יחסים

2 בלילה

illustration (instagram) : @sinashagrai

כמעט בכל לילה בשעה 02:00, ממש כמו שעון קוקייה אתה קופץ לבקר ואני מרגישה צביטה. צביטה של בדידות, צביטה של חוסר, צביטה של חלומות בהקיץ, צביטה של מחשבות שהן שטויות במיץ. בכל לילה בשעה שתיים, הלב שלי יוצא לטיול בין שבילי בדידות וחוסר. לאורך כל היום אני לא מרגישה דבר, כמו הרדמה מקומית ורגעית רק שבשעה שתיים ההשפעה מתפוגגת ואני מוצאת את עצמי חולמת

אין לך פנים וגם לא טון דיבור, רק תדר חשמלי מצמרר שעובר לי בכל הגוף. בחייאת, כל היום אני מרגישה יופי ודווקא ב-2 בלילה אתה קופץ לקוויקי. כאילו חיכית שהמיטה תרגיש לי גדולה מדי, כאילו ידעת שהמיטה מרגישה לי ריקה מדי. וזו בכלל לא המיטה, זה הלב שלי שמחפש לו תמיכה. אבל לי יש אופי, אני כל כך ‘חזקה’ שאני נותנת לך לעטוף אותי אבל רק לשעה, שעה שבה הקולות בראש שלי מהדהדים שחסר לי, שבא לי אותך.

אני יכולה לפתוח טינדר, קצת ימינה, קצת שמאלה. “אצלי או אצלך?” אבל לא. אני יותר טובה.

ואני יכולה להחזיר את החשבון שסגרתי ב-OkCupid, אבל למה? בשביל פלירטוטים וירטואליים? זה רק גורם לי להרגיש יותר טיפשה. אז אני מסתפקת ב- לדמיין חיבוק, לדמיין אהבה, כזו שתבוא ותעיף אותי קיבינימט, מפוצצת בתשוקה. ואני לא חרדה וגם לא ממהרת. אפילו אם כולם מרגישים בנוח לשאול אותי “נו אבל את מפלרטטת?”, לא אני לא נבהלת. ואני בכלל לא קרובה לתת למישהו להיכנס באמת, אני עדיין מנסה להבין איך כל ה-בפנים שלי עובד.

אז עכשיו 2 בלילה ופתאום אתה כאן, בתוך הראש שלי כמובן.

אין לך פנים וגם לא קול, רק תדר עמוק שגורם לי לרצות.
וכשבאמת תגיע, אני מקווה שאצליח לזהות ולא אהיה עסוקה מידי בלחכות.

 

מילים של חנה

חנה קבטיאנסקי
נכתב על ידי
לחץ על מנת להגיב

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .