הַלַּהַט שֶׁלִּי
תַּנּוּר בְּתוֹכִי,
בְּלִבִּי,
נִדְלָק לוֹ,
מַקְרִין סְבִיבִי.
מַבְעִיר עַצְמוֹתַי
וְעַצְמִי.
שׂוֹרֵף וּמַתִּיךְ,
לֹא מוֹתִיר
לִי אוֹתִי.
מְחוֹלֵל, מְחַלְחֵל
יְשַׁנֶּה יְשָׁנָה.
וְעוֹלָה חֲדָשָׁה
בְּעֵרוּת עַתִּיקָה
כְּנוֹלֶדֶת
לָרִאשׁוֹנָה. / רונית קורן ינואר 2021
נכתב על ידי
אני רונית קורן, אישה, אמא, סבתא.
אדריכלית ומתכננת ערים ואזורים, עוסקת בתחום של איכות הסביבה מזה קרוב לשלושה עשורים. מחנכת ומרצה במכללת תל חי בתחומים של שרטוט, תורת הבניה ופרויקטים.
אוהבת לקרוא, לצייר, לכתוב שירה וסיפורים.מרפאת בתהליכי תודעה ומודעות.
