דייטים

כל דבר שזז יותר מהר ממני

בחורה בתנועה עם גרפיטי
קרדיט: Alex Alvarez - Unsplash

“זה לא מפריע לי” לא חלפה שניה והוא כבר מגיב לי.
זה מגיע שניה אחרי שאני מספרת לו שאני נכה, משותקת בחצי הגוף.

אני שונאת את התגובה המיידית הזו, כאילו הגבר הזה שנוצר ביננו מאטצ’ בטינדר רץ לאיזו משרה ציבורית שמחייבת אותו להגיב נכון ואנושי. כלומר, ידוע שברשת הכל נשמר, ואיך הוא יוכל לרוץ בהמשך לרשימת מקדמים-את-העתיד-של -כולנו -בהכלה ושיוויון אם צילום מסך של השיחה ביננו יגיע לתקשורת כשהוא מגיב לנכה ב”לא יודע, פחות מתאים לי. הנכה הזו, שצצה לו משום מקום, לא תהרוס לו את הקריירה .

בחיים לא הייתי מורידה טינדר אם לא הייתי נכה יש בזה היגיון, דפוק אמנם, אבל הגיון. כולם שם נכים ושבורים. בדיוק כמוני.י.

עם ההתקדמות בשיקום, פתאום בא לי סקס, לא חייבת אהבת אמת, אבל אולי איזה מישהו, שרק יבוא לעשות לי טובה, רק שאני נכה, בעייתי לי למצוא משהו, אפילו סתם סטוץ, לפני שאני מגיעה, קודם הנכות מגיעה ואז, ורק אם אני לא מקבלת מבטים מרחמים, גם אני יכולה להגיע.

חברות מדווחות שבטינדר, בכל פעם שהן מחליקות ימינה, מייד נוצר מאטצ’, שהגברים שם מתוך יאוש כנראה מחליקים כל בחורה, לא משנה מי. אני משתעשעת במחשבה של להוריד טינדר כבר כמה ימים, אבל כל פעם מתחרטת. זה מרגיש לי כמו משהו של לוזרים, לא שאני לא. לא תשכנעו אותי שכולם שם, שהכל ממילא קורה ברשת, זה משהו שמחייב אותך להודות שאין לך אופציות אחרות, אני יודעת שאין לי, אבל לא מתחשק לי להודות בזה, יש לי מספיק כישלונות גם ככה, לא מעוניינת ללחוץ על האקספט בשלב ההתקנה בו עלי להודות שאני אפס.

כל ההתחבטות הזו נגמרת ברגע שחבר טוב פשוט לוקח ממני את הטלפון ומתקין לי, טוען שמכיר אותי שנים. שסטוצים עושים לי טוב. הוא משאיר אותי עם הטלפון ביד, פוקד עלי להשלים את הפרופיל והולך צוחק לעצמו “ברוכה הבאה לסצנת השקר, אל תדאגי, נמצא לך מישהו. יש לך דופק וכוס, לא צריך יותר
ברגע הראשון אני רוצה להתחרט ולמחוק הכל, אבל אין לי אפשרויות אחרת. אוקי: אקספט שאני אפס.
לי אין את הרחוב. אתכן אולי מתחילים ברחוב, אותי שואלי אם אני צריכה עזרה.

אם כבר קרה שיצאתי מהרכב ישר למבט של בחור שסורק אותי, עוד לפני. שאני מספיקה להרים לעצמי בלב, שאני נראית טוב היום, הוא ישר מרסק לי את ההרמה העצמית עם “הכל בסדר? צריכה עזרה?” ולאן זה יכול להמשיך מפה?? כן, צריכה! כותב מספר?

אני מאלו שמגיל 16 יש להן תמיד חבר פלוס עוד אחד, בסטנד ביי מוכן לעלות למשמרת לפני שנהייתי נכה, הסתדרתי מצויין בלי אפליקציות כאלו, היה לי את הרחוב,הים, היו לי ברים, לא עוד. צריכה קביים בשביל ללכת , קבי-טינדר לזיונים
אז נשארתי עם הנייד ופרופיל להשלים, איך עושים את זה ככה שזה יעבוד?
קודם כל אני עושה עבודת הכנה ונכנסת להמון פרופילים של נשים, להבין מול מי אני. אוף, פשוט כולן נראות לי יותר ראויות ממני, ברור מייד שזו אפיליקציה שעובדת על ניראות , אני בבעיה!

אין לי אף תמונה עדכנית

הפסקתי להצטלם אחרי שנהפכתי לנכה. לא יכולה לסבול את עצמי, כשאני עומדת היד המשותקת שלי נראית מוזרה, כמו איזה גוש מת לצידי, אלא אם אני יושבת ואז היא סתם מונחת עלי כמעט נורמלית. טוב, אז תמונה בישיבה. אבל גם כאלו, אין לי עדכניות. אין שום סיכוי שאצטלם במיוחד, שאלך לסטודיו , גם ככה אני מרגישה לוזרית, יש גבול. ואם במקרה חברה צילמה אותי ושלחה לי, תמיד לצידי יש קב, על הרגל והיד סדים. לכי תתפסי פלח שוק סביר עם החומרים האלה.

לרוב הבחורות, יש איזו תמונת כושר כלשהי, מבליטה שדיים, משרבבת שפתיים, או גם וגם מול המראה במכון לא חושבת שתמונות שלי מספיבק כשברקע קטועי גפיים תגרומנה לאפקט דומה .אני מוצאת את עצמי מדברת לפרופיל, אחר פרופיל : רונה 39, את כבר רצה על הליכון, למה את זקוקה גם לדילגית ביד. כל סתומה עילגת בטינדר מהאוניברסיטה של החיים נראית לי יותר שווה ממני בשניה שהיא מצולמת בתנועה כלשהי. אני מפסיקה להתאבסס על פרופילים של בחורות ועוברת על תמונות ישנות שלי. ופציה כזו מרגישה לי שיקרית, למרות שלא מעט בנות 45 נראות בנות 20 בתמונה, אבל אצלי זה לא רק השנים שחלפו, . אצלי זה אחרת, במקרה שלי, אני כבר לא זו שמצולמת בתמונות של פעם, עומדת, עם 2 ידיים בתנועה, אני מישהי אחרת היום, תמונות ישנות מרגישות לי רלוונטיות בדיוק כמו לשים תמונה של בחורה אקראית מהגוגל.
אני מבינה שאני חייבת תמונה, אז כברירת מחדל אני פשוט מקשרת את חשבון הטינדר לאינסטגרם נטול הנכות שלי שיציצו שם. גם האינסטגרם שלי מציג רק תמונות מפעם, עם כמה קעקועים עדכניים, אבל על כל התמונות גם יש תאריך, ככה שזה מרגיש לי חצי הוגן.

ועכשיו מה לכתוב?

מתלבטת האם לכתוב כבר בפרופיל שאני נכה.
מחליטה שלא, אני לא הייתי מחליקה נכה ימינה, ואני נכה.
אני מחליטה לא לכתוב כלום על הנכות, אני מתרצת לעצמי שזה בסדר, שכולם שם לא חושפים את כל האמת,. סטטיסטית לא הגיוני שבאפליקצית הלוזרים אין מובטל אחד בדירת 5 שותפים, כולם שם מנכלים בכירים (מה לעזאזל זה אומר.?) אז גם אני לא כותבת.

אני יודעת שברגע שתהיה התאמה ושיחה אספר מייד לצד השני, על הנכות. אין לי ברירה אחרת. אני בטוחה, שלכולם יש איזה סוד וידוי בטינדר, אחד אם לא צי, רק שאתם בניגוד אלי, יכולים להרשות לעצמכם להסתיר את הסוד ואפילו למשוך את הסוד גם בדייט הראשון. את לא תגיעי ותספרי מיד שהמבט הקצת שונה שיש לך קשור לניזעי חשמל, שהספר האהוב עלייך זה באולינה ושגם אותו לא סיימת, שהסופר היחיד שאת מכירה זה תה. לי אין את הפריווילגיה הזו. את ה”סוד שלי אי אפשר להסתיר. מיד מבחינים בו זה לא שאני יכולה להשאיר את הצליעה בבית ולהגיע בלעדיה. הלוואי. הצליעה שלי, היא כלבה תלותית עם חרדת נטישה, מתעקשת לבוא איתי לכל מקום, אני חייבת לספר מיד. אין לי שום כוונה לצלוע לכיוון הדייט ולצעוק לעברו: הפתעה! תוך שאני מעיפה קונפטי ביד אחת.

אני מתחילה לעבור על הגברים, לשמחתי וגם להפתעתי (טוב, הם עוד לא יודעים) נוצרים כמה מאצ’ים , עם כמה גברים שפונים אלי. אני מנהלת שיחות. מקבלת בלב שלם, כי בטוחה שבטח כל רגע, מישהו יפסול אותי על הנכות, משתדלת להצחיק, להיות כובשת להרוויח כמה שיותר נקודות זכות לפני שיגלו מה אני באמת.
תמיד תוהה, מה הרגע הנכון ל”שמע, חייבת לספר לך משהו חשוב על עצמי”.
שונאת את הסיטואציה הזו, גם ככה, אני מרגישה עלובה שאני בטינדר, אז הנה, מסתבר שיש אפילו עלוב יותר מסתם

כסא גלגלים

להיות בטינדר: להיות נכה בטינדר שצריכה להיחשף

להפתעתי הרוב לא פוסלים אותי מייד וממשיכים לדבר
הרצים למשרה ציבורית, שמגיבים לי מייד עם ה “זה לא מפריע לי” נשמעים לי הכי דפוקים שיש. איך למען האלוהים, זה לא מפריע לך??? לי זה מפריע ואני חייבת, אתה לא, בטוח יש לך איזה וידוי מחריד משלך שעוד לא חשפת, בטוח אתה דפוק, אם אתה חושב שזה מה שמגיע לך, או שזה הכי הרבה שתשיג. נכה.
כולנו, נכות או לא, מעדיפות גבר שיכול גם להשיג מישהי יותר טובה מאיתנו, אבל עדיין בחר בנו.
אני ממש מעדיפה את אלו שמגיבים ב”ואו, זה נשמע לא פשוט” ומייד מבררים עוד פרטים . החצופים שבהם גם ישאלו: וכל זה, מונע ממך לעשות סקס?”

זיכרון מתוק, של תחושת נורמליות חמקמקה, הוא ההוא שפסל אותי עוד בשלב הפרטים הטכניים (גרושה פלוס אחד), בטרם וידוי הנכות. כי זה מורכב לו מידי (רגע, תן שניה לספר לך, מה באמת מורכב. חה! הבדיחה עליך)
זוכרת גם את ההוא שהגיב ב”מעניין” כאילו אני איזו קטגורית פורנו ,אף אחת הרי לא רוצה להיות פטיש של מישהו. “מעניין” אינה התגובה הנכונה. אנחנו מעדיפות שיקבלו את הפגם שלנו באדישות, לא שיאירו אותו בפרוזקטור של פטיש. אם נגיד את שמנה, שמנה ממש, לא 2 קילו קורונה, את בהחלט תעדיפי גבר שנמשך לשמנות, אבל לא תרצי לגלות שיש לו תיקיית פורנו במחשב שהכניסה אליה היא מעל 100 קילו,
לאחרונה, אני ממש מתעייפת משלב הוידוי, כל ה- שמע, הזה, התהיה הזו של מה הרגע הכי נכון להנחית את זה והדריכות של איך הוא יגיב. לא מבינה למה תמיד זה כל כך מבהיל אותי ה- איך הוא יגיב, גם כשמדובר באפס מוחלט שאין לי שום עניין בו. כל פעם מחדש, בשלב החשיפה, אני הופכת עוד פעם לנכה. שוב ושוב. לפני רגע, הייתי נורמלית, והנה זה קורה שוב, נשבר לי. הגיע הזמן שאכתוב את זה בפרופיל. ממילא כולם נכים שם, בדיוק כמוני, כולם שם מהמניעים שלהם וגם אני, מי שרוצה שידע מראש ויחסוך ממני את השלב הנוראי הזה, אני לא מוכנה לשקר יותר, למרות שכולם שם משקרים. בלי סוף: אתה לא באמת ירוק, אתה סתם מובטל בלי כסף לדלק, שלא לדבר על לקנות רכב, את לא ביחסים פתוחים ומכילים מבחירה, כפו את זה עלייך ואת מנסה לשרוד בזה, אתה לא גבר דומיננטי עם המטר חמישים שלך, לא חזרת להורים כי אתה מחכה לסיום השיפוץ של הדירה שרכשת.

אולי אכתוב משהו כמו: אני נכה, משותקת במחצית גופי, אבל יכולה לספק סיבות טובות יותר לפסול אותי, כאלו שלא יגרמו לך להרגיש חרא של בנאדם.
וזו האמת.

קחו לכם שיר אהוב מאלבום נפלא. מזל שזה לא הקריטריון שלי, אחרת הייתי בבעיה, קשה!

 

יעל תעוז
נכתב על ידי
6 תגובות

6 תגובות

  1. Avatar

    מייקל

    02/06/2020 10:46

    מאוהב

  2. Avatar

    מממ מעניין

    02/06/2020 10:58

    אין את כותבת פגז

  3. Avatar

    ענבל

    02/06/2020 14:44

    אלופת עולם 💜

  4. Avatar

    מרלה

    02/06/2020 16:02

    מעולה מעולה מעולה!

  5. Avatar

    Adi

    02/06/2020 16:27

    ממש מרתק. וכתוב מופלא בשפת תיאורים אמיתית קל להזדהות עם הדמות שמשדרת אמת. בלי. משחק
    ומחכה להמשך

  6. Avatar

    עושה טוב

    03/06/2020 10:37

    חזק!!

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .