בלוג אישי

הסיכויים לטובתנו?

מה את רוצה שאכתוב עלייך בתקציר?” שאלה חברתי לעבודה, עורכת הדין המדופלמת.
לא יודעת, מה שנראה לך, את מכירה אותי…” עניתי בחוסר חשק.

חברתי המלומדת ואנוכי מצאנו פתרון עבור מלחמת ההתשה שנקראת “דייטים”: היא פתחה עבורי את הפרופיל באפליקציה, השיבה על כל השאלות המציקות שצריך לענות עליהן בהתחלה, תיארה אותי בכמה שורות ואף בחרה עבורי את התמונות. היא גם התכתבה בשמי עם מי שנראה היה לה מתאים עבורי, וחילקה לייקים למצטיינים. האמת שהיא עונה בצורה יותר נחמדה, סבלנית ומתעניינת ממני.

בתור מישהי שכבר נשואה, זה נראה לה כמו די משחק משעשע, היא הרי לא באמת צריכה להתמודד עם עולם הדייטינג, ובשבילי זה נראה פשוט פתרון נוח. כמובן שגם אני השתתפתי מדי פעם ולא נתתי לה מאה אחוז בלעדיות, בכל זאת זה הפרופיל שלי… לפעמים לקראת סוף יום העבודה במשרד, כששתינו יושבות אחת מול השנייה, כל אחת עם המחשב שלה, אנחנו עונות ביחד לכוכבים ועושות לייקים, זה מה שנקרא ייעול. אם אשכרה אצא לדייט זה יהיה עם מישהו שבאמת יראה לי מעניין ושיוכל להתאים לי, ולא אבזבז את הזמן שלי על היכרות מיותרת.

חברתי החליטה שהדייט הבא שלי יהיה עם רופא סטאז’ר מוולפסון, מכיוון שהיו לנו 93% התאמה, וזה, לפי מפתחי ומייסדי קיופיד, אמור להיות הימור בטוח.

שלב ההתכתבות

התחלנו להתכתב, הוא פתח עם ה”מה קורה?” הרגיל ומשם ל”מאיפה את?” המוכר. הוא ציין שהיה בטוח שיש רק דתיים בגבעת שמואל, המקום שבו אני גרה. שאלתי אותו באיזה תחום הוא סטאז’ר, הוא ענה ש”סטאז’ר זה לא מתמחה”. אני תמיד מתבלבלת בין השניים.

הוא שאל אותי אם אני לומדת בבר אילן ומה היו שני התארים הקודמים שלי, ואם אני מתעסקת במשפטים או שלמדתי את זה בשביל הנשמה. עניתי שאני עובדת בתור עו”ס במשרד עו”ד לענייני משפחה, אבל למדתי את זה גם בשביל עצמי. שאלתי אותו לאן מועדות פניו לאחר הסטאז’ והוא ענה שלרפואה דחופה או פנימית. איחלתי לו בהצלחה והוא שאל אם ארצה להיפגש השבוע.

חתירה למפגש

אחרי זה עברנו לפייסבוק ולוואצאפ, הוא אמר לי שאני דומה למייגן מרקל, זה הצחיק אותי כי כבר אמרו לי את זה כמה פעמים, הוא אמר שהוא ישתדל לארגן לי נסיך בריטי. הוא שאל אותי מאיפה אני במקור, ואמר לי מאיפה הוא ושהוא עובד בוולפסון.

אמרתי לו שלפעמים אני עושה ביקורים מטעם העבודה בבתי חולים, אבל וולפסון זה לא באזור שלי. שאלתי אותו איך הוא מעביר את השבת, הוא ענה שברגוע, אבל לא תמיד זה כך כי יש שבתות בהן הוא בתורנות.

בסוף לא

יומיים לאחר מכן שלחתי לו סמס והתכתבנו, ועד שהבחור סוף סוף הציע לי להיפגש, הוא לא יצר איתי שוב קשר, על אף שכבר קבענו שנוכל להיפגש בקפה גרג הקרוב לביתי (מטעמי נוחות וגם כדי שתהיה לי האופציה להתחפף משם באלגנטיות אם ארצה), אז דייט לא יצא מזה. ולמרות שאני חושבת שזה בסדר לתזכר ולהזרים, גם לא צריך להגזים. יש גבול דק בין מזרימה לסטוקרית. ומי יודע, אולי הוא פשוט התעלף בתורנות מרוב עייפות?…

התמונה באדיבות Cottonbro מאתר pexels

אני חושבת שחנות הממתקים הפיקטיבית מקשה על יציאה מהמסך כדי להיפגש פנים מול פנים, ובתקופה של היום נראה לי שגברים הפכו קצת חסרי ביטחון. עם כל עידן המי-טו וזה, אולי גברים כבר מפחדים להתחיל עם בחורה או לתת לה מחמאה, בשל החשש שהיא תיקח את זה למקום לא נכון. אבל איזו בחורה לא היתה רוצה לשמוע שהיא יפה? אני חושבת שאישה שרוצה למצוא זוגיות צריכה לקחת את המושכות לידיים שלה קצת יותר.

בא לי לדלג על כל העניין הזה של ההתחלה והמבוכה הראשונית, ושניפגש כשאתה כבר מכיר אותי, ואני לא אצטרך כל פעם מחדש לספר על עצמי ולקדוח. אתה כבר תכיר את ההומור הסרקסטי שלי, ותדע איזה יין להזמין לי. תדע לאילו הרצאות הלכתי לאחרונה, באיזה בושם אני משתמשת, מה הטעם האהוב עליי בבן אנד ג’ריס, שאני לא מתה על ספורט אבל די מקפידה ללכת למכון כושר, שאני לא יכולה לשמור כלום בבטן, ואיך אני שותה את הקפה שלי כשנקום בבוקר.

למרות שדייט לא יצא, אני עדיין בעד להזרים את השיחה בוואצאפ אם פתאום הוא הפסיק לכתוב, וזה בסדר להציע להיפגש שוב אם היה לכם כיף ביחד ונראה לך שזה היה הדדי (בהנחה שיש לך מודעות עצמית).

לסיכום

בשבילי, העובדה שהיו בינינו 93% התאמה זה כמו לגשת למבחן שהתכוננת אליו ממש טוב ואז לגלות שהוא בוטל.

סיון ליבוביץ
נכתב על ידי
מתחילה את הבוקר עם לפחות שתי כוסות קפה, מכורה לקינדר בואנו, עובדת סוציאלית בהתהוות, יועצת זוגית ומדריכת שיקום נפגעי נפש. איכשהו תמיד יוצא שקוראת לפחות שני ספרים במקביל שמונחים על השידה שלי ולוקח לי כמה חודשים טובים לסיים אותם.
לחץ על מנת להגיב

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .