אנחנו דור כזה

אנחנו דור כזה שמרגיש פגום מבפנים
אבל פוחד להודות שמשהו אצלו לא עובד,
שלא מאמין שקיימת דרך אחרת.

אנחנו דור שעושה סלפי ומישיר מבט למצלמה
אבל לא מסוגל להסתכל לאנשים שמדברים איתו בעיניים.

אנחנו דור של אנשים שמלאים בפחדים עמוקים,
באגו וחשש להיפגע עד כדי בניית חומות שלא רואות את המבצר של משמר הלילה ב”משחקי הכס”.

אנחנו דור של מלא חברים ברשתות החברתיות,
אבל סופרים בפחות מעשר אצבעות את החברים האמיתיים שלנו.

אנחנו דור שפוחד להרגיש, אז שותה כוסית ומעשן משהו.
נכנס לשירותים מעומעמים להוריד שורה או שתיים
ועל הדרך עושה אהבה זמינה ונוטה לחשוב שככה זה בסדר.

אנחנו דור שכותב סטטוסים ורגשות בפייסבוק
אבל לא מצליחים לומר למישהו שאנחנו אוהבים אותו או רוצים להרגיש נאהבים.

אנחנו דור כזה של אנשים שהולך בדרך הבטוחה.
רק שלא נתאכזב.
אנשים שמסתפקים במה שיש ולומדים להתרגל.
נשארים בשלב הגולם במקום להתפתח לפרפרים.

 

אנחנו דור שעושה מין זמין,
אין לנו גבולות בסקס אבל לא נשאר לישון.
זה,
כבר יותר מידי אינטימי.

אנחנו דור כזה שמפחד להתאהב כי הוא לא בטוח שיצליח לעמוד בשיברון נוסף.
שלא מאמין שהוא בכלל מסוגל להרגיש שוב.
שמתגעגע, אבל משום מה האדישות “דילן מקיי” נראית לנו אחלה גישה להתמודד עם זה.

אנחנו דור שמשיג מה שהוא רוצה
אבל לא ממש יודע מה הוא רוצה.

אנחנו דור שמתעד כל רגע בהופעות מוזיקה ואירועים חברתיים,
אבל אף פעם לא טורח באמת לחזור ולהסתכל.

אנחנו דור שמביע רגשות דרך אימוג’ים במקום לתאר במילים כתובות.
כותבים מילים במקום לדבר.
מדברים במקום להסתכל בעיניים.

אנחנו דור שרוצה אהבה כמו של פעם אבל מנסה למצוא אותה בדרך חדשה.