בלוג אישי

יונדאי צהובה

Photo by Mike from Pexels

אני מניחה שלכולם יש תקופות כאלו, שכלום לא הולך לך בדרך שרצית. ההספק שלך בעבודה לא מספיק לבוס שלך, חברים קרובים מתרחקים, ואתה מרגיש בודד במיוחד. תקופות כאלו באות והולכות, ולפני שנה קיוויתי שהתקופה הזו תעבור כמה שיותר מהר. בזמנים כאלו, מספיק שיקרה דבר אחד קטן, וזה יגרום לך להרגיש עוד יותר רע, וההתנגדות להישאב לתוך בור עצום של עצבות- מתרופפת אט אט.

בשבילי הרגע הזה היה כשחברה רחוקה בישרה לי שהיא התחילה לצאת עם מישהו- והיא מאושרת. אם הייתי נמצאת בתקופה יותר טובה, הייתי באמת שמחה בשבילה, הרי זה החבר הראשון שלה והיא רצתה זוגיות כבר המון זמן. אך מכיוון שהייתי באותו זמן בתקופה פחות טובה, רק העמדתי פנים שאני שמחה בשבילה, ונהייתי עצובה עוד יותר מבפנים.

על מנת לעודד את עצמי ולנסות לא להישאב לתוך בור של ריקנות ועצבות, קבעתי עם שני חברים טובים בתל אביב, לערב של יין וריכולים, במטרה לנסות לשכך את הכאב שהרגשתי בתוך תוכי. באותו ערב סיימנו שני בקבוקי יין שלמים, צחקנו ורקדנו עד שלא היה לנו יותר כוחות. ברגע שהשפעת היין החלה להתפוגג, התחלנו לדבר על עניינים יותר רציניים, וכל אחד פרק על אשר ליבו. הודיתי בפני חבריי כמה אני משתוקקת לזוגיות, וכמה כבר נמאס לי מבחורים טיפשים שלא יודעים מה הם רוצים, אלו שתמיד מנסים לשחק בך כאילו היית בובה מריונטה. חבריי הבינו לליבי, חיבקו אותי חזק חזק, ושאלו איך אפשר לעזור. השבתי להם שאין בכך צורך ואני אנסה להתמודד עם ההרגשה הזו בעצמי.

אחרי שבילינו שעות על גבי שעות, נהיה כבר מאוחר, ואחד מהם ליווה אותי לתחנת האוטובוס, כי אין לי שום חוש של התמצאות בכל הנוגע למרכז העיר. האוטובוס איחר וההשפעה של היין עוד לא לגמרי התפוגגה, אז בצעד אמיץ החבר שהתלווה אליי החליט שפותחים לי משתמש בטינדר ושם אמצא זוגיות. צחקתי לו בפנים ואמרתי לו “מה הקשר בין זוגיות לבין אפליקציית הזיונים הזו? כולם שם בטח באים לשם למטרה אחת בלבד, וזו לא מציאת זוגיות”. הוא השיב לי “מה אכפת לך? פשוט תתני לי את הטלפון, אני אבחר כמה תמונות יפות שלך וההצעות יתחילו לזרום בהמוניהן”. הייתי די ישנונית מכל כמות האלכוהול ששתיתי באותו ערב, אז נתתי לו את הטלפון, והוא החל במלאכת הקודש- יצירת פרופיל אטרקטיבי באפליקציה.

קרדיט: cottonbro – Pexels

דקה לפני שהאוטובוס הגיע הוא סיים את מלאכתו, נתן לי להסתכל ולאשר לפרסום, ואני אישרתי לו, למרות שרק רפרפתי על התמונות, כי הראש שלי התחיל להסתובב לו. נפרדנו לשלום כשעליתי לאוטובוס, וברגע שמצאתי זוג כיסאות ריק, תפסתי בעלות עליו והתחלתי לנמנם עליו עד שהגענו לתחנה האחרונה, שהייתה הכי קרובה לביתי. למחרת התעוררתי עם כאב ראש חזק, וכל מה שרציתי באותו רגע זה ללכת ישר בלי שהראש שלי יסתובב כאילו הוא היה קרוסלה מהירה. הדלקתי מחדש את הטלפון, לאחר שנגמרה לו הסוללה אתמול, ולאט לאט הצטברו עשרות התראות מהאפליקציה.

הייתי די המומה, לא היו שם תמונות חושפניות מידי, רק אני עם חיוך גדול, מתקופות טובות יותר. הסתכלתי על ההתראות, והתחלתי להרגיש בחילה בפה. קמתי מהמיטה והלכתי מיד לשירותים לשטוף פנים, בתקווה ששטף המים הזורמים על פניי ישפר מעט את ההרגשה הרעה שהייתה לי באותו רגע. מיד לאחר מכן הכנתי לעצמי טוסט בלי כלום, כשלצידו קפה חזק עם מעט חלב, וישבתי במטבח, בוהה בטלפון תוך כדי לעיסה רועשת של טוסט שרוף, וחושבת לעצמי מה לעזאזל אעשה עם האפליקציה הזו עכשיו? יכולתי למחוק אותה, ויכולתי אפילו להתעלם מכל ההודעות שחיכו לי שם, אבל החלטתי לנסות לתת לזה סיכוי, והבטחתי לעצמי שאשתמש בה רק על מנת לסמן וי,  כדי שחבר שלי לא יכעס עליי שלא ניסיתי אפילו.

התחלתי לסנן את מיטב בחורי ישראל, דיברתי עם מי שמוצא חן בעיני יותר ומחקתי את מי שלא. עם כל מי שדיברתי איתו, ציינתי שאני פה לא למטרת סטוץ, אלא קשר זוגי, וזה ממש בסדר אם זה לא מתאים. ציפיתי שהם ייעלמו אל תוך האפלה ברגע שציינתי את העובדה הזו, אולם כמה מהם ניסו לשכנע אותי אחרת, שסטוץ זה הרבה יותר טוב מקשר זוגי, ואחדים מהם הסכימו להמשיך לדבר איתי. המשכתי לדבר עם שניים מהם, שבאמת היו נראים לי בסדר, ולא מהסוג אנשים שיכול לאנוס אותי בסמטת רחוב חשוכה בלילה. לאחר כמה ימים של התכתבות ממושכת, ורצון להכיר אחד את השני לעומק, קבעתי עם אחד מהם לשבת בבר נחמד שאני מכירה במרכז תל אביב. אותו בחור אמר לי שהוא גר בעיר, ומפה לשם הנחתי שהוא גר בדירת רווקים טיפוסית באותו אזור, ולכן חשבתי שלא תהיה לו בעיה להגיע. אני, בתור בחורה לא תל אביבית למהדרין, לקחתי אוטובוס לשם וחיכיתי לו על יד הבר.

הגעתי באיחור קל, לא גדול מידי על מנת לא להראות זלזול, אבל גם לא בדיוק בזמן כדי לא להיראות נלהבת מידי. כל מי שמכיר אותי, יודע שיש לי פתיל קצר בכל הנוגע לאיחורים של חברים למפגשים חברתיים, אבל כשזה נוגע לדייט המיוחל- אני הכי סבלנית בעולם. הגעתי למקום והוא שלח לי הודעה שהוא בדרך, ואני בנונשלנטיות מסתובבת לי ברחובות תל אביב, מאזינה לאלבום שאני אוהבת באוזניות, ונדמה לעוברים ושבים שאני לא ממתינה כאן למישהו, אלא פשוט מהופנטת ביופי של העיר בלילה. עברו עשרים דקות והדייט עוד לא הגיע, ואני מתקשרת לחבר שפתח לי את האפליקציה ומתחילה להאשים אותו בכל המחדל. בעודו מנסה להתגונן, הוא גם מנסה להרגיע אותי, ולהעסיק אותי בדיבורים על עניינים יומיומיים לא חשובים אחרים. לאחר עשר דקות של שיחה ערה, הדייט שלי מולי, מחייך, מתנצל על האיחור כי קשה למצוא חנייה בעיר הזו, ומציע שניכנס פנימה.

התיישבנו בפינת הבר והזמנו משהו לשתות. התחלנו לדבר ולהכיר אחד את השני לעומק, פנים מול פנים, בליווי מוזיקת רקע רועשת למדי. עברה שעה והדייט הלך די טוב, טוב מספיק על מנת לקבוע אפילו דייט שני, ולפתע הברמן ניגש אלינו ושואל אם לאחד מאיתנו יש יונדאי צהובה. הבחור עונה שלו יש ולמה הוא שואל, והברמן השיב לו “אחי, גוררים לך את האוטו”. פניו החווירו מיד, כאילו ראה שד, הוא קם מהכורסא ואמר לי שהוא תכף חוזר, ושאני יכולה לחכות לו פה. הוא רץ במהירות אל עבר היציאה, ואני עדיין המומה מכל המצב, יושבת לי על יד השולחן ולוגמת מהכוס הרבה יותר בירה מאשר הייתי צריכה. אם זה היה דייט פתטי ועלוב, הייתי מנצלת את ההזדמנות ולוקחת מונית חזרה הביתה, אבל זה לא היה המצב, והחלטתי לחכות לו. האמנתי בתוך תוכי שאני צריכה לתת לבחור הזה הזדמנות, כי מסכן, מה הסיכוי שיגררו לך את האוטו במהלך דייט ראשון? גם לי גררו את המכונית בעיר הנוראית הזו, כשמסתבר שסימון אפור בתל אביב צריך לקחת בעירבון מוגבל בלבד, ואני יודעת איך זה מרגיש למצוא את האוטו שלך שבוי בתוך חניון קטן ברידינג, שעל מנת לצאת ממנו, צריך לשלם כמה מאות שקלים שלא תכננת להוציא.

 

קרדיט: Denys Gromov – Pexels

 

ברגע שהוא יצא מהבר אל עבר משאית הגרירה, התחלתי לצחוק, ותהיתי לעצמי אם הסיטואציה הזו אמיתית, או שהיא חלק מחלום שאני אמורה כל דקה להתעורר ממנו. שלחתי הודעה לחבר שדיברתי איתו קודם, וכתבתי לו אודות הערב המוזר שלי, והוא לא האמין לי בהתחלה, עד שהשתכנע שאני זוכה בכל הדייטים המיוחדים, בעוד הוא יוצא רק לדייטים בנאליים עם בחורות ילדותיות. לאחר כמה דקות שאני יושבת לבד ולוגמת מהמעט בירה שנשארה לי בכוס, הברמן ניגש אליי והתחיל לתחקר אותי מה הסיפור של הבחור שיצא להציל את הרכב שלו מגרירה, האם אנחנו רק ידידים או שזה דייט. הברמן היה מבוגר ממני בלפחות עשור אם לא יותר, ותוך כדי שאני מבהירה לו שזה דייט ואני בטוחה שהוא יחזור, הוא מנסה לשכנע אותי אחרת, ומציע לי לשתות איתו צ’ייסר ניחומים על חשבונו, בגלל הדייט שנטש אותי. המשכנו לדבר, והביטחון שלי בכך שהדייט שלי יחזור מתחיל להתערער, עד שלפתע הבחור שולח לי הודעה שהוא לא הצליח להשיג את המשאית, והוא עכשיו מנסה להשיג מונית לרידינג, והוא יודיע לי מתי הוא בחוץ.

אולי כלפי חוץ נראיתי אדישה, אבל בתוך תוכי קפצתי משמחה, על כך שתחושת הבטן שלי לא אכזבה אותי הפעם. רגע לפני שהוא אמור להגיע, אני מחליטה לקפוץ על ההצעה של הברמן בנוגע לצ’ייסר שהוא הציע לפני כמה דקות. אנחנו מרימים את הכוסות ביחד ושותים לרוויה את הטקילה החריפה, ובעודו פותח את זרועותיו כלפיי על מנת לתת לי חיבוק ניחומים, אני מודיעה לו שהדייט שלי חזר לאסוף אותי, למרות התחזית הפסימית שלו. אני מודה לו על המשקאות ומשלמת את החשבון, והולכת במהירות אל עבר יציאת הבר, ורואה את היונדאי המפורסמת מחכה לי בחוץ.

הוא פתח לי את הדלת מבפנים כאשר ראה שאני מתקרבת אל המכונית, ואני החלקתי ישר אל תוך המושב שליד הנהג, והתחלנו לנסוע ברחובות העיר תוך כדי שאנחנו מתלבטים מה לעשות עכשיו. לשנינו היה ברור שאנחנו לא רוצים שהדייט הזה יסתיים כל כך מהר בגלל הפרעה קטנה באמצע, וברגע שנזכרתי במקום נחמד שאפשר לשבת בו לאכול בצפון העיר, הוא קפץ על ההזדמנות וניווט את דרכנו לשם. במהלך הנסיעה הקצרה הוא סיפר לי איך הוא ניסה לשכנע את נהג משאית הגרירה להוריד את הרכב מהמתקן, והבטיח לו שהוא יזיז אותו לחנייה חוקית אחרת, אבל לצערו הוא לא הצליח לשכנע אותו. הוא התחיל לרוץ אחר המשאית במשך כמה דקות, מנסה להשיג אותה ולנסות לשכנע שוב את הנהג לעצור ולהוריד את הרכב, אך לאחר קילומטר של ריצה הוא התייאש והשלים עם המצב, וחיפש מונית שתסיע אותו אל החניון ברידינג, על מנת לשחרר את הרכב.

הייתי המומה עד כמה הוא היה אופטימי לגבי חילוץ המכונית ממשאית הגרירה, ושיתפתי אותו בסיפור הגרירה שלי, שקרה לא רחוק מהבר, וניחמתי אותו בזה שזה לא נורא, וזה קורה לפחות פעם אחת לכל מי שמתנייד במכונית בעיר הזו. בחוסר תאקט סיפרתי לו על מה שקרה עם הברמן בזמן שהוא ניסה להשיג את המכונית שלו בחזרה, על איך שהוא התחיל איתי וניסה לשכנע אותי שהוא לא יחזור. הוא התחיל מעט להאדים, ואמר איזה דפוק זה שהברמן מנסה לקחת דייט של מישהו אחר. לא סיפרתי לו בכוונה על מנת שיתרגז, אלא לשתף אותו בדבר מצחיק שקרה לי ועל איך הצלחתי לנצל בעורמה הזדמנות לשתות בחינם, ולהבהיר לו שאחרי הכול- אני פה איתו, ולא עם הברמן.

הגענו למרכז המסחרי בו המסעדה הייתה, וחנינו במקום קרוב, לאחר שווידאנו שמקום החנייה הזה הוא חוקי, ולא יגררו לו שוב את המכונית. יצאנו מהרכב, ובדיוק כשבאתי להראות לו לאן אנחנו צריכים ללכת, הוא תופס את כף ידי ואומר לי “אני חייב לעשות משהו עכשיו”, ובמהירות הוא רכן את ראשו כלפי מטה, תפס את צווארי ונישק אותי. נשיקה עוצמתית, כזו שאומרת תודה על זה שחיכית לי, תודה שנתת לי עוד הזדמנות. כשהתנתקנו הייתי די המומה, בדרך כלל הנשיקה באה בסיום הדייט ולא באמצע שלו, נכון? אבל זה לא שינה לי הרבה, והלכנו יד ביד אל עבר המסעדה.

במסעדה המשכנו לדבר ולהכיר עוד יותר, ולא היה בכלל ספק שיש בינינו חיבור. אחרי ששבענו (או לפחות הוא, אני הייתי נרגשת מידי בשביל לאכול), השעה הייתה כבר די מאוחרת ותנועת האוטובוסים הייתה אמורה להתחדש רק למחרת בבוקר, אז הוא הציע להסיע אותי הביתה, והסכמתי לכך בשמחה. כשהגענו לרחוב שלי, הוא החנה את המכונית מול פתח הכניסה לבניין, ולפני שיצאתי מהאוטו הוא נישק אותי נשיקת פרידה סוערת, כזו המרמזת על רצון לדייט נוסף. יצאתי מהמכונית מסוחררת מעט, לא הייתי בטוחה אם זה בגלל האלכוהול שזרם בדמי, או מההתרגשות שהייתה בי, ועד היום אני לא בטוחה אם זה הדייט הזה קרה במציאות או בחלום.

קרן-אור
נכתב על ידי
בתור בחורה צעירה, תמיד האמנתי (ואני עדיין מאמינה) בטוב ליבם של אנשים- עד שהגעתי לעולם הדייטינג והיקום צחק עליי. היו לי דייטים מוצלחים יותר ומוצלחים פחות, ואני פה בשביל לשתף אותם מנקודת המבט שלי.
2 תגובות

2 תגובות

  1. מוריל

    09/01/2021 10:38

    איזה סיפור דייט מקסים! אהבתי 🙂

  2. Avatar

    לירוי

    31/05/2021 18:56

    קראתי את כל הסיפור שלך, מחכה לעוד!!

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .