בלוג אישי

ההמצאה הזו שאהבה נגמרת כשנפרדים, מי המציא אותה?

זה בסדר שחבר של בעלי יגיע גם לארוחה? בכל זאת, היה ביניכם איזה קטע, שלא יהיה מביך. אם הייתי מפסיקה להיפגש עם כל אלו שהיה לי איתם קטע לא הייתי יוצאת מהבית. 

ברור שכן! אני אשמח שהוא יבוא, להתעדכן קצת.
באותו ערב ישבנו זה לצד זו בשולחן, שמחתי לשמוע על החדש אצלו והוא על שלי. דיברנו, צחקנו והרגשנו קרובים. לרגע לא עברה לי המחשבה בראש שיהיה בינינו משהו רומנטי בעתיד, זה לא היה העניין.
פשוט הרגיש קרוב, חווינו אינטימיות בעבר והאהבה עדיין קיימת, היא לא הלכה לשום מקום.

ההמצאה הזו שאהבה נגמרת כשנפרדים מבן אדם, מי המציא את זה?

חשבתי לעצמי איזה מדהים זה שחווינו ביחד רגעים שהם רק שלנו, יש משהו שרק אנחנו יודעים ומכירים והוא רק שלנו.
כשהייתי צעירה, אם יצא לי לבלות עם גבר מבלי שלבסוף הוא יהפוך להיות בן הזוג שלי הייתי כמעט מתביישת לספר, שלא יחשבו שאני בחורה כזו שהולכת עם כל אחד. חשבתי פעמיים אם להתחיל משהו עם בחור שהוא חלק מהחבורה, או קרוב לחברה, או איתי בעבודה. רק אם הייתי בטוחה שיהיה בינינו משהו רציני, אחרת זה לא שווה את זה.
מה? אני אצטרך לראות אותו אחר כך… איזה מביך.
ואוי ואבוי רק שלא תיהרס החברות או החבורה, כי הרי איך אפשר לחלוק מרחב משותף אחרי שלא הצליח לנו ביחד?

לפני כמה שנים איבדתי את אחת החברות הטובות שלי.

גדלנו ביחד. כשהיינו קטנות ההורים היו לוקחים אותנו אחת לשנייה, היינו משחקות עם קקטוסים, אני יודעת שזה נשמע מוזר אבל הבית שלה היה מלא קקטוסים ולפעמים היא הייתה מביאה לי קקטוסים מתנה. אני אפילו זוכרת שלילה אחד, בלי ששמתי לב, נדקרתי מהקוצים שלהם. היינו חברות נפש.

איבדתי אותה כי יצאתי עם מישהו שקרוב לליבה. היא ביקשה שלא-אני לא התאפקתי-היא גילתה וככה נגמרה החברות שלנו.

pixabay free-photos

אז וגם היום, תמיד היה לי קשה להתאפק, בעיקר בעולם של זוגיות ואינטימיות. אני אוהבת להרגיש, להסתער וקשה לי כשעוצרים בעדי בגלל שזה “לא נראה טוב” או שזה יהרוס חבורה.
אין יום שעובר שאני לא חושבת על החברה הזו ועל אובדן החברות שלנו.
נקיפות המצפון ליוו אותי במשך שנים. הרגשתי כל-כך לא בסדר, למרות שכל מה שרציתי זה לאהוב ולהתקרב לאדם אחר שבמקרה היה גם קרוב אליה.

היום אני תוהה למה אנחנו נותנים משקל כזה גדול ושלילי למיניות וקרבה בין אנשים. ולמה זה צריך להרוס חברויות וחבורות? אנשים יכולים להיות, לבלות, להתקרב ולהישאר קרובים גם אחרי שהם כבר מתרחקים.

pixabay stocksnap

כמה קרובה הייתי אל הבחור הזה באותה הארוחה, איזה חיבוק חלקנו כשהוא הגיע.
נרמלנו את הסיטואציה וכל הסביבה שלנו הייתה אתנו. מוזר זה לא היה, אני יכולה להבטיח לכם.
אפילו להפך-זה הרגיש טבעי.
הלוואי שנלמד לחלק אהבה. פשוט לחלק אותה. נפסיק למנוע אותה כי לא נעים, כי הוא עובד איתי, כי הוא חבר של חבר, כי הוא בן דוד של חברה.
נאהב, נחלוק רגעים וכשיגמר-

נשאר קרובים גם אחרי שנתרחק.

stavbiton
נכתב על ידי
כותבת את עצמי לדעת
לחץ על מנת להגיב

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .