בלוג אישי

נכה נפשית

Photo by Tobi from Pexels

נכה נפשית

להיות ״נכה נפשית״ זה קשה.
להיות ״נכה נפשית” בגיל 9 זה לא קל.
זה להבין את מהות החיים.
זה להתחיל להבין שמשהו בך לא בסדר.

אני זוכרת שאמרתי ״אמא, למה אני סופרת דברים?״
״למה אני לא יכולה לספור עד עשר, פעם אחת? רק בכפולות?״
״למה לוקח לי שעה רק לצאת מהבית?״

להיות ״נכה נפשית״ זה, ללמוד את עצמך לבד.
כי במסע הזה את לבד.
ללמד את עצמך לבד, לאן ללכת, מה נכון, ומה שלא, נלמד מהטעות.

להכיר את עצמך בזכות טלנובלה.
להזדהות עם השחקן הראשי, ולהגיד ״היי זה בדיוק אני!״
לא ללכת לישון כי אם אשן אני אמות!!!!
אני לא רוצה למות.

לקום בבוקר עם לחץ דם 150, כאילו דהרתי על סוס, רק שאני הסוס!
לראות את העולם מזווית שונה…

אני לא אשמה בזה שנפגעתי.
אני לא אשמה בזה שהוא ניצל אותי.
אני לא אשמה בזה שהוא הפעיל עליי כוח.
אני לא אשמה בזה שהוא עשה בי כרצונו.
נכון?

אבל תמיד ארגיש אשמה.

״עד שלא תגישי תלונה, זה לא יניח לך״, דבר מפסיכיאטר במיון.

אני לא יכולה להתלונן, כי קיים המצפון שאני אשמה, בעוד שאני לא.

לחזור הביתה אחרי ״המסע״, ולהיות בחוסר ידיעה.
״איפה אני, מה קרה פה?״

השעה 3 בלילה, ילדה אבודה, בגיל 16, שבסה״כ רצתה חום ואהבה, וקיבלה את ההפך הגמור מכך.

איש לא ראה ואיש לא שמע.

והקול שלך, שקט מידי, עד כדי כך שנעלם.
את מי אשתף שזה קרה?

זה לקחת את עצמך לחדר, ולהגיע למצב שיגעון.
לרצות לצאת מהעולם.
לחתוך, כי הנפש לא מסוגלת לספוג את הכאב.

לקנות פוסטינור, כי להבין שזה המצב.
ואת לא אשמה.
אבל את אחראית, ואת חייבת להמשיך לתפקד, ולהסתיר.

להגיד לרופא ילדים,

״תאמין לי, אני לא משקרת, רע לי, אני רוצה למות״.

כי ״הדור ההורי״ של פעם, קצת פרמיטיבי, בלשון המעטה.
ורק שיראו הוכחה על דף, תהיה אמונה.
כי מילה של ילדה, לא באמת מקור אמין.

ביטוח לאומי, להגיע לוועדה, אבודה.
בגיל 18, לבקש לפתוח תיק.
לחתום על וויתור סודיות.
ולהבין תוך כדי את המצב.
לקרוא פרוטקול, ולהגיד ״אוקיי, זה המצב, נקסט״.

לבקש עזרה מכל רופא מתמחה, שדוחף לך כדור שונה;
בתקווה שהעולם שלך ישתנה.
וכל רופא מביא לך ״גרסה אחרת״ לעולם הפנימי שלך.

נפש פצועה, והלב מחלים.
קפדנית, ותוקפנית.
שומרת על המשמר, בוחנת שאיש לא יפגע.
כי כמה עוד אפשר להפיל על ילדה?

המסע עוד ארוך, והילדה שבך עוד חיה.
היא חיה ומתה מבפנים.
ריח ריקבון, ומתי מפנים את הגופה?

מסרבת לשכוח, אבל לא זוכרת את העבר.
הטראומות זה צלקת לכל דבר.
את חורטת את סיפור החיים שלך.
וצריכה להתמודד איתו, לבד.
כי זו המציאות.

Photo by Maksim Goncharenok from Pexels

את חייבת להכיל הכל על עצמך,
והתיק שלך מתחיל להיות כבד.
אבל לשחרר זה בלתי אפשרי.

כל אותם ה״גברים״, שהתקרבו יותר ממה שרציתי.
כל אותם ה״גברים״, שנישקו אותי בלי שרציתי.
כל אותם ה״גברים״, שהפעילו עליי כוח כדי לקבל קצת יותר ממני, בזמן שרציתי להתרחק.
כל אותם ה״גברים״, שעשו בי כרצונם.
כל אותם ״הגברים״, שריסקו אותי לקרקעית.
שניצלו אותי ביד חופשית.
כל אותם ה״גברים״, שלימדו אותי שאין דבר כזה לסמוך.
כל אותם ה״גברים״, שהפכו אותי למי שאני.

אתם לא גברים!

תבינו את זה.

 את הנפש שלי אי אפשר להציל, אבל אחרות ממני, אציל.

אותה התחושה שאני לא יכולה לצאת מהבית, מבלי שיטרידו אותי.

אותם האנסים.
כן כן, אנסים.

לרדוף אחריי עד לבניין, ולהגיד לי בואי.
כשאתם בגיל כפול ממני, אולי ב2 ואולי ב1.

לא רוצה לאחל לכם רע.

אבל אני יודעת שהגלגל מסתובב.

וכל הכוחות שאיבדתי!
נבנים מחדש.

ואני הופכת חזקה.

מצער שרק אחרי שנאנסים ונופלים לקרקעית.
מבינים איך החיים מתנהלים.

WolfGirl
נכתב על ידי
להיות שונה, זה להיות מיוחדת, למצוא פתרונות לנפש גם בלי פסיכיאטר.
תגובה 1

1 תגובה

  1. Avatar

    בריאות

    22/05/2021 21:33

    |:

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .