בלוג אישי

השגרה מקולקלת

קרדיט: Pixabay

אתמול יצאתי לרחוב, והרחוב היה מקולקל. כשצעדתי על המדרכה, נחוש להגיע אל היעד שלי, לא הבנתי מה היה מקולקל. משהו הציק לי והסב את תשומת ליבי- אך לא ידעתי מה הוא

מולי, אישה רכבה על האופניים עם בנה, ואז הם עצרו ליד ספסל וניהלו שיחת חולין עם גברת קשישה ששתתה מיץ. מימינן ראיתי סניף פתוח של קופיקס, ותהיתי לעצמי אם בא לי כוס שוקו חם. משמאלי יכולתי לראות סטנדים של תחפושות וצעצועים לפורים.

התקדמתי עוד כמה צעדים, וריח מאפים טריים הכה בנחירי, ריח טוב של שוקולד ובצק ושאר דברים המסבים עונג רב לחיך. אוטובוסים זרמו על הכביש בזה אחר זה, מכוניות צפרו- והכל היה כרגיל.

אישה עם אוזניות

קרדיט: Pixabay

הרחוב היה מקולקל. הכל היה כל כך שגרתי, רועש, הומה אדם. הכל פתאום הכה בי. התרגלתי לשקט. התרגלתי לחנויות סגורות, לשוקו של בית, לגיחות קצרות לרחוב נטול בני אדם ולעולם שנע בקצב איטי ועל אש נמוכה. התאהבתי ברוגע ובשלווה.

הרחוב היה מקולקל. בבת אחת הוא הוצף, כאילו בני אדם הוזרמו אליו בצינור. בני אדם מיהרו לחזור לאייש את החנויות, להעמיס שקיות ולהשלים חוסרים של סגר. בני האדם חזרו למהר, להצמיד טלפון לאוזן ולהשלים שיחה תוך כדי הליכה מהירה והחלטית.

מצאתי את עצמי מגשש בתיקי אחר אוזניות, תר אחר משהו שישים חיץ ביני לבין הרעש והדיבורים והקדתחנות והנהירה והפעלתנות והרחש, הרחש הבלתי פוסק- הקלות שבה בני אדם נסחפים חזרה למה שהיה קודם…

השגרה, כולנו חיכינו לשגרה, לא? ככה לפחות העיתונים והאינטרנט והטלוויזיה והמדיה החברתית טוענים בתוקף. אבל אז, אז מגלים את העובדים בחל”ת שמסרבים לחזור לעבודה. האם הם כולם עצלנים? פרזיטים? מעדיפים כסף קל על פני פרנסה מכובדת? או שהם אולי אנשים ששיוועו לקצת שקט, למנוחה, לרוגע, לשלווה- למנוחת הנפש?!

אני מוצא את האוזניות, והרעש מפסיק באחת כשהן מכסות את אוזני. אני מפעיל ספר שמע שכבר שמעתי עשרות פעמים, אבל מעדיף את הקול הרגוע של הקריינית על פני הכאוס שבחוץ. הרחוב מקולקל, ואני רוצה רק שלווה, ושקט ומנוחת הנפש.

 

אמירוס
נכתב על ידי
היוש, אני אמירוס; אני והעט שלי בלתי נפרדים. אני נעזר בכתיבה למתן את הרעש הפנימי, ליצור סדר ולנסוך בדברים משמעות. אשתדל להוציא מזה זה גם משהו קריא ונחמד עבורכםן:)
לחץ על מנת להגיב

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .