בלוג אישי

הו גרמניה שלי, ההיית או חלמתי חלום???

חזרתי כדי להגשים חלומות, קרדיט :PEXELS, Alex Fu

“חזרתם לארץ?”
“כן, אולי, לא יודע, לא בדיוק. חזרתי לבית של אבא שלי, אני נמצא בסגר בבת ים, אפילו את אימא שלי עדיין לא ראיתי. אני עובד רק מהבית וגם זה לא ממש, עדיין מדי פעם אני מעז להגיד לאנשים, תודה ובבקשה, כמו שנהגתי לומר כשהייתי בגרמניה. לאחרונה חזרתי לנהוג, לאחר שנה וקצת שלא נהגתי ואני מתאמץ עד מאוד, לא לכעוס על הנהגים שעוקפים או על אלו שלא נותנים לי להשתלב בנתיב. המחירים בסופר מדהימים אותי למדי, אחרי הכול, במשך שנה התרגלתי לקנות לחם ביורו בודד ולהצליח לסיים קנייה לשבוע בפחות ממאתיים שקל. אני רוצה להגיד על עצמי שחזרתי מגרמניה עם תמימות, עם מחשבה שאולי ישראל השתנתה, המדינה אכן השתנתה, אבל לדעתי, אני השתנתי עוד יותר ואולי בגלל זה קשה לי להתרגל מחדש”.

אין לי ארץ אחרת או שיש לי?


“החיים שלכם בגרמניה היו איכותיים יותר?”
הם היו יותר מסודרים, מכול מיני בחינות. קיבלתי מלגה מסודרת בכול חודש ישירות אל חשבון הבנק, גם בימי קורונה. נסעתי בחינם בתחבורה הציבורית, גרנו במרכז העיר , מרחק הליכה מסופרים, מוקדי בילוי ולמרות שגרתי שם במשך שנה, הצלחתי להתרגל לשיטות השונות לניהול חיי היום יום. אני חושב שזה אחד הדברים שתמיד קשה לי ומוזר לי איתם בישראל, הכול מרגיש מסובך ולא מובן. תחבורה ציבורית תקולה ומסובכת, מחירים יקרים בלי הצדקה, אנשים חכמים מאוד שמסרבים להגדיל ראש.

שלא תבינו אותי לא נכון, לחיים בגרמניה יש חסרונות גם כן, אבל זאת היא ישראל, מדינת עם הספר, שאותה אני כה מעריך ומעריץ, במיוחד אחרי היעדרות של שנה. אצל גרמניה, הבנתי מהר מאוד שהם עם שמרן שמעדיף לחיות בדרך שלו, או שאתה מצטרף אליהם, או שתתקשה עד מאוד לחיות שם. אם תתנהג כמו שהחוקים מורים לך, תקבל חופש תנועה גדול מאוד ברחבי אירופה, זכויות יפות מאוד מהממשלה, ארץ עם היסטוריה שמתחדשת בכול יום ויום, גלריה של אנשים מנומסים שהיגרו מארצות שונות. לעומת זאת בישראל, אתה צריך להתנהג לפי איך שנראה לך לנכון ויהיה מה שיהיה, אהבתי מאוד לחיות לפי חוק, לפי סדר מסוים ומצד שני אני שמח עד מאוד לחזור לארץ בה אני יכול לבקש מאנשים לעשות לי מחיר. אז אם אנסה לקצר את התשובה הארוכה למשפט אחד, אני חושב שאיכות, זאת נקודת מבט, אני שמח לחזור לארץ בה אני יכול לקנות חומוס נורמלי בסופר הקרוב לביתי, אבל אני מתקשה לחזור לארץ בה האומנות בה אני עוסק, זוכה לכזאת חוסר הערכה.

לא רק מילה בעברית חודרת אל עורקיי

“אני מתקשה להזדהות עם האנשים שנמצאים בישראל, המוסדות מתייחסים לעם כאילו הוא כלום ושום דבר, לפחות בגרמניה התייחסו אליכם בכבוד?”
אני חושב שאם יש סיבה אחת עיקרית שגרמה לי להתאהב מחדש באנשים שחיים בישראל, זה השיח הפוליטי הער שקיים כאן. בגרמניה, לכול אורך השהות שלי שם, לא דיברתי בשיחות חולין על הפוליטיקה של המדינה ועל המתרחש בממשלת אנגלה מרקל. נושא התואר שלי היה לימודי האיחוד האירופאי, במילים אחרות, פוליטיקה ותקשורת של האיחוד האירופי. אך חוץ מן הלימודים, לא היה לי אף צורך להסביר לסובבים לי, את הדעות הפוליטיות שלי.

האמת שהרגשתי מובך כאשר נדרשתי להגיד את דעתי על המצב בישראל. והנה פה, במדינה בה נולדתי, ברגע שהמונית אספה אותנו משדה התעופה, אני ואשתי מצאנו את עצמנו נסחפים לדיון פוליטי סוהר על משבר הקורונה בישראל עם נהג המונית שאסף אותנו. מצד שני מקרה המונית היה המקרה בו הרגשתי שהגעתי לישראל. חזרתי מגרמניה עם אשתי, הכלבה שלנו, ארבעה מזוודות, הכלוב של הכלבה, גיטרה, שני תיקים כבדים והרבה הרבה לחץ. חברת המוניות הגרמנית שלחה לי מונית רגילה בה הצלחנו להידחס בקושי. לעומת זאת חברת המוניות הישראלית שלחה לי מיניבוס של 12 כיסאות, באותו מחיר !!

אם יש הבדל ממשי בין ישראל לגרמניה, אז זה הדרך בה אנשים חושבים ומבינים אותך וזה לא רק מסתכם בעניין של ידיעת השפה. הגרמנים ידועים בהיצמדות שלהם לחוקים וחוסר הרצון להגדיל ראש, הדבר הזה גרם לי לפעמים לדפוק את הראש בקיר. אבל היו פעמים שפשוט אהבתי את זה, כשפעלתי לפי החוק אל מול אדם שניסה לסטות ממנו, נהניתי מין המעמד הזה של להיות צודק”.

 

מחאה

התעוררות פוליטית . קרדיט :PEXELS, Marcelo Chagas

 

אדבר הרבה כי ארצי שינתה את פניה“אני חושב שהדבר שהכי קשה לי עם החיים כאן, הוא השיסוי וההפרדה הבלתי נגמרים”.
“מדינה בלי ריבוי דעות היא מדינה מסוכנת, מצד שני, על אזרחי המדינה לקבל את הדעות אחד של השני וכאשר אלו הפוליטיקאים בעצמם שלא מוכנים לקבל את הדעות השונות אז אנחנו כבר ממש מתקרבים לנקודת האל חזור. מצד שני, בגרמניה, חייתי בתחושה, שיש דברים שעדיף לא לדבר עליהם, לפחות לא בקול גדול. אסור להגיד מילים מסוימות בגלל היותן אוניברסאליות, בגלל היותן כאלה שמחביאות בתוכן משמעות גדולה שלא נעים לדבר עליה. וכאן במדינה, כמה טבעי זה לראות בצד הכביש את השלט “שמאלנים בוגדים”.

אז כן, אפשר לקרוא לפוליטי קורקט הגרמני, צביעות, אפשר לקרוא לזה הדחקה, אבל בסופו של יום זה יוצר הרגשה נעימה  וטבעית יותר. הליכה בשעות הבוקר המוקדמות ליד הנהר, היא פשוט הליכה ליד הנהר. אני לא צריך לחשוש מפגישה עם אדם כזה או אחר שאמהר לשפוט אותו ואת הדעה שלו רק על פי איך שהוא נראה או מתנהג או על פי העיתון שהוא קורא. אני פשוט יכול ללכת עם הכלבה שלי, בשקט ולהתרכז בעצמי. מצד שני, אם להיות כנה, אני בעצמי חיפשתי הזדמנויות שונות לדבר עם חברי הישראלים על המתרחש בישראל בזמן שחלקם אומרים לי שנמאס להם לשמוע על הפוליטיקה בארץ בזמן שהם חיים בגרמניה.

אני זה שקראתי אתרי חדשות בכול יום ויום, אני זה שרשמתי פוסטים עם הדעה שלי בפייסבוק. עם כול האהבה שלי לשתיקה, יותר אהבתי לחלוק את דעתי. והאמת, מאז שחזרתי אני מבין שיש לי הרבה דעות, הרבה קושי להבין איך הפכנו לכאלה שונאים אחד כלפי השני, איך השחיתות הפכה לתנאי קבלה למשרות הפוליטיות ואיך הגענו למצב בו חרדי אומר בטלוויזיה ” בני ברק זאת מדינה בתוך מדינה”.

 

חיבוק משפחתי

אחת הסיבות לחזרתי היא המשפחה, קרדיט: PEXELS, August de Richelieu

 

בגוף כואב, בלב רעב, כאן הוא ביתי

“אני מבין אותך, למה חזרת, באמת זה קשה להיות רחוק מהמשפחה”.
“הגעגוע למשפחה באמת היה כואב , בצורה גופנית, במיוחד בזמני קורונה. אולי אם המגיפה לא הייתה מתפשטת הייתי מתחבט קצת יותר בתוכי על האם לחזור או לא. אבל gם הסיכון שאורב בכול פינה, התעוררה בי ההבנה, אני חייב להיות ליד בני משפחתי וחבריי, ליד האנשים שאוהבים אותי ושאני חשוב להם. כן בגרמניה היו לי חברים טובים וטובים מאוד, אבל בישראל, אני מרגיש שיש לי חיבור ישיר ופשוט יותר לאנשים. אני מרגיש שכאן אני יודע בביטחון, מי האנשים שאצליח להכיר וכיצד לגשת אליהם.

אני חוזר לישראל עם מוטיבציה גבוהה מאוד, לנצל את כול היכולות שלי בכדי להשיג את מה שאני רוצה. אני קולנוען, אני נמצא בתקופה בה האומנות שלי נמצאת במצב מלחמה ואם אני רוצה להמשיך להגשים את החלום שלי, אני צריך לתת את כולי, גם אם זה קשה ומוזר. במשך חודש נהגתי לומר לאנשים שיתנו לי קצת זמן, מרחב , ומנוחה, אבל הנה עבר לו חודש וכעת מאה ימים של חסד נגמרו להם”.

עכשיו כשחזרתי מגרמניה, אני מבטיח ש:
* אהיה רגוע יותר, לא אתעצבן ולא ארים את הקול שלי ואבקש ואצפה מאלו שלידי לפעול כמוני.
* אהיה פחות לחוץ ואנסה לגרום לימים שלי להיות פחות עמוסים.
*אבקש לעזור לאלו שלידי ואראה להם שהם יכולים לפנות אלי לעזרה.
* אשמע את הדעות של אחרים ולא אשפוט, מצד שני אבקש שישמעו אותי ויבינו מאיפה אני מגיע.

מדיטציה

חזרתי לישראל רגוע יותר, לפחות מנסה להיות, קרדיט :cottonbro PEXELS

שלום לך גרמניה, אוף וידרזאן, היית לי נעימה עד מאוד נתת לי ולאשתי חוויות אין סוף והרגשה שכול צעד שנעשה על אדמתך הוא הישג בפני עצמו. הנה נחתי לי בישראל הרצליש ווילקומן (ברוכים הבאים) לי ולאשתי ולכלבה שלנו, אני רוצה להרגיש שאני עושה כול מה שאני יכול כדי שנוכל לקבל את החיים הטובים שמגיעים לנו.

Sharon filmmaker
נכתב על ידי
שרון Filmmaker, חי בסרט, ללא סוף, ללא התחלה, עם הרבה ביקורת וקצת תקווה
לחץ על מנת להגיב

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .