אהבה

נו, אז מתי יוצאים לדייט?

קרדיט: pexels- cottonbro

אז כתבתי בכפייה חצי מוסכמת: “נראה לי שהגיע הזמן לדייט, לא?”
והוא? הוא היה בעננים… “עשר וחצי יציאה?” הוא שאל. ואני עניתי: “סגור העניין”.

תמיד היה בינינו מין מתח לא מוסבר כזה,

פלירטוט קטן שלא מיצה את עצמו עד תום, תמיד השאלה: “נו, אז מתי יוצאים לדייט?” עלתה בשיחה איכשהו, תמיד הוא הצליח להכניס אותה במקומות הכי לא קשורים, וגם כשלא הבעתי התעניינות רבה בעניין, הוא המשיך לשאול, וציפה לתשובה חיובית, כי “לא” מבחינתו זו לא תשובה, טוב נו… עכשיו אני יודעת, זה סוג הבן אדם שהוא, לא יודע לקבל לא, משיג כל מה שהוא רוצה בדרך לא דרך, וכן, גם אותי… לא רק שהשיג אותי – האמת, כבש אותי.

אז נכון שבהתחלה לא רציתי, אבל זה רק בגלל שכל הסיטואציה הייתה נראית לי הזויה מדי, בהתחשב בעובדה שרק נפרדתי מהחבר… אז אם לדבר תכלס, פשוט הטיימינג לא היה נכון, לא רואה סיבה אחרת, או אולי אני פשוט לא רוצה לראות. הוא הרי כזה מדהים, סקסי ומושך, יודע איך לדבר ולהתנהג לבחורה, איזו סיבה יש לי להגיד לו לא?

אז אחרי כמה ברקסים לא קטנים שדפקתי לבחור המסכן, ואחרי כמה ישיבות קטנות לקפה, ארוחות בוקר, או סתם מאנצ’ים של אמצע הלילה. הוא הציע לי שוב לצאת, הפעם לאכול משהו באיזו מסעדה טובה, והסכמתי. ואז הגיעה השאלה: “רגע זה מיטינג או דייט?”, ואני, אחרי שניות ארוכות של הסתכלות על הטלפון, של חשיבה על כן או לא, ומה אני אמורה לענות, המוח שלי החליט שהוא נותן הוראה לאצבעות לכתוב, כמו שהוא עושה בדרך כלל, מצליח להשתלט על כל דבר אחר בגוף שלי, ועושה מה שבא לו.. אז כתבתי בכפייה חצי מוסכמת: “נראה לי שהגיע הזמן לדייט, לא?”. והוא? הוא היה בעננים… “עשר וחצי יציאה?” הוא שאל. ואני עניתי, “סגור העניין”.

יצאנו, הוא לקח אותי למקום אינטימי רגוע ויפה, הזמין לי כל מנה שרק רציתי מהתפריט, שאל לשלומי כל רגע פנוי שרק היה לו, והעיקר שארגיש בנוח, הזמין לנו בקבוק יין הכי יקר ומומלץ מהתפריט, ואחרי כמה כוסות ספורות, הרגשתי שהבחור הזה, זה בדיוק מה שחיפשתי עד היום ולא מצאתי. הרגשתי בעננים, היה כל כך כיף, צחקתי מכל מילה שהוא אמר, נהניתי מכל שנייה איתו, באמת הרגשתי את האושר שלי חוזר אליי.

pinterest- Couple Travel The World

סיימנו לאכול, הוא שילם את החשבון והמשכנו לים.

חלצתי עקבים, הוא הוריד נעליים, והתחלנו לטייל לנו על חוף הים בלילה, מעבירים דקות ארוכות בצחוקים בלתי פוסקים, וכיף שלא נגמר. ואז הגיע הרגע המלחיץ והמדהים בו זמנית הזה, שהוא מסתכל עלי ואני עליו, ומה אמור לקרות עכשיו בעצם? ואז הוא אמר לי:” בייבי קשה לי איתך, אני לא יודע מה לעשות, את משגעת אותי!” ואני בתמימות משוחקת, מחייכת ברכות ושואלת: “מה עשיתי?” והוא בתשובה: “אני מת לנשק אותך אבל אני לא יודע אם אני יכול… ” כנראה שהפרש הגילאים הוא אחד מהסיבות, או אולי בעצם היחיד.

אז אחרי כמה כוסות יין ובירה, אמרתי לו אז הנה כבר לא קשה לך, ורכנתי לעברו. התנשקנו, והתחושות שעברו בי באותו רגע… וואו! אני אפילו לא יכולה להסביר. הבן אדם הזה כבש אותי בכל דרך אפשרית שהיה ניתן לעשות. בשיא הטבעיות, בשיא הג’נטלמניות, והרכות, כמו שרק הוא יודע, הוא עשה את זה, גרם לי להתאהב בו.

מאז אותו לילה מדהים וקסום, מאז אותו לילה שאותו בחור פשוט כבש לי את הלב, מאז אותו לילה שבו הרגשתי את האושר שלי כמו שלא הרגשתי אותו בחיים, מאז אותו לילה אנחנו ביחד.. אותו בחור שלא הצלחתי לדמיין אותנו יחד, היום הוא בן הזוג שלי, אותו בחור שלא רציתי בכלל, היום גורם ללב שלי לצאת מהמקום, אותו בחור גורם לפרפרים בבטן שלי לרקוד, אותו בחור הצליח לגרום לי אושר כמו שאף אחד אחר לא הצליח.

אנחנו יוצאים כבר כמעט חודשיים, ובאמת טוב לי עכשיו, וכן, אני מאושרת כל כך.
מצאתי אותו, מצאתי את האושר שלי, והוא אומנם במקום אחר, אבל באמת מצאתי אותו, וטוב לי, כמו שלא היה לי אף פעם.

Jordi28
נכתב על ידי
ירדן פיינר, בת 23. אוהבת לכתוב, לשפוך את הלב לתוך הדף ולתת לאנשים הצצה קטנה לעולם שלי.
לחץ על מנת להגיב

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .