בלוג אישי

בלוג ביפולרית, פרק 12 | אמא מעשנת המון גראס (אמא בדיכאון – חלק ב’)

בפרק הקודם של בלוג ביפולרית סיפרתי שהילד שלי לא בכה כשנולד.

בהמשך נאמר לי שזאת כנראה תוצאה של נוגדי הדיכאון שנטלתי – בהמלצת רופא – במהלך ההריון. מייד לאחר הלידה הילד הובהל לטיפול נמרץ, שם שהה באינקובטור, עם בעיה של סטורציה נמוכה – רמת החמצן בדם שלו הייתה נמוכה מדי.

יממה לאחר מכן הגיבור התאושש, ועדיין קולו לא נשמע. פחדנו שהוא לא יודע לבכות, ואני כמובן האשמתי בכך את עצמי ואת נוגדי הדיכאון שלי.

החשש פג מהר מאוד לאחר ששבנו הביתה… אז הוא החל לצווח, 80% מזמן הערות שלו, למשך כ-4 שנים. אולי 5… תלוי את מי שואלים.

למרות שהייתי בכיינית מאז שאני זוכרת את עצמי, התקשיתי מאוד להכיל את צווחותיו של בני.

ציור: CDD20

כשבנזוגי היה בבית, ברחתי למרפסת עם כל צווחה, ועישנתי את עצמי למוות, למורת רוחו של בנזוגי, שהתקשה מאוד לחיות עם אם חצי מתפקדת – שנמצאת שם רק כשהיא לא מעשנת או מגננת או עובדת או מתקלחת שעה.

מאז שבן זוגי ואני היכרנו ועד שהילד נולד – הכול היה סביב העישון שלי, כולל טיסה לאמסטרדם אחת לרבעון.

הבנזוג ציפה, ובצדק, שהעובדה שהפכתי לאם תניע אותי להיות פחות מסטולה. אבל להפך, האמהות הפכה אותי לנזקקת הרבה יותר להרגעה ולכן – למעשנת כבדה יותר.

לא חושבת שעישנתי אי פעם כל כך הרבה כמו מאז שבני נולד.

ציור: koko_the_moon

השאכטה מילטה אותי מהטירוף.

היא הרגיעה את הכעסים והעצבים, ואפשרה לי להיות אמא שאף פעם לא צועקת, בניגוד גמור לאמי, שהייתה ידועה במושב שבו גדלתי בצעקנותה.

המלצתי (ואני עדיין ממליצה…) לאימהות שסביבי, שקיטרו על עצבנות יתר שהן מפגינות כלפי ילדיהן, שייקחו שאכטה.

אני משוכנעת ששאכטות מאוד עוזרות בגידול רגוע של ילדים.

אני מאמינה שכמה שאכטות בכל כמה שעות יעזרו לרוב האימהות, והנזקים שהן ייצרו, אם בכלל, שווים את הרוגע שדרוש כל כך לגידול מוצלח של ילדים.

קראתי שבכל רחבי העולם, במיוחד בארה”ב, אמהות מעשנות מקימות קבוצות של אמהות החולקות זו עם זו את תרומתו המדהימה של הגראס ליכולות האימהיות שלהן, ככלי לשיפור הטיפול בילדיהן ולשיפור מערכת היחסים ביניהם.

לחץ הוא מצב טבעי הנלווה לתפקיד ההורות, במיוחד לילדים קטנים. צריכת מריחואנה מסייעת להורדת הלחץ ולהגברת האמפתיה כלפי הילדים.

אם מריחואנה מקריאה לבתה ספר על התרופה שלה: זה רק צמח

אחת מהעמותות הגדולות והוותיקות  (נוסדה ב-2005) שפועלות בארה”ב היא: “אמהות למען המריחואנה“. בקבוצה, שאותה הקימו ומנהלות שתי אמהות, חברות אלפי אמהות מכל רחבי ארה”ב.

לפני כשנתיים נוסדה בבברלי הילס קבוצת “אמהות המריחואנה”, ע”י נשים מצליחות ועשירות, שפועלות להגדלת המודעות לכך שהמריחואנה עושה כל אחת מהן לאם טובה ויצירתית יותר, ועוצרת אותן מלדאוג לגביי בעיות היום-יום, תוך מתן תשומת לב מקסימלית לילדים.

למרות הגראס הנהדר, שעזר בהפחתת החרדות, האימהות הייתה מאוד מאתגרת עבורי. אני מקווה שהצלחתי בה, למרות הכול, אם כי באופן חלקי בלבד.

לאורך כל השנים, בכל פעם שהגבר העסוק שלי היה פנוי מעבודה, הוא היה ממונה על הילד – בעיקר על לקיחתו לחוגים ולהוריו. עד הדיכאון.

 


קייטלין פלדגר, אינסטגרמרית ידועה: כן, יש לי שני ילדים. כן, אני מעשנת גראס מדי יום.

מאת caitlinfladager

קייתלין פלדגר: גראס עושה אותי אמא טובה יותר

זה כל כך מצחיק בעיניי עד כמה ההתייחסות למריחואנה מעוותת. אף אחד לא מסתכל פעמיים כשאמא אומרת שהיא נהנית מ”מיץ אמא”, כלומר יין, אחרי שילדיה במיטה. אבל כשאמא אומרת שהיא מעשנת גראס, זה הלם עצום. ⁣⁣

אני מדברת על זה כדי להביא למודעות. אני מרגישה שלא מספיק אנשים מדברים על זה.
מריחואנה עזרה לי כל כך, במיוחד בכל מה שקשור ללהיות אמא. ⁣⁣ ⁣⁣
מעולם לא הייתי סבלנית יותר עם שני ילדיי.

גראס הופך אותי לאמא טובה יותר, מכיוון שאני ישנה נהדר אחרי שאני מעשנת. אני מתעוררת לאחר מנוחה טובה, ועם מוח צלול יותר.

זה בסדר לעשן גראס אחרי שילדיכם ילכו לישון. ⁣⁣ ⁣⁣

קייתלין פלדגר: העישון עוזר לי להיות אמא טובה יותר ועוזר לי עם החרדה.

זה בסדר לעשן כדי לעזור בחרדה.

שלי במצב הרבה יותר טוב מאז שהתחלתי לעשן. זה בסדר לעשן את זה כדי לעלות במשקל. תמיד הייתי בתת משקל מסוכן. עכשיו, אני נמצא במשקל הבריא ביותר שהייתי אי פעם בחיי. ⁣⁣ ⁣⁣

זה בסדר לעשן גראס וכך להצליח להוריד תרופות.

הצלחתי להפסיק לחלוטין עם נוגדי הדיכאון שלי כי עישון עזר לי כל כך.

זה בסדר לעשן במקום לשתות.

פעם הייתה לי בעיה עם שתייה, וההתנהגות שלי שבאה יחד עם זה. גראס עזר לי להפסיק לשתות כל כך הרבה, ולמען האמת, אני מעדיפה לעשן על פני שתייה. ⁣⁣ ⁣⁣

מריחואנה היא כוס היין שלי. ⁣⁣ ⁣⁣פחית הבירה שלי. ⁣⁣זה זמן ההרפיה שלי.

את יכולה להיות אמא מעולה, ועדיין לעשן גראס.

 

מאניה-דיפרסיה
נכתב על ידי
שמי מ', אני בת 44, נשואה ואם לילד בן 9.5, סטלנית, מעצבת גרפית וקופירייטרית, בעלת עסק יחידני מצליח שהקמתי לפני 15 שנים. אחרי חיים שלמים של דיכאון קל מתמשך (דיסטימיה) - שטופל בנוגדי דיכאון מגיל 20 - בגיל 43 הגיע התקף המאניה הראשון (ואולי האחרון?) שלי, בעקבות שילוב מסוכן של נוגדי דיכאון, אטנט, קוק, MDMA וגראס. מאז אובחנתי כבעלת הפרעה ביפולרית, ובמילים אחרות, מאניה דיפרסיה. בשנה וחצי האחרונות הייתי על גג העולם ומיד לאחר מכן - עמוק בתחתית.
לחץ על מנת להגיב

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .