בריאות

משרד הביטחון: אגף שבירת נכים

נתחיל ממה אני כן ומה אני לא:
אני מוכר כנכה צה”ל.
אני לא גיבור בשום צורה או אופן בהקשר הזה.
אני לא מדבר על זה בדרך כלל אלא אם כן שואלים, לא שאלתם, אני כותב, אבל זה לא נחשב לדבר.

טוב למות בעד ארצנו, לא טוב להיפצע

יש את ההתעללות שעוברים אלו המבקשים הכרה ולא מצליחים להילחם את מלחמת ההתשה הזו עד ההכרה, יש את החור העמוק שאתה הולך איתו אחרי שלקחו לך את הערכים שגדלת עליהם וירקו אותם לתוך הפנים, יש הרבה שמחה והערכה לכל אלו שאיתך לאורך כל הדרך אבל לא תמיד שומעים אותך אומר את זה בקול ויש הרבה עצב וגם קצת שחרור איפשהו בין השורות.
בוא נדבר על זה
מה שלא הולך להופיע כאן זה “תיאור האירוע”. אני בדרך כלל לא מפחד מלחשוף את מה שיש לי בראש על הכתב אבל גם בשלב הזה אחרי מעל 13 שנים מהשחרור, אני עדיין לא במקום של לכתוב את זה החוצה- אנשים קרובים מכירים את הסיפור, פעם ב… גם ישיבה עמוקה עם אדם קרוב יכולה לפתוח את זה, לשחרר קצת ולסגור.
מה שכן יופיע הוא תיאור קצר של התהליך הכואב שעברתי עד שקיבלתי את ההכרה כנכה צה”ל.

אסור במדינת ישראל לתבוע את הצבא

אם חלילה נפצעת בצבא ואתה מבקש לתבוע את נכותך, התביעה היא כנגד משרד הביטחון- הגוף אשר אחראי על צה”ל. אחרי שלקחת עורך דין בזמן שאתה מנסה להתאושש מהשחרור שלך מהצבא והיציאה מבית-החולים, אתה מבין שקל זה לא הולך להיות…

לא התנהלתי בחיי מול עורכי דין עד אותו רגע וכל התעסקות עם הסיפור האישי שלי באותה תקופה החזירה אותי קילומטרים אחורה מבחינה נפשית.
הייתי צריך להשלים מסמכי עדות אופי של חברים מהשרות, רופאת הילדים שלי, אנשים שהכירו אותי מהילדות ומהעבר ולעבור בדיקה אצל רופא מומחה שעולה כמו שרופא מומחה לוקח על בדיקה פרטית. למען האמת, שבוע לפני המשפט עצמו הרופא נפטר והייתי צריך ללכת לקבל חוות דעת מרופא נוסף. לא נורא, יאללה – “בסוף הטובים מנצחים”.
במהלך התביעה הראשונה, משרד הביטחון הביא “רופא חותמת גומי”- רופא מטעמו שהיה צריך להמציא משהו כדי להראות שהמחלה שחליתי בה קיימת אצלי לפני- כן והשרות הצבאי לא קשור בשום צורה ואופן אליה.

זה היה מעניין בעיקר בהתחשב בעובדה שבמשך השנתיים ששרתתי דווקא הייתי סבבה מבחינת הצבא לעשות את כל מה שנדרש מלוחם לעשות בסוללה מבצעית…

מאניה דיפרסיה בצהל

עדות שקר

לפניי שהשירות שלי הסתיים הוצבתי בסוללה שבה הייתי בין החיילים הותיקים יותר. הקצין שהיה מעלינו היה אחד האנשים השנואים על-ידי רוב החיילים שהגיעו איתי ואני זוכר שתמיד ניסיתי לתווך “זה לא הוא זו המערכת. הוא מקבל פקודה מלמעלה ומוריד אותה למטה, מתחת לארונות הוא בדיוק אותו דבר כמו כולנו”.
התמונה שכנראה לא תצא לי מהראש אף פעם זה אותו הרגע שאותו קצין הגיע לבית המשפט להעיד- משרד הביטחון מנסה לייצר בתביעות כאלה קו הגנה מאוד ברור והוא להראות שהחייל התובע היה חייל בעייתי במהלך השירות שלו, לא נשמע לפקודות וכו’, “לכסת”ח על היחידה” בשפה צבאית מדוברת.
העניין הכואב היה גם שעל תעודת ההצטיינות והמופת שלי אותו מפקד היה חתום ואת הריצה שלי להקיא בשירותים בסוף העדות שלו אני לא אשכח בחיים. זו כנראה היתה הפעם היחידה שמילים גרמו לי לבחילה כל-כך קשה שהייתי חייב להוציא אותה באותו הרגע.
כשראיתי אותו בבוקר, לפני שהוא עלה להעיד וכשעוד לא ידעתי מה מצפה לי, רצתי להגיד לו שלום ולחבק אותו- זו בעצם היתה דמות של עוד לוחם מאותה הסוללה, אותו מפקד שנתתי בו אמון, וכשראיתי אותו על המדים ותג היחידה (אחרי כמעט שנתיים שלא פגשתי אף אחד משם) עלה בי געגוע נוסטלגי ופרץ של שמחה.
“אחוות לוחמים”

אני זוכר שכתבתי לו אחרי כמה חודשים הודעה פרטית בפייסבוק:
“על עדות שקר אין מחילה”

לא עשיתי עם זה שום דבר, גם לא אעשה.
במקום מסוים אני עדיין מקווה שהוא לא ישן לפחות חצי מהלילות שלא יכולתי להירדם במהלך כל השנים האלו- אבל יודע שאני צריך ללמוד לשחרר גם את זה כי זה לא עובד לטובתי.

פוסט טראומה ומאניה דיפרסיה

אני לא אוהב הגדרות או גבולות אבל מבחינה פורמלית למחלה שלי קוראים ביפולריות- זה השם הסימפטי למאניה דיפרסיה. היא התחילה מפוסט-טראומה והפכה עם השנים למה שאיתו אני קם בבקרים.
קודם כל זה אומר שיצא לי להיות בשני קצוות מזגי הרוח והרגש הקיימים: ביקרתי בעבר במצב של ‘היי’ את פסגת האוורסט וקפצתי במצבי דיכאון לעומקים של הבור של השטן- אם יצא לכם לראות את קניה ווסט רץ לנשיאות ארה”ב ופורץ בבכי באחת ההופעות שלו כמה ימים אחר-כך… אז כן, אני והוא באותה החבורה.
ברוב המקרים באפיזודות שונות יש נטייה לאלימות אבל למזלי לא היתה פעם אחת שהרמתי את הידיים שלי על מישהו- היו הרבה רופאים שהרימו גבה אבל כנראה שמשהו בטבע שלי עזר לי לשלוט על זה גם במצבי חוסר שליטה מוחלטת.
הדברים העיקרים שאני מצליח להיות מודע אליהם ולנסות לעבוד עליהם אלו הכעסים שיש לי ואותם אני מוציא בהליכות ארוכות או אימוני כושר או ישיבה בים, הקושי להתעורר שאותו אני מנסה להפחית עם שגרת יום מלאה עד כמה שאפשר ועניין מאוד חשוב הוא לבטוח באנשים- לוקח הרבה זמן עד שאני מוריד את מסך המגננה.

נסיים במה אני כן ומה אני לא:
אני מוכר כנכה צה”ל.
אני לא גיבור בשום צורה או אופן בהקשר הזה.
אני לא מדבר על זה בדרך כלל אלא אם כן שואלים, לא שאלתם, אני כותב, אבל זה לא נחשב לדבר.

אבל הגיע הזמן שמישהו יטפל בפצעים הפתוחים של אותם חיילים, גם הפצעים הלא נראים לעין.

 

KingMil
נכתב על ידי
אשדודי אסלי. סופר, מרצה ואיש חינוך. לא נשוי כי רע לי גם בלי זה. בדרך כלל כותב על אהבה, על המציאות ועל מה שיושב על הלב.
4 תגובות

4 תגובות

  1. Avatar

    תמי רובנוב

    25/03/2021 08:59

    אלכס יקר, הפוסט שלך מרגש, אמיתי ונוגע במקומות הכי רגישים שלנו כבני אדם.
    יצא לי להכיר אותך ואתה אדם מדהים, נדיר, ניחנת באינטליגנציה רגשית יוצאת מגדר הרגיל.
    אני שמחה שהיקום הפגיש ביננו ושנפל בחלקי להכיר גיבור אמיתי – כי מבחינתי אתה גיבור!!!!!

  2. KingMil

    25/03/2021 11:42

    תמי זה הדדי לגמריי (בלשון המעטה)!
    ההכרות איתך הולידה גם את הרצון שלי להמשיך את הסמינריון שכתבנו ביחד ולנסות להמשיך במסלול באקדמיה- לא היה התכנון במקור…
    תודה רבה לך וחג שמח יקירתי!

  3. Avatar

    אייל

    30/03/2021 05:35

    עצוב לדעת שכל השנים שום דבר לא השתנה לטובה ורק החמיר, אלו האחראים על ההתעללות בנכי צה”ל לא יראו יום אחד של נחת, לא הם ולא הצאצאים שלהם על הכאב והצער והמנעות ממתן טיפול רפואי בכדי לחסוך כסף למדינה אבל משכורות שמנות לחברי כנסת שלא תורמים כלום זה כן אפשרי..
    זו בגידה הלוחמים ובנכי צה”ל והמחיר על כך גדול כי הדור הצעיר מודע למעשה והתוצאות בשטח.
    קשה לי להאמין שילדים של נכי צה”ל שעברו מרור ממשרד הביטחון ירצו לתרום ולכן המצב החברתי כמות שהוא היום, נזק של שנים ארוכות.
    אני אחד שנפצע קשה בשלום הגליל הראשונה וסובל בריאותית מפגינות בכלי דם לרסיסים, ונפשית מפוסט טראומה.
    הרבה בריאות לכבוד על האומץ שלך🙏

  4. KingMil

    04/04/2021 18:26

    אייל תודה רבה לך קודם כל!
    אני מאוד מסכים עם מה שכתבת על הפגיעה לדורות ולצערי כל מי שהתמודד עם המערכת הזו גם לפניי וגם אחריי ההכרה משמיע קולות מאוד כואבים באשר ל”טיפול השיקומי” שמשרד הביטחון מעניק.
    תודה לך על הפתיחות ידידי, כוח להתמודד, בריאות ועוד בריאות!

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .