יחסים

פאטה מורגנה

איור של זוג מתחבק by Ohad Havivi
by Ohad Havivi

תגיד, כמה פעמים עוד תפגוש אותי אקראית, תנתק אותי מכל רחש מסביב, תושיב אותי איתך על הבר ותגיד “את יודעת שאני אוהב אותך נכון?

אני רוצה שתדעי שאני אוהב אותך, אמיתי! אני פה לתמיד, את יודעת את זה נכון? אני אומר לך… זה משהו מיוחד, אין את זה לכל אחד”. אז לא. זה בסך הכל רגשות האשם שלך מדברים, האמת היא שאני לא יודעת כמה אתה אוהב אותי כי המרחק בין המילים שלך למעשים הוא שנות אור, אם באמת היית אוהב אותי אז לא היית נותן לי לסבול.

הסיבה היחידה שבגללה אני ממשיכה לשבת שם עם חיוך וסומק בלחיים היא בגלל שאני דווקא כן אוהבת אותך, אז אני עושה את הדבר המוזר הזה, מניחה את הלב שלי על מגש ומגישה לך עם סכו”ם – רק תיקח. אני כל כך אוהבת אותך שאני מוכנה להסתפק בערב אחד שבו אתה מרגיש לי כמעט כמו שהרגשת אז.

איור של זוג מתנשק by Ohad Havivi

by Ohad Havivi

אגב, אני יודעת בדיוק על מה אתה מדבר כשאתה לא מפסיק להזכיר לי כמה שאתה אוהב אותי. על ההבנה בעיניים, על צמרמורות בידיים, על חיבוקים שעושים לבכות מרוב שהם אמיתיים ועל נשימות עמוקות וזכות שפתאום הזכירו לנו שאנחנו בחיים. אבל זה פשוט לא שם יותר ואני גם יודעת שאתה אלוף העולם בהרס עצמי, כמעט כמוני, טוב בעצם לא. במחשבה שנייה אני לגמרי במקום השני. עד שיום אחד החלטת לקום ולתקן את כל מה ששבור, על הדרך השארת אותי לגמרי ‘קלולס’ מאחור. אני הייתי חלק מזה? מההרס העצמי? כי עד היום אני לא מוכנה להאמין שכל הטוב הזה היה בעצם רע,

עד שסוף סוף מצאתי את מה ששלי, אתה הסתובבת ומצאת את מה ששלך.

עוד קצת והיה לי את האומץ, להגיד בזמן, לא לברוח. אבל הרכבת הזו כבר נסעה, זה בטוח ועכשיו אני כבר לא מאמינה לך כשאתה אומר לי שאתה אוהב אותי פעם בחודש בין צ’ייסר לצ’ייסר במשך ארבע שעות, אני ממשיכה לשבת שם רק בשביל לגמוע ממך עוד. חולמת בהקיץ שאולי אצליח לשכתב את הסוף של הסיפור שלנו בלי להודות שהסוף הגיע ממזמן. מה זה סוף, האמא של הסופים.

מה לעשות שבכל פעם שאנחנו נפגשים המוח שלי פשוט עובר לאופליין כדי שלא אשמע את קריאות הבוז מהיציעים.

אבל זה מה שיש, אני לוקחת את מה שאתה יכול לתת, גם אם זה אומר שארגיש ריקה לשבועיים אחרי. אז לא, אני לא מאמינה לך שאתה אוהב אותי. אני יודעת שזה משהו מיוחד, איך אתה אומר? אין את זה לכל אחד. אתה זה שלא באמת יודע והיום כשהצלחתי סוף סוף למצוא את המילים אני חושבת שאולי אני מוכנה להתחיל להפנים.

אני כבר לא מתכוונת להיות שם יותר בצ’ייסר השני.

חנה קבטיאנסקי
נכתב על ידי
4 תגובות

4 תגובות

  1. מוריל

    04/05/2020 20:44

    טקסט עוצמתי ביותר. הציורים יפהפיים!

    • Hanna

      05/05/2020 02:15

      תודה רבה 🙏🙏

  2. guroshiro

    07/05/2020 14:32

    אהבתי.
    מזכיר לי שגם אני הרגשתי ככה פעם.

    • Hanna

      08/05/2020 14:31

      תודה 🙏 שמחה שהצלחת למצוא חיבור למילים 🙂

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .