יחסים

ה- אחד

גרפיטי
באמת שחיכיתי הרבה שנים. אלבום פרטי

מכנים אותו ה”אחד” כי ברגע שיש לך אותו את לא צריכה אף אחד אחר. את מחפשת כל ימי חייך את האחד הזה. עושה טעויות באופן מודע ולא מודע, מנסה, מתנסה, חווה, כואבת, נשברת, מתאחה, מתפלאת שהלב מוכן לצאת לסיבוב נוסף, נמלאת בפחדים ומהמרת, אפילו שבחיים לא היית בקזינו אמיתי וגם לא שיחקת פוקר באינטרנטים או סביב שולחנות מפוקפקים

היו ימים שהייתי מתבוננת סביב ורואה שכל החברים שלי “מסודרים”, באמת שתהיתי מתי למישהו מהם יהיה אכפת ממני והוא לפתע יבוא ויאמר לי “תקשיבי יש לי מישהו להכיר לך”. אבל זה לא קרה. זה אף פעם לא קרה וגם אם היה נדמה לי לפעמים שזה אוטוטו עומד לקרות, הייתי אומרת לעצמי שהם בטח אומרים לעצמם שאני “אוברקוולפייד” בשביל הבחור הזה. מחליטים בשבילי.

בחורה מסתובבת ביער

צילום: henriette tishler

אז ניסיתי לעשות כל מיני דברים לצאת מעצמי.

אני זוכרת שאמרתי שאני לא אחכה לאהבה שתבוא, אני אביא את האהבה ונרשמתי לאתר היכרויות, פתחתי חשבון ב’טינדר’ ו’אוקייקיופיד’, קיבלתי אינספור לייקים והתאמות והודעות “היי” סתמיות שבמקרה הטוב הובילו לשיחות סרק שלא ממש עשו לי את זה, או משהו ואז הייתי מוצאת סיבות ומסבירה לעצמי שאני זקוקה לניצוץ, ל”קליק” אמיתי כמו של פעם ויוצאת לבר שכונתי באשדוד, בידיעה שאני עם אשדודים לא מתערבבת.

בבר השכונתי התאהבתי בבחור, או יותר נכון נדלקתי עליו ותהיתי מתי אראה אותו שוב במקרה. הוא לא התחיל איתי וגם כשלרגע חשבתי שאולי הוא הסתכל לעברי ושאני יכולה להתמודד עם פזילת החן הקטנה שלו, הבנתי שהוא בכלל בוהה בבחורה שישבה מאחוריי, עם חולצת בטן ובלי קפל אחד של שומן בגוף, שאלוהים ייקח אותה או אותי לחדר הכושר שאני סתם מזרימה לו תשלום חודשי.

זוג יונים

זוג יונים. אלבום פרטי

אז הייתי מדברת עם אנשים סביבי מבלי לתכנן תכניות.

אין כמו שיחה טובה בסוף יום עם בחור שנראה מגה חנון ודווקא חמוד ממש, אבל אז גיליתי שאני גדולה ממנו בעשור בערך וחשבתי לעצמי מה לעזאזל אני עושה בבר הזה בכלל אבל בצד השני של הכתף שלי ישב שטן קטן שלחש לי “יאללה, אני כאן בשביל הפאן” ונכנעתי לו די מהר בהתחשב בעובדה שבאמת שהרבה זמן לא חיבקו אותי כל הלילה.

בכלל, אם אני פורשת את הלב שלי ומנסה להבין מה היה הקטע שלי, במשך שנים ארוכות עם בחורים צעירים ממני, יש בזה הרבה מעבר לזה שבני גילי ומעלה כבר מקריחים, מגדלים כרס, שיער על הכתפיים ונרדמים אחרי שהם גמרו מבלי לוודא שאני מסופקת. נטיית הלב שלי הייתה קשורה וטמונה בזה שאם אני אצא עם בחור צעיר ממני, הוא לבטח לא ילחץ אותי אל בין קרנות המזבח, יבקש את ידי וייקח ממני את כל העצמאות שלי בהבאת צאצא לעולם שיגזול ממני את החופש לעשות מה שאני רוצה, מתי שאני רוצה, בכל זמן שאני רוצה.

אבל מה אני באמת רוצה?

הייתי, הרגשתי, טעיתי, בטחתי, התאהבתי, ציפיתי, התאכזבתי, ברחתי ובסופו של דבר הבנתי שאני רוצה אהבה שתהיה כמו חבילת נופש של הכל כלול, אבל איכותית, לא כמו באילת, כן? חתונה, בית, ילדים (שניים זה גם רבים).
ומה הקטע? יושבים? בסוף ישבתי לבירה עם בחור שאני מכירה מגיל 14 בערך, אשדודי יותר סלב מקומי ממני ופשוט דיברנו בפעם הראשונה במשך כמה שעות והיה לי נעים. בסוף נישקתי אותו בפה מרוב שהיה לי כיף וחזרתי הביתה עם חיוך מטופש של “מה הסיכוי?” והנה ברוך השם שי ואני נשואים וגם לפני קצת יותר מ- 9 חודשים הפכנו להורים.

אולי בכלל פחדתי להפוך לאמא. כשאני חושבת על זה, מעולם לא הייתה לי בעיה להודות שאני אגואיסטית שמתחבאת בחומות הגנה מלאות ב’פצפצים’ מהדבר האמיתי וגם אף פעם לא הייתה לי בעיה להיות בזוגיות, כל כולי, לתת את עצמי עם ערימות של אהבה לבחור אחד ויחיד ומיוחד שיהיה שונה מכל האידיוטים האחרים שהכרתי בעבר, כי הוא יהיה האידיוט שאני אוהבת.

אבל הקטע הזה של ילדים הפחיד אותי כל כך. ואז הגיע אבשלום שושי אמר.
ושי? הוא ה- אחד האמיתי.

חן בוקר אמר
נכתב על ידי
חותכת דק, בעיקר בולשיט ומצד שני רכה כמו חמאה שנמסה בשמש. פורקת בכתיבה במקום ללכת לפסיכולוגים. עושה סושיאל מדיה, יחסי ציבור ותוכן ולא רק בדיבור אשדודי. אמא של אבשלום שושי, נשואה ומאוהבת בשי וג'יימי דה דוג
2 תגובות

2 תגובות

  1. Avatar

    ניצן

    22/04/2020 12:17

    אין אין מוכשרות וטובות מממך❤❤❤❤
    הארת לכולנו את העולם עם שושי

  2. Avatar

    שאול

    22/04/2020 16:08

    מדהימה

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .