בלוג אישי

מגנום קופץ מהחלון והכל מתרסק. מזל טוב, יש לך כלב עם צרכים מיוחדים

כלב על שפת הים. ברקע השמים כתוב לגדל כלב רגיש, פוסט ראשון בסדרה
מגנום, כלב רגיש. צילום: שגיא כהן

ביום בו מגנום קפץ מהחלון הייתי במילואים. השכן התקשר אליי, מבוהל- “שכן כהן? זה סלאבה! כלב שלך אכל תריסים. עכשיו רעפים”. הוא גם צירף תמונה🙈:

ראש של כלב מבצבץ מגג רעפים

רואים את הראש של מגנום על הגג? צילום: סלאבה השכן

 

בשלב הזה עדיין לא הבנתי מה צופן לי העתיד, ופתרתי את זה במהירות כמו כל משבר זמני. אח שלי עבד באזור, אז הוא הגיע על הקורקינט, לקח מפתח מסבתא שלנו, שגרה בשכונה והכניס את מגנום בחזרה הביתה. עדי הגיעה מוקדם מהעבודה, והייתה עם מגנום במהלך היום. בשבועיים הבאים מגנום הצטרף אליי למילואים. עשה שמירות, אכל בחדר האוכל ובגדול די נהנה מהחיים.

כלב ישן ליד ווסט צבאי

מגנום החייל האמיץ. צילום: שגיא כהן

אנחנו מבינים שהחיים שלנו השתנו

חשבנו שאחרי המילואים נחזור לשגרה. קיווינו שזה רק משבר זמני, וזה יחלוף. זה לא חלף.
מגנום הפך לכלב תלותי וחרדתי, או כמו שאוהבים לכנות בחוגים מסוימים – כלב רגיש. היו אלה ימי טרום קורונה ועדיין לא ידענו שהעולם עומד לעבור למצב של עבודה מהבית. אחרי שבוע של עבודה לסירוגין מהבית – יום אני ויום עדי, הבנו שיש לנו בעיה. התחלנו להתייאש.

באותו יום רע, כתבתי לעדי:

“אני אוהב אותך. אני אוהב את החיים שלי. אני לא אוהב את זה שכלב השתלט לי על החיים.
אני יכול להתמודד עם טיולים וצומי, עם נביחות ובלגן. אני לא יכול להיות איתו 24/7.
אני לא יכול להיות בחרדה מתמדת של איך עוד המצב שלו יחמיר.

פתרונות אפשריים: לחכות שהמצב יהיה בלתי נסבל / למצוא לו בית אחר מתאים / לשלם למישהו שייקח אותו (אולי זה ירגיע את המצפון שלנו) / אפילו בצער בעלי חיים יהיה לו יותר טוב.
אצלנו רע למגנום ורע לנו. ואני לא יודע מה לעשות עם זה”.


הייתי מתוסכל ומיואש. אלה תחושות שאני לא אוהב.

דיברתי עם מיכאל, מאלף שעבדנו איתו במשך מספר חודשים לפני תקרית החלון. עד אז העבודה מול מיכאל התרכזה בבעיות אחרות: מגנום היה מושך בטיולים ונובח על רעשים בחדר המדרגות. הרעיון שמגנום לא יכול להישאר לבד בבית היה חדש.

מיכאל ניסה לעודד אותנו. “אפשר להחזיר את מגנום למצב בו הוא יכול להישאר לבד בבית ולהיות רגוע” טען בתוקף, וסיפר על חץ, רועה גרמני מאור יהודה, ועל מילקי, כנעני חמוד מחולון, שהיו במצב דומה וחזרו לעצמם. הוא היה מאוד בטוח בעצמו. ניסיתי לשאוב ממנו אמונה.

באותו יום כתבתי:

“יש עוד אפשרות. אפשר להגיד אנחנו נלחמים על זה. אנחנו עושים את זה ביחד. כשלקחנו כלב ידענו שזה יהיה מסובך וקשה. זה יהיה מאתגר אבל נעשה את זה ביחד. נוכיח לעצמנו שאנחנו יכולים. הרי אנחנו לא באמת רוצים למסור את מגנום. את בטוח לא וגם אני לא באמת רוצה לעשות את זה.

מגנום הוא לא הסיבה לצרות שלנו. הוא לא באמת הורס לנו את החיים. בעבודה נכונה עם יעדים ותכנונים אנחנו נגרום למגנום להיות הכלב שאנחנו אוהבים. לקחנו אותו ועכשיו הוא אחד מאיתנו עם כל הצער והשמחה שבדבר”.

כך יצאנו למסע משותף, שיצר את הבלוג הזה.

שגיא כהן
נכתב על ידי
איש של מילים ואנשים. רוב הזמן אני כותב לאחרים, כאן אני כותב את עצמי. אוהב את האופן בו כתיבה הופכת את המוכר לזר, ואת הזר למוכר.
3 תגובות

3 תגובות

  1. Avatar

    עינב

    19/01/2021 13:10

    זה כל כך נהדר ואמיתי שבא לי להזמין אתכם להדרכת הורים!

  2. Pingback: הבולונז הכי מסכן וטעים בעולם 🙈 - sagiz

  3. Pingback: כשמגנום פגש את סאצ'ין - sagiz

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .