יחסים

איך לא שמת לב?

unsplash

טוב לא יודע, לילה, אני שוכב במיטה בחושך.

אני יודע שיש כוכבים בחוץ ואולי אפילו הירח בשיאו, אבל החלטתי להשאיר את הוילונות סגורים, כי זה תמיד נותן לי תחושה בטוחה יותר לפזר את המחשבות שלי בחדר, כאילו אין להן לאן לברוח ולי אין ברירה אלא לעמוד מולן.

אני מנסה לסדר את המחשבות העומדות לנגד עיניי, כולן קשורות אליך, איך לא, אבל שום מחשבה לא נותנת לי שקט, לא נותנת לי אותך, את לא שלי, את לא איתי, למה?

בחור עומד מול תריסים מוגפים

unsplash

פתאום הגיע מחשבה לראשי שאולי את רק קראש, רגע קטן של התלהבות שיתחלף לו מיד בהתלהבות אחרת, שעשוע קטן וזמני, אבל מיד אחריה הגיע מחשבה שנתנה לה נוק אאוט רציני.

מחשבה שהיא בעצם זיכרון – הרגע בו הבנתי שאני מרגיש אליך משהו אמיתי.

זה היה בספריה, כל אחד מאיתנו היה בפינה שלו, עברנו דף ועוד דף.

הייתי כל כך שקוע בספר שקראתי ופתאום שמעתי את הבחור הספרן, זה עם השיער הלבן והמשקפיים, צועק את השם שלך ובלי לחשוב פעמיים הרמתי את המבט והסתכלתי, למרות שאף אחד לא צעק את שמי וזה די ברור שלי ולך אין אותו השם, אבל הראש שלי הרים את עצמו מבלי לשאול אותי.

הרגשתי כמו אריה, שרוצה להגן על הגורים שלו וזה קצת מצחיק כי את מזל אריה ואת גורמת לי להיות כזה כשאני איתך.

נכנסתי למוד: “מה אתה רוצה ממנה?!”, כשמר משקפיים הישיר אליי מבט ושאל אותי :”מעניין, אני צעקתי את השם שלה ואתה הרמת את הראש, זה אומר משהו?”, התבוננתי פנימה והגעתי לגילוי עם עצמי-כן, ללא ספק זה אומר משהו- אני מכור אליך ילדה וזה הרגע בו הבנתי שאני מאוהב בך.

בחורה בסיפריה

unsplash

היינו מבלים כל כך הרבה זמן ביחד, לפעמים זה היה מרגיש שאני יותר איתך מאשר עם עצמי וזה הרגיש תמיד כל כך נוח, כל כך בטוח, מן רגעים טהורים כאלה.

וגם ברגעים הקטנים שלא הייתי איתך לבד, הייתי מחפש את החיוך שלך.

אני מאמין שאתה יכול לדעת אם אתה אוהב מישהו, אם אוטומטית אתה מנסה לתפוס את החיוך שלו כשקורה דבר מצחיק.
ובכל פעם שהגיע רגע כזה, הייתי רק מחכה לראות אותך צוחקת וזה תמיד היה גורם לי לחייך, גורם ללב שלי לחייך.
אני אפילו מכיר בעל פה את הצחוק שלך, את הניגון שלו, את הנשימה המתוקה הקטנה הזו לפני שהחיוך עולה.

אז החלטתי להגיד לך מה אני מרגיש,

ישבנו על המיטה, הלב שלי נכנס לטראנס, ספרתי בלב עד שלוש והתחייבתי לעצמי להוציא מיד לאחר מכן כמה מילים בודדות, אפילו ללא תחביר הגיוני, רק כדי שלא תהיה לי דרך חזרה.

סיפרתי לך את אותו הסיפור על הספרן, שם הגעתי למסקנה מה באמת אני מרגיש כלפייך, את הסתכלת עליי במבט מבולבל ואמרת:”יואו, חיים שלי”, זו פעם ראשונה ואחרונה שהשתמשת בצמד המילים האלה, “אני לא ידעתי, לא היה לי מושג, אבל אני יוצאת כבר שבוע עם מישהו”.
בום, נחת עליי פסנתר על המוח, כל הקלידים עפו לכל הכיוונים וכל הקהל בגוף שלי, צעק “כן! כן! אתה גבר!” וכשהגיע הבום הקהל צעק פתאום “בוז! הפסדנו! ” ואני רק חשבתי לעצמי, מה היה קורה אם הייתי מספר לך את זה שבוע לפני.

בחיים לא כאב לי הלב כמו שהוא כאב ברגע ההוא ובאותו הרגע ידעתי, אני חייב להתרחק ממך.

וגם זו הייתה, עמוק בתוכי, טקטיקה נוספת בדרך להשיג אותך.

איך לא שמת לב

unsplash

חשבתי לעצמי- אם אתה רוצה לקרב מישהו אליך, אתה צריך להרחיק אותו, אתה צריך לגרום לו להרגיש קטן, שהתגברת עליו שלא אכפת לך ממנו, ככה הוא לא יקבל את התחושה שאתה נותן לו כמובנת מאליה.

אני יכול להאמין בזה כי הבנות שרצו אותי אלו לא בנות שהראיתי להן שאני מעוניין וזה עושה להן את זה משום מה. ובאמת שניסיתי, ניסיתי להתרחק, אפילו כשהיית אומרת לי לילה טוב ונפרדת ממני לשלום, ניסיתי להסתכל עלייך במבט מרחיק ולא לענות, אבל מה הטעם?

זה לא החזיק הרבה זמן וזה הרגיש לי פתאום כל כך לא נחוץ, נשברתי, לא רציתי, חשבתי- למה אני עושה את זה? אני אוהב אותך, זה כל כך טהור, אז למה?

ואני יודע שאת מרגישה כלפיי משהו, את פחדנית, אני פשוט יודע את זה, אני מרגיש אותך, אל תשכחי שאני מכיר אותך בעל פה, מכיר את המבט שלך, מכיר כל נשימה שלך.

גם הלב וגם הראש שלי, צועקים את השם שלך.

אני לא מפחד, אני אפילו לא דואג, אני יודע בתוכי שזה יקרה, הפחד היחידי שאני יכול לחשוב עליו, זה כמה אני מפחד לאבד אותך למרות שאת עדיין לא שלי, בדגש על העדיין.

נשיקה

unsplash

המהות של אהבה מבחינתי היא- ברגע שאתה רוצה לדאוג לבן אדם אחר יותר מלעצמך, אז אתה מבין שאתה באמת אוהב את הצד השני, זו האמת של החיים, אין אמת טהורה מזה.

בא לי פשוט לחבק אותך, יותר נכון, שאת תחבקי אותי, שלא תשחררי, להרגיש את חום הגוף שלך שוטף לי את הגוף.

בא לי לבשל לך, בא לי ללמוד לבשל בשבילך, בא לי לעשן איתך, בא לי לתת לך כל מה שאת צריכה, רק במבט אני יודע טוב מאוד מה את רוצה וצריכה כדי שתהיי מאושרת.

בא לי לתת לך סטירה, ללב שלך סטירה, אחת כזו שתגרום לו לצעוק כבר כמה את אוהבת אותי, בא לי לצעוק ללב שלך להפסיק לפחד, תסמכי עליי, עלינו.

אז אני שואל, איך את לא שמה לב לכל זה? איך את לא שמה לב שהלב שלי מתפוצץ כשאני צולל במבט שלך, בעיניים שלך, איך את לא שמה לב שאני מאושר לידך, שאת עושה אותי לבן אדם יותר טוב.

איך את לא שמה לב שיש בינינו את הדבר שרק מחכה שניתן לו אישור לפרוח, שרק מחכה שיממשו אותו, אל תשקרי, אל תתעלמי, תסתכלי לאמת בעיניים, למה לא לשים לב?

חיבוק

unsplash

למה לא להניח לפחד לנבול בצד ולשים את ה-לב במקומו, את הלב במרכז.

אני כאן, לנצח, מחכה שתשימי לב.

Tovloyodat
נכתב על ידי
רעות גל בת 27 מושבניקית שמנסה להתבולל בעיר הגדולה, סטודנטית למשחק ובין היתר כותבת על החיים, את החיים ובחיים לא אוכל אבוקדו.
לחץ על מנת להגיב

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .