יחסים

שנה טובה…באמת?

קרדיט: Jessica Lewis - Pexels

כן – זה היה ברור שזה מה שיקרה… שאני אבקש והוא ילך. אז הוא הלך.

אבל אני, שסוגדת לכתיבה ולאמת שלי, למציאות שלי ולכנות שלי – בירכתי אותו בשנה טובה. באמת! אני באמת רוצה שהוא יהיה מאושר, גם אם זה בלעדיי. אני לא כועסת, אני פשוט… הפסקתי לנסות לייצר מציאות משותפת רק באחריותי ואת זה שלחתי:

18/9/20

הנה השנה הטובה שלי

וגם הסליחה שלי ממך ובעיקר מעצמי.
מבקשת שתקרא את זה כל יום במשך שבוע כי אולי אז תבין מה שאני מקווה שתבין.
התחלתי לכתוב את זה ביום רביעי כאשר כבר הבנתי ש”הבטן” שלך רוצה שאוותר כי אם לא, אתה תלך. בפועל זה מה שקרה… זה נכתב עם המון אהבה, בלי טיפת כעס אבל עם המון חמלה. אז תנסה לקרוא את זה מהמקום הזה.
אז:

שזו תהיה שנה עבורך בה תצליח לגלות את ערכה של החברות, את עוצמתה של החמלה וההתרגשות שבאהבה.
שתמצא את הדרך לתת מבלי שזה יכאב, שיהיו לך אנשים שבאמת משמעותיים בחייך, את הכוח להחליט ואת החוכמה להילחם על מי שחשוב לך.
שתדע לשמור על המקומות בהם אתה רצוי.
שתמצא לך דרך שבסופה יש יעד שבו תוכל לחיות בסנרגיה עם אחרים אבל משוחרר מהתלות בהם.
שתבטיח הבטחות שאתה רוצה לקיים, שתשתמש במילים שאתה מתכוון ליישם, שתעשה מעשים שגורמים לך אושר.
שתהיה גאה בעצמך, שתדע לבחור בין שחור ללבן, בין טוב לרע, בין לאהוב או סתם להיות.
שתדע שאם לא מצפים ממך, אז כנראה גם לא מעריכים אותך, כי אין מה לצפות ממי שלא מסוגל.
שתדע שביקורת תקבל רק ממי שבאמת אוהב אותך, מי שלא באמת חבר שלך יגיד לך רק את מה שאתה רוצה לשמוע. מי שבאמת אוהב אותך לא יעודד אותך לעשות רק מה שעושה לך טוב, כי זה מה שנח. לפחד זה טבעי, לברוח מהפחד זה הרס עצמי.
שתלמד את המשמעות של להיות אבא, בן או בן זוג. שלא תהפוך להיות זאב בודד.
שתזכור שיש תרופה לכל דבר, שאחרי כל מעידה יש קימה, ופלסטרים לא מרפאים דלקת.
שתהנה מתהליכים גם אם הם קשים,
שתזכור שהפרס בתהליך הוא הלמידה ולאו דווקא התוצאה.
שלא תנפץ תקוות של אחרים,
שתדע שהחיים יכולים להיות מעניינים ומגוונים בלי להניח שיהיו רק נוחים או נטולי פחדים.
שתהיה אמיץ להתמודד ולשמור על מה שיש. שתדע לצעוד בין אלפי השבילים שקיימים, מבלי לסטות מהמטרה הסופית שקוראים לה, שלווה.
שתזכור שהדרך להילחם בגעגוע הוא להיות נוכח.
שלא תברח ושלא תתעייף מכל החלטה שתיקח בחיים.
שתלמד שאהבה היא כששמחים לתת אחד לשני הרבה מעבר למה ששמחים לקבל.
שלא תנצל אהבה של אחרים…

Image by kalhh from Pixabay

קרדיט: kalhh -Pixabay

אז סליחה שרציתי יותר
סליחה שלא ויתרתי לך.
סליחה שקיוויתי שתבין,
סליחה שביקשתי שתקשיב.
סליחה שביקשתי שתשתנה
סליחה שהאמנתי שאתה מסוגל.
סליחה שאני חושבת שמגיע לך יותר ממה שאתה מאמין שמגיע לך.
סליחה שאני מעריכה אותך יותר ממה שאתה מעריך את עצמך.
סליחה שאני רואה אותך מעבר למילים שאתה אומר.
סליחה על האנרגיות שהשקעתי כי לא התכוונתי שזה יהיה עינוי סיני.
סליחה על הכנות
סליחה על היושר שהפגנתי.
סליחה על הסבלנות.
סליחה שהצעתי תהליכים, סליחה שקיוויתי שתסכים.
סליחה שהאמנתי שאתה יכול להיות מעט ממה שהיית בהתחלה שהכל היה בחיתוליו. סליחה שהפכתי למובן מאליו, כי רציתי שתרגיש בבית.
סליחה שהפסקתי להסכים לוותר על עצמי. סליחה שוב שלא הסכמתי לוותר לך.
סליחה שעדיין אני לא מאמינה שככה ויתרת.
לא רק סליחה ממך, כי אם גם סליחה מעצמי, כי בסופו של דבר… אי אפשר לבקש ממי שלא רוצה לתת.
ולכן גם נותנת לך גם את הזכות לקבל את ההחלטה בעצמך אם לתקוע את המסמר האחרון בארון הקבורה של כל מה שהיה, הסטטוס בפייסבוק.
תבחר מה שתבחר אבל מקווה שבסוף נתיב הבריחה שלך תהיה מאושר.

ו – הסטטוס לא השתנה עד היום – אבל אנחנו פרודים בהגדרה וגם הצלחנו להגיע לטיפול זוגי שאני מקווה שיביא אותו גם לטיפול/ אימון אישי. כן, אין בו מסוגלות כרגע.
הרצון הוא לא באמת רצון, ההבנה שלו של מערכות יחסים והשקעה היא חסרה, אבל אני אוהבת אותו ואני רוצה להאמין שהוא בן אדם צומח.

לא רוצה להרים ידיים אחרי 4.5 שנים בוויתור כמו שהוא ויתר ברגע שיצא מהדלת, אני מנסה, ואני סקפטית – אבל אני רוצה להיות שלמה עם כל החלטה שתבוא.

 

הדס וליש
נכתב על ידי
לחץ על מנת להגיב

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .