יחסים

אומרים לנו שיש?

יד מעץ אוחזת אגס
קרדיט: unsplash

אלכס, שזה ברוסית אני חתיך, המרפא שלי בעיסוק בשיקום, מגיש לי שאלון למלא עם הכותרת המודגשת: מיניות. אני מביטה בטופס: האם את מסוגלת לעבור עצמאית מכיסא הגלגלים למיטה? האם את מסוגלת לחוש אורגזמה? יש לך תחושה באיבר המין? האם את מסוגלת לפשק רגליים? ולא מבינה, מה לי ולזה? ומי בכלל רוצה? איך חושבים על אהבה כשלא רוצים לחיות, מי רוצה סקס כשלא יודעים להוריד מכנסיים בלי עזרה? כשאי אפשר להתלבש לבד? מה הקשר סקס עם כל הנכות והעולב הזה?

זה היה לפני שלש שנים, כשהתחילו לדבר על נכות ומיניות, אבל אני הייתי נכה טרייה, רק שנתיים אחרי.

כבר שנתיים שהגברים היחידים שאני פוגשת הם מטפלים. הם ממילא לא גברים בעיני, רק ידיים ומכשירים של תסכול: איגור- כאב, איתי -ייאוש, דורון- אני -לא-יכולה- יותר, אלדד- כשילדתי-כאב-לי-פחות, דורון- אלוהים -שבשמיים-הנח-לי. חגי-בא-לי-למות-פה ועכשיו

השאלון הזה, למעשה מתחיל דיבור שכיום כבר פחות מושתק, מיניות היא חלק בלתי נפרד מהחיים, גם אם אתה נכה. אתה יכול להיות נכה וסקסי. גם נכים עושים סקס, אני מביטה בשאלון בייאוש מוחלט.

זה השלב הראשוני של האבל, ההלם, ההכחשה, השלב הזה שבו כל נכה נראה לי כמו הדבר הכי עלוב ומכוער בעולם. ואני הכי.

אני אמנם, כבר לא מאושפזת בשלב הזה, אחרי הניתוח שהסתבך שבסופו התעוררתי משותקת בחצי גוף, נשארתי בבית חולים ארבעה חודשים ואז הביתה. יש לי חנות בגדים ועיצוב. אני אוהבת, כלומר אהבתי, נשים ובגדים וגוף ויופי, החיים שלי, עסקו בכל מה שיפה. ועכשיו לא יכולתי להביט בעצמי במראה. בטח שלא יראו אותי.

רק לא גברים שפעם רצו אותי ולא ספרתי, הכי גרוע שיראו  אותי עכשיו, חברים, קולגות, בחורות, שפעם היו פחות טובות ממני והיום באות לנחם עם בראוניז בקופסה שגם מייקל פלפס לא היה מצליח לפתוח ביד אחת. ויישרף העולם, אני לא אבקש עזרה לפתוח, ממי שהייתה פחות  ממני ובטח שלא אקרא לפיליפינית לעזרה. הכי פדיחה. למרות שבטוח הפעם-פחות טובה ממני, בטח תבחין בפיליפינית ומיד תגיד: חלום שלי פיליפינית. חושבת שהיא מצחיקה ומעודדת ובעצם רק מוכיחה, שהנה היום, היא יותר. הפיליפינית שלי היא לא פיליפינית סטטוס, היא פיליפינית סיעוד.

אחרי שנתיים שלא יצאתי מהבית כדי שלא יראו למה נהפכתי,

נמצאת בבית, ורק מגיעה כל בוקר לבית החולים לשיקום. כבר הפנמתי שאולי רק חצי  גוף שלי משותק אבל הליבידו משותק כולו. אני ב’מוד’ הישרדותי, אין מקום למותרות. שורדים עוד יום ועוד אחד  וזהו. מקווים לטוב וזהו. אין שום דבר מעבר. המטרות שלי הן ברמת ה -להצליח לעמוד בלי לתפוס במשהו, לא לתפוס מישהו. אני במקום כל כך אפל ומלא ברחמים, אז תניחו לי מהשאלון הזה עכשיו. לדפדף בדפים, אני מתקשה ביד אחת פעילה. מה סקס. מה? איזו הנאה אני אמורה למצוא בגוף השבור הזה? אני שונאת אותו ונראה שגם הוא שונא אותי ולא מקשיב לי כשאני נותנת לו פקודות.

מסביבי, חלק מהנכים ממלאים את השאלון. עוברים דף ועוד דף. כנראה שיש נכים שיש להם סקס, לא לי.

בטח, הם לא נכים כמוני, אני חושבת לעצמי. לא נכי ביטוח לאומי, עם פגיעה מוחית. הם בטוח נכי צהל מפוארים. בטוחה שהבחור שממלא את השאלון בריכוז קפץ על רימון, כדי להציל גם את כל החברים, וגם את חיי הסקס שלו. בטוח תלה מעל המיטה את עיטור הגבורה ומזיין מלא מתחתיו, עובד עם מה שיש. כנראה בהצלחה. לי לא נשאר עם מה לעבוד. אין בי שום דבר שיכול להיחשב מפתה. אולי גם איזה חירש ממלא את השאלון. שנים קדימה ילמדו אותי שהחירשים תופסים מעצמם אלילי הסקס של עולם הנכות: אני זז רגיל, בובה, אולי לא אשמע אותך בעזרת האוזניים, אבל יש לי דרכים אחרות. יותר משאני שונאת אותם, אני מקנאה. אני לא שונאת חירשים באופן מיוחד, שונאת כל מי שזז רגיל. חירש או לא.

רגליים ומקל

צילום: unsplash

אני עדיין זוכרת מה הייתי עושה כשרציתי מישהו,  יכולתי פשוט להתלבש טוב,קצת איפור, לצאת לבר, לשבת על כיסא גבוה, עדיף מבודד, לזרוק כמה  מבטים וזהו. הדרינק תמיד היה מגיע. עם גבר.  היום זה כבר לא יקרה, אין לי שום סיכוי להצליח לשבת על כיסא בר. בלי מנוף שירים אותי. המחשבה על לחשוף את כל חוסר היכולת שלי למישהו מבעיתה אותי. מדמיינת איך מבקשת עזרה מהפרטנר שאין לי לחלוץ את הנעלים ועוד משהו בי מת. מדהים, שתמיד אפשר למות, עוד קצת ועוד קצת.

היום כבר, אין לי אופציות. רק כלום ושום דבר. לא מנסה. לא רוצה. לא רק הליבידו משותק. גם הרגש והלב. כלום לא מעורר בי עניין. רק  שורדת.  ממילא, בראש החיובי שלי, כל הגברים מביטים בי ואומרים לי: עם מקל לא הייתי נוגע בך. וחבל, יש לי.  זה בסדר, גם אני לא הייתי נוגעת בי. אף אחד גם לא מתעניין לדעת מדוע איני מחייכת, ואני בהחלט לא.

עוברות שנתיים של טיפולים אינטנסיביים וכואבים ואני קמה מהכיסא, סוף סוף ניצחון.

ההליכה שלי לא נראית נורמלית, אני צולעת, עם סדים על הרגל והיד אבל עברתי שלב בסופר מריו הנכה.

מה שבעיקר חדש בשלב הזה, זה שבגלל שאני כבר סוג של צולעת, אני לא זקוקה לליווי 7\24 של פיליפינית שתוביל אותי, אני כבר פחות ילדה\זקנה חסרת אונים. גם למדתי טכניקות של איך להתלבש ולהתפשט לבד, עם יד אחת ורגל אחת משותקת. יש איזה אופק. משהו זז.

לב ניאון אדום

קרדיט: unsplash

ואז הגיע אלון. אני פוגשת אותו בשלב הזה. שלב פחות הישרדותי…

אני עדיין במקום אפל, אבל יש שם מנורת שולחן קטנה ובעיקר, בעיקר אין שם פיליפינית צמודה. אלון, כמובן הוא משקם , כאמור לא פוגשת גברים אחרים. יש בינינו כימיה מהשנייה הראשונה. נראה ששנינו ממש מחכים לטיפול המשותף. באורח פלא ובניגוד מוחלט לבירוקרטיה, נוספים  לי עוד ועוד טיפולים איתו. אנחנו בעיקר צוחקים ומנהלים שיחות מעניינות הוא מעדכן שהוא ממש מחכה לטיפולים ולשיחות שלנו. מאפסת את עצמי, שזו לא באמת חכמה, כי רוב המטופלים שלו, איבדו יחד עם השיתוק גם  את היכולת לדבר, בעוד אני, בת מזל שכמותי, נפגעתי בצד ימין של המוח, שאם כבר, ברולטה הרוסית של המוח, עדיף להיפגע בו.

זה הצד שפוגע  רק בפיזיות ולא משפיע על מרכזי הדיבור והשפה אני לא יודעת מה זה בדיוק עם אלון שמצליח להפשיר בי משהו, אולי העובדה שאני ממש מצליחה להצחיק אותו, דווקא מהתהום וזה גורם לי לתחושה טובה, לקצת ערך, ואולי העובדה שהטיפולים קורים בבריכה מחוממת. במים, אני פחות נכה,לא נופלת כל רגע,  אין לי במים מקל, אין לי סדים על היד והרגל, רק אני ומלא קעקועים בבגד ים, בלי אביזרי נכות וגם הוא בבגד ים,ללא חלוק לבן, שנינו חשופים יותר. הוא לא מצליח להוריד לי את אחוזי הנכות מהמאה המושלם, למרות הניסיונות

אבל הוא מגלה לי שהלב שלי, למרות מה שחשבתי לא סובל משיתוק.

לבבות צבעוניים

צילום: unsplash

אני עדיין מסוגלת להרגיש. אני מרגישה קצת שמחה  לידו, וגם מרגישה עלבון, הוא ממש מחפש את הנוכחות  שלי, אבל לא מנסה שום דבר מעבר, וזו פעם ראשונה שאני מרגישה עלבון לא רק כנכה, אלא כאישה נכה. והנה, נוספה לה עוד מילה לפני הנכה. אישה.

בראש שלי, אני משקרת לעצמי שמה שמונע מאיתנו לחיות באושר ועושר עד עצם, זו העובדה שמדובר בגבר נשוי ולא שאני נכה עלובה שהוא מנסה ללמד לעמוד בלי להחזיק במשהו, כדי שתהיה לה יד פנויה  להרים את המכנסיים לבד בשירותים.

סקס הוא אף פעם לא רק הכנס-הוצא זה תמיד גם סיפור קטן שאנחנו מספרים לעצמנו על תקווה., על אפשרויות עתידיות
אולי זה מה שגורם לי, לא הרבה אחרי, להוריד טינדר. ביד אחת.

וקחו לכם חרא של שיר (החיים לא תמיד נפלאים, אתם יודעים)

כי זה היה או זה או יונה וולך. אז זה:</h3>

יעל תעוז
נכתב על ידי
12 תגובות

12 תגובות

  1. Avatar

    מושיק

    04/05/2020 12:36

    מעוללללה

  2. Avatar

    ד.ד.

    04/05/2020 15:07

    את נפלאה ורגישה וכנה ומצחיקה ועצובה ואני אוהבת אותך!

  3. Avatar

    רויטל

    04/05/2020 17:23

    יואו איזה טקסט מדהים. תודה על הכנות, על שאת מאווררת מקומות סגורים ולא מדוברים, על האומץ. אותי כבר כבשת ⁦❤️⁩

  4. Avatar

    מייקל

    04/05/2020 18:29

    הייתי שובר שיתוק אתך

  5. Avatar

    לובה

    04/05/2020 21:57

    ריסקת סופית עם יונה וולך
    את יודעת שאני חושבת שאת גיבורה שאת לא מוותרת.
    כל יום שלך זה כמו פאקינג מאה אימונים לאיש ברזל, ואת אשה – את ילדת!! את יודעת כאב אמיתי מהו.
    כאב בצד תסכול זה כבר ליגה אחרת! מעטים יש בליגה שלך, ואת נשארת שם סאחית מכולם – כנראה נגד רצונך.
    זוכרת איך את נגד כל הבולשיט המעצים ואני תמיד צחקתי עליך שזה מה שאת – לא רוצה לשמוע כלום
    יורה צרורות ושולחת חיצים שכמוך

  6. Avatar

    עושה טוב

    05/05/2020 10:58

    את כותבת מטורף!

  7. Avatar

    אני

    05/05/2020 11:23

    דמעה ואז נקרעת מצחוק וחוזר חלילה. כמה שאת כותבת יפה.

  8. Avatar

    שבורה

    05/05/2020 15:12

    נראה לי שהצלחת להסביר הרבה יותר טוב מפרויד עצמו מדוע מיניות ותשוקה הם דחף החיים

  9. Avatar

    לאל

    10/05/2020 10:04

    גברת כותבת,
    הכתיבה הרגישה והבועטת בשילוב עובדת נהדר!!!
    הבניה הסיפורית והשיתוף האינטימי יחד עם ההומר העצמי גורמים לקריאה להיות קולחת מובנת ורגשית, מאד מובן שיש פה שימוש חכם של היכולת התקשורתית ערוג בזכרונות ומחשבות ואת נותנת לנו הקוראים ללבוש לרגע את הקשיים שעומדים בפני אנשים שלעיתים יכלו להיות בעיניי רבים כשקופים. את מצליחה להעביר את הקשיים שלא כולם יכולים או רוצים לדמיין בזמן שהלבידו שלך מצליח בכוחות בלתי נדלים לקום לבד מהכסא.
    תודה על השיתוף והכתיבה הקולחת💐👸🏼

  10. Avatar

    סיגל

    03/06/2020 00:42

    יש לך יכולת כתיבה נדירה. ממש יוצאת דופן.
    מרגשת ומצחיקה.
    חוש הומור אדיר , מיוחד וחריף. פלפל חריף גמבה לידך 🤪
    את אלופה ! תמיד היית ותמיד תיהיה.
    מתה עליך 😘

  11. Avatar

    חן

    10/06/2020 13:09

    תודה!

  12. Avatar

    רויטל

    30/06/2020 19:22

    מרתקת! כל כך טוב וחשוב שכתבת! תודה!

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .