב הנפשי למצב הפיזי ושזה כרוך בזה, אם אחשוב טוב ואהיה רגוע גם הגוף יגיב בהתאם, זה עובד לפעמים ולפעמים יש רגעי משבר שמלחיצים, אני לא חושב על המוות כי זה בהחלט משהו שיקרה, אני מפחד מחוסר הוודאות למצבי, איפה אני עומד, מה מצבי, כמה אנרגיות צריך בשביל להמשיך קדימה וכו’.

אבל הבטחתי לעצמי משהו אחד: אני אלחם בזה, כן.

גם כשאני אהיה שוב בתחתית השאול אני אלחם בזה ולא אכנס לרחמים עצמיים.


 

אז במבט לאחור, ארבע וחצי שנים לאחור עשיתי רק טעות אחת קטנה ,והוא שקראתי בד”ר גוגל , וכן יש לי מנהג כזה לקרוא הכל ולדעת הכל , גם עם החיסון (קיבלתי היום את השני) עשיתי את אותו דבר , העניין שלפני 4 שנים הציפיה לתופעות לוואי הכניסה אותי לחרדות קשות , ואילו היום אני מצפה לתופעות הלוואי מהחיסון עם ג’ויינט ופרל ג’אם, למדתי שזה לא משנה ממש מה אומרת התקשורת , זה משנה מה הרופא אומר ומה הוא ממליץ . העיקר להישאר רגוע…  ולהאמין ברפואה המודרנית.

מה הייתי עושה אחרת? קודם כל נושם עמוק, היום כשאני ברגעי לחץ ומצוקה אני מכריח את עצמי לעצור ל-5 שניות, לקחת שלוש נשימות ארוכות ולהמשיך משם.

קצת מצחיק אותי המשפט הבא שאכתוב אך נשבע לכם שזה אמת לאמיתה: “יש לי היום הרבה פחדים- מהקורונה, מהמצב הכלכלי, מהשיעול שלי, מכך שפתאום אני סובל בחורף, אך יש דבר אחד שאני לא מפחד ממנו והוא מהסרטן שלי. הוא תמיד שם, אינו מפתיע, הוא כבר מזמן חלק ממני”.

הצעתי הכנה למי שחלה במחלה הארורה הוא פשוט לקחת מנטור, אדם שעבר את זה ויכול לתת טיפים ועצות שיקלו על התקופה הקשה הזו.

נכון זוהי מחלה קשה, אבל ניתן לנצח אותה.

עם המון נחישות ועזרה מהחברים ואהבה, אהבה כל הזמן

ועד הפוסט הבא, רק בריאות לכולם

 

יצחק אלכסנדרוביץ
נכתב על ידי
לחץ על מנת להגיב

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .