יחסים

להיתקע בשירותים יחד

קרדיט: Pexels- Hafidz Alifuddin

בתור בחורה שיצאה מזוגיות ארוכה, שכחתי איך עולם הדייטינג עובד

התחלתי לצאת איתו בתור נערה בתיכון שהייתה תמימה למדי, בלי “ניסיון”, כשכל הפעמים הראשונות שלה (כמעט) היו איתו. כשנפרדנו, הייתי בחורה לפני גיוס, כשכל החרדות שלה מפני הצבא הגדול עולים ומסרבים לרדת, הפחד מהחזקת נשק מתגבר מיום ליום, והקניות של החולצות הלבנות והגטקס ללילות הקרים בעיצומן. ואז הוא נפרד ממני, בטלפון. הייתי שבר כלי בשבוע לאחר מכן, אבל הבנתי שאני חייבת להתאפס, בעיקר בשביל לעבור את הטירונות בשלום. התאפסתי על עצמי באמצעות הסחות דעת מעולות שכללו המון אימוני כושר ואינסוף משמרות במסעדה בה עבדתי, והמשכתי בחיי.

מאז עברה חצי שנה, שבמהלכה שרדתי את הטירונות והקורס המפרך בעיר הבה”דים, והגעתי לשירות הסדיר בתור ג’ובניקית מלאת מוטיבציה. לצערי, לא היה לי עם מי לשתף את הרעיונות שהיו לי לתפקיד החדש, ובכלל, מישהו לחלוק איתו את ההתלהבות שלי.

בהחלטה נועזת (יחסית אליי, כן?) החלטתי להירשם לאפליקציית הכרויות, בה קיוויתי שאמצא מישהו נחמד לבלות איתו, ולשתף אותו בכל הדברים שעוברים עליי, והוא בשלו. אחרי יום בו הייתי מפוצצת בהתראות של התאמות, דיברתי עם מישהו נורמלי. היו לנו נושאי שיחה משותפים, ולבסוף הוא הציע לי לצאת באותו סוף שבוע. נעתרתי להזמנה וקבענו להיפגש בשישי בערב ברחוב דיזנגוף, על יד בית קפה מסוים שהכרתי. לא היה לי אכפת שהוא לא אוסף אותי, אלא ההפך, שמחתי שיש לי דרך מילוט מהדייט במידה והוא לא ממש הולך. כמובן על פי הוראות מיקום המפגש, הנחתי שנשב בבית קפה, ונכיר תחת מעטה של מוזיקת הג’אז שאפיינה את המקום, אך טעיתי- ובגדול.

הגעתי ראשונה לכניסת בית הקפה, וחיכיתי לו.

חיכיתי הרבה זמן יחסית, בסביבות החצי שעה, עד שאפילו חשבתי שמדובר בקאטפיש. לבסוף הוא הגיע מתנשף, אחרי שחיפש חנייה בכל פינה אפשרית של תל אביב. הוא היה נראה מעט שונה מהתמונות שהוא העלה לאפליקציה- מעט יותר שמנמן, והפנים שלו נראו אחרת. אמרתי לעצמי “נו בסדר, ממילא יושבים לשעה בבית קפה ואת זזה הביתה”, אבל באותו רגע שבאתי להציע לו להיכנס לבית הקפה הוא סיפר לי שהוא תכנן לנו הפתעה והזמין לנו משחק בחדר בריחה סמוך לבית הקפה. הייתי מעט בשוק, כי מי רוצה להינעל בחדר קטן עם בן אדם זר? אבל זרמתי ואמרתי לעצמי שיהיה כיף, ואני אוהבת חדרי בריחה באופן כללי.

הלכנו לבניין צדדי שנראה נטוש, בו היו שני הומלסים שישנו על הרצפה סמוך למדרגות. צחקנו על הסיטואציה במבוכה ודפקנו על דלת עליה היה כתוב “זבל של שותף”. שמעתי על החדר הזה מחברים וכולם סיפרו לי כמה הוא מצחיק ומגבש, אז לא דאגתי כל כך. אני לא אתן ספוילרים לחדר, אך המטרה שלו הייתה למצוא את הצ’קים של השותף (שמאוד במפתיע נעלם) לחידוש חוזה השכירות, לפני שבעלת הדירה תגיע. אהבתי את החידות בהתחלה, אך בשלב מסוים אחת החידות הייתה בחדר השירותים של הדירה ונתקענו שם, ביחד.

אני בחורה יחסית קטנה והוא היה בחור יחסית גדול, אז בקושי היה לי מקום לנשום שזה לא היה עליו. נתקפתי במעט חרדה באותה חידה, כי הלחיץ אותי שהסיטואציה כפתה עליי להיות איתו בחלל סגור וקטן, שלא היה לי בו מרחב אישי כלל. מי רוצה בכלל להיתקע בשירותים יחד בדייט ראשון? זירזתי אותו לפתור את החידה ויצאנו משם אחרי כמה דקות, זמן שנדמה כמו נצח. שאר החידות היו מיניות למדי (לא מתאים לדייט ראשון- זה בטוח), ועד שיצאנו מהחדר נשמתי פרחה. התעקשתי לשלם על ההשתתפות שלי בחדר בריחה, אך הוא טען שזו הייתה הפתעה וממילא הוא שילם מראש, אז לא הייתה לי ברירה אלא לוותר ולהישאר חייבת לו.

יצאנו לרחוב והצעתי לו שנשב בבית הקפה ממול, שנראה שקט ואינטימי יחסית לשישי בערב ממוצע, אך הוא סירב, המשכנו ללכת צפונה בדיזנגוף. נתקלנו בעוד בית קפה והצעתי לו אולי נשב שם, כי נורא קר ושוקו חם נשמע רעיון טוב, אך הוא אמר שההליכה תחמם אותי יותר מהשוקו החם. ניסיתי להתעקש ולהסביר לו שאני אשלם, העיקר לא ללכת בקור כמו זבובים בדיזנגוף, אך הוא בשלו. התעצבנתי מעט, אבל נתתי לזה צ’אנס, אולי הוא יספר לי על עצמו ואני עליי, ואולי יש לנו יותר במשותף ממה שנדמה לי? הלכנו לאורך הרחוב, עוברים על פני ברים הומי אדם וזוגות צעירים שבדיוק יוצאים לבילוי השבועי שלהם, ואט אט, ככל שהזמן עבר, נגמר לנו על מה לדבר. ללכת צד לצד זה בשתיקה מביכה זה לא נעים, אז הוא התחיל לשאול אותי שאלות כמו “אם היה לך מיליון דולר- מה היית עושה איתם?”, “אם היית חיה- איזו חיה היית?”, והשאלה הכי מוזרה הייתה – “אם יכולת להחליף איבר בגוף במכונה כלשהי, איזה איבר היית מחליפה באיזו מכונה?”

על כל השאלות גמגמתי לו במבוכה שאני לא יודעת מה לענות, והוא התחיל להרצות לי על התשובות הראויות בעיניו. באותו רגע החלטתי שעושים אחורה פנה לכיוון החניון והוא שאל אותי בפליאה “אבל את לא רוצה שנגיע לנמל ונסתובב שם?”, כן ברור! זה מה שאני רוצה לעשות בלילה קר, כשרסיסי המים מן הים משפריצים עליי, ואתה שואל אותי שאלות מוזרות.

הגענו לחניון אחרי הליכה שלוותה בשתיקה מביכה, הוא נתן לי חיבוק ואמר לי שהוא ממש נהנה והוא מקווה לראות אותי שוב (אבל אני פחות). השבתי לו שהיה לי נחמד אבל לא נראה לי שזה יעבוד. הוא חייך וכמעט רץ מהמקום מרוב מבוכה.

בעודי יורדת במעלית לקומת החניון בה חניתי, חשבתי לעצמי- זהו? ככה כל הדייטים אליהם אני אצא ייראו מעכשיו? עם חצי חיוך עודדתי את עצמי- יש עוד הרבה דגים בים, וזו רק ההתחלה.

 

קרן-אור
נכתב על ידי
בתור בחורה צעירה, תמיד האמנתי (ואני עדיין מאמינה) בטוב ליבם של אנשים- עד שהגעתי לעולם הדייטינג והיקום צחק עליי. היו לי דייטים מוצלחים יותר ומוצלחים פחות, ואני פה בשביל לשתף אותם מנקודת המבט שלי.
2 תגובות

2 תגובות

  1. Avatar

    גלעד

    28/07/2020 21:48

    אני לא מישהו שקורא, אבל הקריאה הייתה די קלה לעיכול, ואפילו מהנה! Keep it up, קרן-אור (;

  2. Avatar

    זוט עני

    30/07/2020 07:36

    הכתיבה די זורמת, אבל לא היה שום דבר מעניין בסיפור. קרו הרבה דברים מאוד מהר – לדעתי היה עדיף לפרט יותר על השירותים. הסצנה הזו עברה ממש מהר ובצורה לא ברורה. וזה השם של הסיפור, אז זה צריך להיות חלק משמעותי יותר.
    אהבתי שהסיפור קליל ומצחיק, אבל יש מה לשפר.
    בהצלחה!

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .