לחיות יחד

לא חיונית

ספה תכלת
Photo by Dan Meyers on Unsplash

את יושבת על הספה. יש פאזל שמחכה שתסיימי אותו. גם בבנות גילמור נשארו עוד שש עונות שאת יכולה לסיים בפעם המאתיים. המקרר לא כזה רחוק וברוך השם השגנו ביצים. את יושבת על הספה. את לבד. ואת יודעת שאת לא חיונית

*

כששמעתי את הצליל של ה”היי” שלה בתוך האייפון שלי כבר ידעתי לזהות. “נראה לי שהתחושות שלך כרגע זהות לשלי” אמרתי בתחושה כבדה שיושבת על הסרעפת ומשמעותה לעתים קרובות היא דיכאון. “לא יכול להיות” היא אמרה “יש לך את *חבוב”.

*

לפעמים אני מותשת מלהסביר את עצמי לעולם.

את אמורה להרגיש מושלם כשאת בזוגיות. הנה, יש לך אישור שאת רצויה, נאהבת. לא יכול להיות שעוד יהיו לך כאבים בנפש. לא יכול להיות שדימוי הגוף שלך יהיה נמוך, הרי יש איזה גבר שרוצה לישון איתך כל לילה. לא יכול להיות שתרגישי כל כך רע עם עצמך, נגעלת מעצמך, רוצה להיכנס למיטה ולהיבלע בתוכה. לא יכול להיות שתרגישי כל כך בודדה.

את בזוגיות.

*

אני בזוגיות.

כנראה הכי טובה שיכולתי לאחל לעצמי, בהכרח הכי טובה שהייתה לי בחיי הבוגרים. עם מאהב שהוא גם חבר. והוא יציב. והוא חרוץ. והוא לא בחל”ת. והוא בשלבי סיום של התזה שלו. ובזמן שאת יושבת על הספה ובוהה באוויר, הגבר שבו את מאוהבת כובש את העולם. וכשההכנסה הבסיסית שלו גבוהה בהרבה ממה שאת יכולה לדרוש לעצמך, את מקבלת שישים אחוז משכורת מביטוח לאומי וגם זאת משכורת של בוגרי מדעי הרוח. וכשאת מחשבת מספרים כי את לא מעוניינת להגיע למצב שתצטרכי לבקש ממנו עזרה לשלם את שכר הדירה, הוא מקבל הצעה נוספת למלגה.

ואת, את לא חיונית. אף אחד לא צריך אותך. אם תתלבשי היום או לא, אם תצאי מהבית – זה לא מעניין אף אחד ואף אחד גם לא מצפה לך. “הלוואי שתוכלי לחזור כבר לעבודה”, אף אחד לא אומר. “אני זקוקה לידע וליכולות ולכישורים הספציפיים שלך כי רק את מסוגלת להציל את המצב” אף אחת לא מתקשרת להודיע לך.

את לא חיונית.

ועוד יום ועוד יום. וכדאי שתעשי עם עצמך משהו, אולי תלמדי שפת סימנים. אולי תקשיבי לאיזה פודקאסט. תעשי משהו עם המוח הזה שלך שלאט לאט נוזל על הרצפה. אולי תשתתפי באיזה מפגש שירה. ופרויקט רקמה. וכבר כל פינה בבית קורצפה.

ואת יושבת על הספה ורעמי משאית מבעד לחלון מבשרים לך. את לא חיונית. שבי בבית ואל תפריעי. חס וחלילה שלא תדביקי. או תדבקי למרות שבחיאת, קצת חולי במיטה – במה זה שונה ממצבך הנוכחי?

*

“את יכולה להתקשר אלי את יודעת” אמא שלי כתבה לי. דיברנו בואטסאפ והתבכיינתי שעובר עלי עוד יום מדוכדך. “אני יכולה להתקשר אליך” כתבתי “אבל אין לי מה לספר. רק שקשה לי ושאני שבורה ושנמאס לי כמו כל שאר העולם ואני לא מיוחדת בסבל שלי או מיוחדת בכלל, רק מתבוססת בשיממון קיומי. אני לא חיונית”.

*

בערב ראינו שני פרקים ברצף של בנות גילמור והחבוב התרעם על זה שרורי בוגדת ואיך אני יכולה לאהוב את ג’ס. ואני חיבקתי את הברכיים שלי ומלמלתי שהוא מסכן והוא זקוק לה. אז אני לא שופטת אותם. החבוב פטר בזעם והעביר בי מבט שמבהיר לי שבגידות זה לא בבית ספרנו. השבתי לו מבט של אני יודעת ואיך בכלל הוא מעלה בדעתו.

ניצנים פורחים

צילום: אני. פעם מזמן כשניצנים נראו והקורונה הייתה צרת בודדים.

כשצחצחתי שיניים, בבועה של בחורה כבויה הסתכלה עלי מהמראה. פעם חיונית הייתה דרך לתאר ויטמינים שיש בויסוצקי או רכוש שהמדינה גוזלת במצב של מלחמה. מעולם קודם לכן לא התייחסתי לעצמי במילה כזאת ואני שונאת אותם, שונאת אותם שהם גרמו לי להרגיש כל כך רע עם עצמי. שהם הכניסו שיפוטיות פנימית שמעולם קודם לא העסיקה אותי. אני כן חיונית. אני כן. כל כולי רקמות ונימים שחיוניים לעולם הזה ובלעדיהם היינו אבודים. אני חיונית בנוף הירושלמי. אני חיונית בתא המשפחתי שלי. אני חיונית כאזרחית פעילה ואחת הזכויות שלי היא להוקיע מחיי את המילה “חיונית”.

*

מאז שעברנו לגור ביחד, מלבד בפסח, אני אופה חלות לשבת. ולמרות שבשבת האחרונה כמה קבוצות וואטסאפ שאני חברה בהן התמלאו תמונות של מפתחות, גם הפעם קלעתי צמה פשוטה. שאלתי באחת הקבוצות האם זה אומר שלא תהיה לי פרנסה טובה ומישהי ענתה “נתפלל בשבילך”. חשבתי לעצמי שאני יכולה להתפלל עבור עצמי. את זה אי אפשר לקחת ממני. והחלה שלי יצאה טעימה ופלאפית כזאת כמו שאני אוהבת עם קראסט צהבהב ביצתי ובפנוכו שכבות לבנות ודקיקות שאפשר לקלף בעדינות ולאכול לאט לאט.

ישבנו שנינו וטפחנו חתיכות אפויות על ערמה של מלח.

חלה ביתית של שבת

צילום: אני. לבצוע חלה טרייה זו מן ההנעות הגדולות ביותר בחייו של אדם.

ניצן ריבלין
נכתב על ידי
תגובה 1

1 תגובה

  1. מוריל

    22/04/2020 10:57

    נהדרת! הכתיבה שלך ממש יוצאת מהמסך ונוגעת בבפנוכו של הלב.
    אני חושבת שלפעמים זוגיות יכולה דווקא להבליט את כל מה שקשה, את כל מה שלא תמיד התמודדת איתו בעצמך כי לא היית צריכה. כיף להיות בזוגיות, לגמרי. אבל היא מביאה הרבה התמודדויות-עצמיות לא פשוטות, גם אם פייסבוקית הכל נראה הפי הפי פאן פאן.
    לגבי חיוניות, מזדהה מאוד. מרגיז שצריך לקטלג אנשים לפי חיוניות ועוד לקבוע עבורה מדדים שקשורים בסוג המקצוע. כל אחד חיוני, עבור בני המשפחה והאהובים שלו, עבור הכלב שלו, עבור האיש הזקן במכולת שצריך את הכסף שלו כדי להתקיים…

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .