פוקר

הצד האפל של הפוקר

הצד המטלי של פוקר

פוקר זה משחק ממכר, לא צריך יותר מערב אחד עם חברים וכמה בירות בשביל להבין עד כמה. הגאווה אחרי בלוף מוצלח או ההתרגשות כשמגיע הצבע ב’ריבר’, מספקת תחושה עילאית שקשה להישאר אדישים אליה.

שחקנים חדשים הנחשפים למשחק, מופתעים לגלות עד כמה פשוט להצליח בו בערב נתון, ובניגוד לענפי ספורט או משחקים אחרים – הם מצליחים לגבור על מתמודדים מוכשרים ומנוסים מהם ללא כל מאמץ (ולעתים גם מבלי להבין את החוקים).

העובדה שכל שחקן זוכה מדי פעם להכיר את טעם הניצחון, יוצרת אשליה של “כסף קל”, אותו חלום אוניברסלי שטמון בכל אחד מאיתנו, וגורם לנו לפנטז על זכייה פתאומית בלוטו או על רעיון מבריק שיגרוף הצלחה מסחררת.

אז למה זאת בעצם אשליה?

פרימיטיביים ימשיכו לטעון כי מדובר במשחק מזל, וכמעט לכל שחקן פוקר תהיה תקופה בה הוא יתפתה להאמין להם. תומכי הענף יספרו על האסטרטגיה והמתמטיקה החבויה בו, ויטענו כי מדובר במשחק מחשבה מתוחכם מבוסס אינטליגנציה אנליטית ורגשית כאחד, אבל האמת היא שזה הרבה מעבר לשניהם – פוקר הוא משחק של אופי.

דמיינו לכם טכנאי מחשבים שסיים יום עבודה ממוצע של 8 שעות בהן לא עשה שום דבר מיוחד, מגיע הביתה ומגלה כי הפסיד במהלך המשמרת 1000 ש”ח. דמיינו עכשיו את אותו טכנאי, מגיע למחרת עם מוטיבציה מוגברת ונותן משמרת של 12 שעות עם יותר תיקונים מכל השבוע האחרון, ו-“הופ” – 3000 שקל פחות.

היכולת להתמודד עם אינספור כישלונות רצופים, יחד עם היכולת להישאר אדיש לעליות קיצוניות, הן שניים מהמאפיינים הבולטים ביותר של שחקן פוקר מקצועי. אם נוסיף לזה את המשמעת ה”גרמנית” והסבלנות הבלתי נגמרת שהמשחק הזה דורש – נקבל משוואה מאד פשוטה: אופי חלש = קריסה מהירה.

“זאת הדרך הכי קשה להרוויח כסף קל”, אמרו לא פעם על המשחק הזה, ורק מי שנמצא עמוק בתחום יודע עד כמה זה מדויק.

שחקן פוקר זה עסק עצמאי, וכמו כל עסק עצמאי הוא דורש יו”ר יציב ואחראי, מנהל חשבונות קפדן ומדויק, ומנכ”ל החלטי ומוכשר – ובכדי להצליח בגדול אתה צריך להיות כולם, כולל עובד אחד פשוט, שיושב שעות ארוכות סביב שולחן בוחן וחודרני, עם מבט אחד קפוא ודופק עולה ויורד שאף רופא לא ישמח לראות.

אז למה שנרצה את זה בכלל?

שחקנים מוכשרים המצליחים לפתח חסינות מנטלית מפני הקשיים והרעידות, זוכים ליהנות ממושג שנתפס בעיניי רבים כחלום בלבד – פרנסה מהתחביב הכי גדול שלך. פרנסה שמלווה בטיולים מסביב לעולם, היכרויות חדשות עם אנשים מרתקים וצבעוניים, ומעל הכול – היכרות עם עצמך.

הצורך התמידי להכניס את עצמך לנעליו של היריב, ולהסתכל על עצמך מנקודת מבטו, מפתח מודעות עצמית עצומה (לעתים קצת יותר מדי), ואמפתיה רגישה במיוחד למחשבות ולרגשות של הסובבים אותך. מעטים השחקנים אשר יעידו כי המשחק לא השפיע על האינטראקציות שלהם ב”חיים האמיתיים”, על הדרך בה הם מקבלים החלטות, או אפילו על הדרך בה הם רואים את העולם.

אז נכון, בשורה התחתונה מדובר במשחק קלפים די פשוט, הדורש הבנה בסיסית וחמש דקות של למידה, אבל כל אחד שמחליט לקחת את המשחק הזה צעד אחד קדימה, צריך לעצור לפני ולשאול את עצמו שאלה אחת פשוטה – “האם אני בנוי לזה?”.

וכאן, לשם שינוי, אסור לך לבלף.

מאת: יניב פרץ

הצד האפל של הפוקר

לחצו על התמונה להגעה לקבוצת AGAME בפייסבוק

AGame
נכתב על ידי
הצד המנטלי של הפוקר
לחץ על מנת להגיב

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .