בלוג אישי

אתמול נשבר לי הלב. בדיוק כשהתחלתי לחשוב שאולי אין לי אחד כזה

לא סיימתי מערכת יחסים של שנה וגם לא חצי שנה, שחררתי מבחורה שנכנסה לי ללב בפחות מחודש. ואם אהיה רגע כנה עם עצמי-היא נכנסה לשם מהמבט הראשון. מה אני בת 17? תיכוניסטית מטומטמת שמתאהבת בשנייה עד כלות? הולכת עם הבטן ונותנת לדברים לטלטל אותי, להשפיע עליי ככה ולפגוע בתפקוד שלי?

בדרך חזרה הביתה, אחרי ששחררתי מהחיבוק שלה, בכיתי את חיי, ממש מיררתי בבכי.
“אני שונאת אותה, אני שונאת אותה, אני פשוט שונאת אותה…אני שונאת את עצמי ככה”/

cuncon pixabay

איזו ריקה אקום מחר, תכאב לי הבטן. לאוכל לא יהיה טעם כמה ימים ומוזיקה תעציב אותי. ואין לי כוח לזה. יש משימות, הפקות, עבודה, חיות לדאוג להן ופשוט אין לי כוח לזה!

והרי ברור לי מה יקרה, הדפוס הקבוע: שיברון לב שיהפוך לכעס ומיד אחר-כך לאובססיה ועוד קצת כעס על זה שהיא בכלל לא ברשתות החברתיות והיא כזו קולית ואין שום דרך לדעת מה איתה מלבד לשלוח לה הודעה. 

התקשרתי לחברה מהדרך ואמרתי לה שאני כועסת על עצמי שאני ככה ומי ישמע מה היה שם, זה היה כל-כך קצר והיא בכלל לא הייתה שלי, אפילו לא לרגע.

והיא בתגובה אמרה: “סתיו, זמן הוא לא פקטור בענייני הלב. אם תתאפקי ותשמרי את הכאב, אם לא תתני לו לצאת עכשיו, הוא יישאר כאן לעוד הרבה זמן. תבכי. מה קרה? תוציאי הכל-תעצבי, תבכי, תמררי בבכי גם. בלי הסברים לעצמך, בלי ביקורת או שיפוט כלפי עצמך, תהיי בקבלה. כי עצוב עכשיו וזה לא משנה למה או כמה זמן היא הייתה. את תראי שבזכות הבכי היום תקומי מחר עם הרגשה טובה יותר.”

אלבום פרטי

ובאמת, קמתי עם הרגשה טובה יותר. עם הכלה ואהבה כלפי עצמי וגם כלפיה.
עם הבנה שמותר לכאוב לפעמים וכל הרגשות האלו שהוציאו להם שם רע מאז שאנחנו ילדים הם חלק מאתנו. כל המשפטים האלו: “למה את בוכה?”, “תהיה גבר ותפסיק לבכות”, “מה אתה בכיין?” דפקו לנו את כל המערכת.

אנחנו לא מרשים לעצמנו להיות.
ברגע שצף רגש שלילי אנחנו מנסים בכל כוחנו לדחוק אותו פנימה חזרה למקום שממנו הוא הגיע ולא מבינים שהוא יאכל אותנו מבפנים. תכאבו לפעמים, זה נעים.

“קושי או כאב אינם דבר שיש להתחמק ממנו פשוט משום שאי אפשר להתחמק ממנו. מוטב אפוא להניח לחלום האבוד על אודות מצב של היעדר קשיים, להניח ל-“אילו רק” ול-“מגיע לי”. (מתוך הספר ‘להרבות טוב בעולם’/אסתר פלד.)

stavbiton
נכתב על ידי
כותבת את עצמי לדעת
לחץ על מנת להגיב

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .