כשהכרתי אותך ישבת לי בול על מיתרי העצב. היה לנו חיבור מהיר וניתוק עוד יותר מהיר עם יותר מידי אפקטים, בסדר גודל של אם היחסים בינינו היו תמונה באינסטגרם, כל מי שהיה רואה אותה היה חושב לעצמו שבטוח עשו אותה בפוטושופ
מאז ומתמיד המילים שלך פרטו לי על הרגשות המתפוצצים ועל התדמית של הכותבת המעונה, האוהבת שאינה נאהבת, הבחורה עצובת הלב.
היית ליצן החצר הכי עצוב שפגשתי, אחרי אני עצמי.
עברנו תהליכים די דומים מבלי שנתכנן. הייתי קוראת אותך וחושבת כמה אתה כנה ואמיץ, להוציא ככה את הלב שלך דרך מילים ולפעמים ממש מקבלת ממך השראה לכתיבה.
מחשבות רצות לי בלב. נוט טו סלף
אתמול קפצת לבקר לי במחשבות
קלטתי שנעלמת לי מהעיניים, אז הקלדתי את השם שלך ברשתות החברתיות ונכנסתי לרחרח לשלומך, אחרי הרבה זמן שלא.
פעם היית כותב, משתף, נהנה מאהדת קהל המעריצים והמעריצות שלך (אני ביניהן) והיית כמו רוקסטאר עם שואו וסקס אפיל מגניב על הבמה
ועכשיו – דממה. כאילו לא זקוק יותר למניירות ולאבק הכוכבים, אולי אפילו פחות מתאמץ ויותר קרוב לעצמך. או למישהי.
ככה זה היום, אני מניחה
בעולם של הרשתות החברתיות, אם אתה נעלם זה אומר שמצאת חיים אמיתיים.
ככל שאתה נחלש כך אני מניחה שאתה בטוב. חזק ומאושר יותר. אולי אפילו באמת מאושר ולא כמו שכולנו מתאמצים להראות.
אז נברתי, חיפשתי, חיטטתי כמו כורה פחם שמייחל למצוא יהלומים. רק רציתי לבדוק שהכול טוב איתך, כי הרגשתי פתאום שמשהו לא בסדר. האינטואיציה שלי התחילה לבעוט לי בבטן בטונים גבוהים שהלכו והפכו מדויקים עד שהבנתי שאני תכף חודרת אליך… לתוך הבפנוכו של הגוף, למרות שאני ממש רחוקה פיזית.
רבי מנחם מנדל מקוצק
אז הפסקתי מבלי באמת להבין מה איתך
אני כנראה תמיד אשאר רחוקה פיזית ממך אבל קרובה רגשית יחסית, גם אם זה חד-צדדי.
אולי רק אני רואה את זה שיש בינינו קשר קוסמי, שאני משפיעה עליך ואתה עליי גם מבלי לדעת.
שאתה התת-מודע שלי, ואני שלך.
בעיני רוחי אני מדמיינת אותך שמח ואופטימי, אחרי שנים של לבד, של אהבות כוזבות, פרידות וכאב בצד של הלב.
רק מלקרוא אותך אני יודעת שעברת תהליך עמוק שבו שאלת שאלות, סיפרת סיפורים אינטימיים שאולי כולנו חווינו אבל לא תמיד הצלחנו להסביר מה הרגשנו וניכר שכבר מצאת את רוב התשובות.
אולי גם אני מצאתי אותן ובגלל זה אתה מרגיש לי כל כך מדויק.
התפוגגת יחד עם כל הכאב
מקווה שגם כל הכאב התפוגג.
נכתב על ידי
חותכת דק, בעיקר בולשיט ומצד שני רכה כמו חמאה שנמסה בשמש. פורקת בכתיבה במקום ללכת לפסיכולוגים. עושה סושיאל מדיה, יחסי ציבור ותוכן ולא רק בדיבור אשדודי. אמא של אבשלום שושי, נשואה ומאוהבת בשי וג'יימי דה דוג
יסמין רמון
08/04/2020 09:24
תמיד מדויקת <3
אור שקד
09/04/2020 12:20
בול סיכמת את המחשבה שלי במשפט אחד שכתבת “בעולם של הרשתות החברתיות, אם אתה נעלם זה אומר שמצאת חיים אמיתיים.”
❤ תודה