אהבה

עבר יותר מדי זמן

אלבום פרטי

“אולי יש לי ציפיות גבוהות מדי?”, אני שואלת את עצמי מידי פעם. טוב, יותר מ’מידי פעם’. אולי אני מחפשת גבר על-אנושי? אולי הסטנדרטים שאני רוצה לעצמי הם לא מציאותיים? אני כבר לא הילדה בכיתה י”א 3 שרק רוצה חתיכי משורטט, אבל לפעמים אני מרגישה כאילו היקום עושה לי דווקא ומחזיר לי על מה שפעם רציתי לעצמי. כאילו הוא אומר לי “מה?, אבל זה מה שביקשת”.

כבר יותר מדי זמן לא הרגשתי משהו אמיתי. לא הצלחתי לפתח עם גבר שיחה אמיתית, אלא להישאר גג עם משפט או שניים, וגם אז לא יותר מחמש מילים למשפט. לא שאלו אותי שאלות שהן מעבר לרשימת מכולת או ראיון עבודה, ולא ניסו לשאול מה אני אוהבת אלא רק מה אני עושה. לא ניסו, או לפחות לא ניסו באמת.

כבר יותר מדי זמן שלא התרגשתי,

שלא נאמרו לידי משפטים שגרמו ללב שלי לקשקש בזנב. כן, שמעתי “אני אחלום עלייך בלילה”, שמעתי “איזו מדהימה את”, אבל שמעתי אותם מאנשים שלא באמת הכירו אותי. לא באמת ידעו מי אני. ידעו מי זאת הבחורה שהם רואים מול הפנים אבל לא את זאת שמבפנים.

יותר מדי זמן שלא הרגשתי

שאני אחת ששווה להילחם עליה. לא הרגשתי שבאמת מנסים להכיר אותי, לדעת איזה דיונים מתקיימים אצלי בראש ואיך הם נשמעים. לא הרגשתי שאני מעבר למישהי שממש כיף איתה, ששמח איתה. לא הרגשתי שאני אחת שמוכנים לקבל גם את הצד השמח שלה, אבל גם את הצד של החרדות והדמעות.

עבר יותר מידי זמן

אלבום פרטי

זה לא שלא עושים לי ‘ימינה’ באפליקציות כאלו ואחרות, אבל ה’ימינה’ הזה לא אומר באמת הרבה. לא אומר שיגידו “או, אותה אני רוצה”, ואם כן יגידו, זה בגלל האריזה של המתנה הזאת שהם רואים. אז כן, אני מנסה להיות כמה שיותר נייטרלית. לא להוסיף תמונות חשופות מדי, לא כאלו שהן מתקופות אחרות בחיים. מנסה לשקף ולכתוב את עצמי באופן הכי מדויק שאני יכולה כדי לזמן לעצמי ולקוות שאקבל בתמורה יחסית שווה מישהו שנותן את מה שאני נותנת. מישהו שמחכה גם הוא לשמוע שהוא משהו מיוחד.

אני לא מצפה לאביר חלומות,

לא חולמת על ההוא על הסוס הלבן, אני מעדיפה אחד עם כלב. מצפה לאחד עם לב פתוח, כזה שיודע לדבר על רגשות. כזה שגם אם הוא לא יודע, הוא פתוח ללמוד. כזה שלא יפחד ממני, שיהיה מוכן להתמודד עם הצדדים שיפים גם פחות. כזה שיגיד לי מה קשה לו, ויהיה מוכן לעבוד על זה.

אני רוצה להאמין שאני לא מצפה ליותר מדי, כי האמת? עבורי זה הבסיס. אני רוצה להאמין שיש עוד כאלו, ושאצליח לזמן לי אותם. יותר נכון, אחד. כי לא צריך יותר מאחד. צריך סה”כ אחד.

כבר יותר מדי זמן שלא הרגשתי משהו אמיתי.

כבר יותר מדי זמן שלא התרגשתי, יותר מדי זמן שלא הרגשתי שאני אחת ששווה להילחם עליה. שלא הרגשתי את החיבוק העוטף הזה, או את היד שבאמת מחזיקה לי את היד.

עבר יותר מידי זמן

אלבום פרטי

יותר מדי זמן שלא שמעתי ‘אני אוהב אותך’. שלא העליתי חיוך על השפתיים למשמע קול מסוים או מספר ספציפי שמופיע לי על הצג של הטלפון. יותר מדי זמן שלא שמעתי “רק רציתי לשמוע את הקול שלך”, או “לא רציתי משהו מיוחד, סתם התגעגעתי”.

 

דנה
נכתב על ידי
אני דנה, בת 27 מתל אביב. עשיתי תואר ראשון בפסיכולוגיה, עובדת עכשיו במכון לפסיכותרפיה. מתה על כלבים. ועל כושר. ועל אבוקדו.
תגובה 1

1 תגובה

  1. צחי ברשבסקי

    07/07/2020 14:57

    יש כל כך הרבה רווקים ורווקות, ועדיין, כל כך הרבה מאיתנו נשארים לבד.
    אני חושב שזה תוצר לוואי של אופי החיפוש העכשווי באפליקציות. חבל שזה כך.

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .