יחסים

ככה סבתא תמיד אמרה לי

לדייק ברזולוציות מאוד גבוהות Unsplash by timJ

אם נגיד היינו משחקים משחק כזה שבו החוק העיקרי הוא שכל מילה שלכם, לטוב או לפחות טוב, בהתאמה- צוברת או מפסידה נקודה? מה הייתם עושים? אם נגיד בחרתם בלצבור ניקוד, אילו מילים לדעתכם היו נכללות תחת הרווחת נקודתך ביושר?

מודה, יש לי נטייה לעיתים לומר משהו ולחשוב שיבינו את זה בדיוק כמו שאני מבינה את זה. באותו שבריר שניה אני משום מה שוכחת לרגע שכשם שבראנו יתברך שונים זה מזה כך גם עולמות הערכים שונים בהתאם והם מכילים מנעדים רחבים של מילים על גבי אוקטבות הדיבור שלנו.

בדיוק כמו במוזיקה, אפשר לנגן את אותו שיר בסולם שונה ולגרום לשיר לקבל גוון אחר. ככה גם בדיבור. אפשר לתאר את אותו דבר במילים שונות ובכל אחת מהפעמים לשמוע את זה אחרת, להבין את זה אחרת ולהרגיש את זה לגמרי אחרת. מתוך זה עלתה בי תהייה- איך אני בכלל מרשה לעצמי לחשוב שפשוט יבינו אותי ככה סתם כאילו כלום?

‘לַעְ תְבִּיעֶנוּ אְל חָ’אקִי בְּפְלוּס’ – את לא מוכרת דיבור בכסף

ככה סבתא תמיד אמרה לי בכל הקשור לדיבורים חשובים למיניהם. אם אתרגם את זה חופשי זה אומר-אל תדברי כאילו את מוכרת מילים או כאילו את צריכה לשכנע מישהו ‘לקנות’ אותן, תדברי ותשתמשי במילים בהרחבה, תחלקי אותן בקצב. מה שאני מבינה מזה היום זה ממש לא מה שהבנתי מזה אז. ואני של אז, עם עולם ערכים נאיבי של ילדה שואלת את סבתא:’ מָאמָא… כמה אפשר להגיד ולהסביר למישהו את אותו הדבר? מה לא ברור? שיבינו, ככה פשוט!’.

אין כמו סבתא שלי.

אני לא אובייקטיבית אך כל מי שהכיר אותה יגיד את אותו הדבר. תנסו אותי. היא הייתה אחת לדור והיא הייתה החברה הכי טובה שלי. סבתא תמיד ידעה לומר לי בדיוק את מה שנכון לי (אומנם לפעמים לא חשבתי כמוה אך בדיעבד הבנתי כמה צדקה).

במבט הרך שלה ובשכל היפה שהיה לה היא תמיד הצליחה להניח את דעתי ובעיקר להניח את געשי הלב. וככה הייתה מסבירה לי, בצורה כזו שתגרום לי להבין (זה היה בעיראקית, אני מביאה לכם כאן את לשון התרגום החופשי): ‘דנדונה, תדברי לאט וברור. תפרטי ותסבירי את עצמך, תאפשרי למי שמולך להבין אותך ולא לנחש למה את מתכוונת, רק ככה אפשר לדבר נכון ואמיתי. רק ככה באמת יבינו אותך’. סבתא בעצם הסבירה לי את ליבת תורת המילים והדיבור.

ואני, הילדה, ממשיכה ושואלת – ‘מָאמָא, באיזה מילים עוד אשתמש?… שוב ושוב? אותו דבר?’ מאמא שלי היקרה לי כל כך, אף פעם לא התייאשה ולא התבאסה עליי עם כל שאלות האלף לילה ולילה שלי והמשיכה לומר בגוון הקול המכיל ששמור רק לה-   ‘יש משפט שאומר –אְל סִינַאק חְ’סָאנַק, לוֹ חְנְטוּ חַאנַאק וּלוֹ סְּנְטּוּ סַּאנַאק’.

משל ונמשל. במילולי הכתוב מספר על אדון וסוסו- אם האדון ישמור על הסוס אזי הסוס ישמור עליו אך אם האדון יבגוד ויבעט בסוסו הסוס יבעטהו בהתאם. ככה זה בדיבור- בנמשל האדון הוא הדובר והסוס היא לשונו- אם הדובר שומר על טהרת הלשון ובחירת המילים אז יכבדו אותו כשם שמכבדם בעצמו ואם יבחר את המילים בעוקם,טוב..איך לומר?..לא יכבדוהו בעליל (וזה באנדרסטייטמנט).

ואנוכי כילדה של אז רואה בעיני רוחי שייח על סוס (או איזה ויליאם על סוס הפולו שלו אם תשאלו אותי היום) לגמרי ברמת מביימת את המשפט לכדי מחזה וירטואוזי כדי להסביר לעצמי את מה ששמעתי. כדי להבין.

ואז הבנתי, היום אני מבינה פי כמה.

למילים יש כוח. לא סתם כוח. כוח על.                                                                               

בעזרתן אפשר לדייק סיטואציות ברזולוציות מאוד גבוהות. בין אם באמירה ובין אם בכתיבה. לדייק ברמת אשכרה לגרום לאדם להרגיש את מה שהוא שמע או קרא ולהתרגש עד עמקי נפשו ונשמתו.

say no more Unsplash by Alexandra

say no more Unsplash by Alexandra

זו היתה ועודינה הבנה מזקקת בעיניי. מעבר להבנה,חייבת לומר לכם- היום אני גם קולטת שזו הרגשה שגובלת בקסם מסויים. ואם כבר ברגש הדברים אמורים- אין גבול למנעד הרגשות שאפשר להגיע אליו. יותר מזה, אין גבול למנעד האפשרויות שבהן אפשר להיטיב ולו רק בעזרת מילה או שתיים. אין לנו מושג מה האדם שמולינו חווה באותו רגע,חוויה שלאו דווקא קשורה אלינו,אז אם כמה מילים מצידינו יכולות להעלות חיוך בתוך כל הררי המידע והבלגן מסביב אז לדעתי זה בבחינת הרווחנו לחמינו ביושר.

ומָאמָא שלי תמיד הצליחה לדייק. תמיד תמיד.

אם במסגרת המשחק שהתחלנו לשחק בכותרת הייתם מבקשים ממני לבחור מילה אחת ויחידה הייתי בוחרת ב’תודה’. על מה תודה תשאלו? אשאל בחזרה על מה לא? על מצבים, על יכולות, על א.נשים אהובים יותר ואהובים עוד יותר. הכי מצחיק שדווקא אותם האהובים עוד יותר פחות מוכנים לקבל תודות למיניהן. אגב, יש לי דוגמה ממש טרייה לזה:

‘את מכירה אותי, אל תגידי לי תודה’.

ציטוט מדויק של איש האור הכי מאיר שיצא לי להכיר. הוא מצחיק כזה עם האמירות האלה שלו לפעמים. האיש הזה, ששגור אצלו לומר שצריך להגיד תודה על מה שיש, זה שמצטיין בלהסביר את הלמה ויודע להגיד כיצד ליישם את האיך, הוא בדיוק אותו אחד שאומר לי לא להודות לו. הוא גם בדיוק אותו אחד שתמיד מעלה על נס את כוחו של הדיבור, כמה צריך לבחור את המלל נכון כדי לחשוב צלול ולדעת מה הדרך.

אז אני אומרת לו ברור, כמו שמָאמָא שלי לימדה אותי וכמו שאני כותבת לכם: ‘יא איש האור הכי יקר לי שיש, אתה קצת חי בסרט שלא אגיד לך תודה ואם תמאן לקבל תודתי אתרגם את ההודיה לעוד כמה שפות! כי הרי שנינו יודעים שאין כמו להודות על אהבות כאלה יפות’.

ועם אהבות יפות שכאלה זו עוצמה בכל מילה ומילה, זה להרגיש כל הזמן; תוך כדי, באמצע ומההתחלה.

דנדושה
נכתב על ידי
"יצירה עושים באהבה או לא עושים בכלל", בתאדם פשוטה במנעדי מילים ורגש.
לחץ על מנת להגיב

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .