אקטואליה

שחור או לבן / 0 גוונים של אפור

שחור לבן דוד קקון
עיצוב כותרת לתמונה ראשית: דוד קקון

אם פעם הפוליטיקה חולקה לאידיאולוגיות ואג׳נדות שונות, תפיסות עומק עם קהלים מובהקים ונאמנים ורק אז צומצמה לימין ושמאל ומשם לכלום ושום דבר, היום הגענו לרמת אמון 0 והפוליטיקה הארצית מתחלקת ל-2: מאמין לנתניהו – לא מאמין לנתניהו!!!

כל ערב בשעה 20:30, כשתופס ראש הממשלה את משבצת הרייטינג המשובחת ופונה לאומה בקולו הדרמטי מתחלקת ישראל ל-2, אלה שרואים את מלך מלכי המלכים דואג ומציל את העם היהודי, ולאלה שמתעמקים בכל מילה ומתרגמים אותה כספין פוליטי הישרדותי תוך ניצול דרמת הקורונה, הלחץ, הפרנסה כמוטיב מתקדם לעצבים.

זה לא תמיד היה ככה

בעצם יותר נכון יהיה לומר שאף זה לא היה ככה, פעם יכולת לבחור ליכוד אבל מאוד להעריך ח״כים אידאולוגיים מהשמאל, רבים מהימין יוכלו להודות שאחד משרי החינוך הטובים ביותר שהיו בישראל היה דווקא ממרצ, ומצד שני להיות שמאלנים ולהגיד שישראל כץ עשה עבודה טובה במשרד התחבורה.

עד לא מזמן יכולנו להעריך את אורלי לוי אבקסיס על הדאגה לזקנה במסדרון ויציאתה להגנת מערכת הבריאות, למדנו לאהוב אותה כדון קישוט של הפריפריה והח״כית של כולנו, אפילו כאב לחלקנו על כישלונה הפוליטי, ואז, שהבטיחה את מקומה בכנסת ושחיסלה את חובות הכישלון האישי בזכות החיבור לשמאל ההארד קור, שלפה ביד ימין את הסכין ודקרה.

את אותה עבודה עשה פחות או יותר עמיר פרץ שגילח את השפם שנראה טוב יותר איך הוא משקר, איציק שמולי, האיש שאיתו שהיה פרלמנטר מוערך וחביב על כולם בגד אף הוא תמורת כיסא בכלל בוחריו, פנינה תמנו שטה, עזבה את יש עתיד וכמובן בני גנץ ואשכנזי ששמו את התרגיל המסריח של שמעון פרס מ-1990 בכיס הקטן ואמרו לו מעל בימת הכנסת: ״בוא שמעון, ככה עושים את זה״.

אין הערכה, ובעיקר אין אמון לאף אחד

שורות אלו היו נכתבות גם אם גדעון סער היה עורק עם חבריו לממשלת שמאל מרכז, העניין הוא חוסר הבושה, להתייצב באולפנים על חליפות, להסתכל למצלמה בפנים, להגיד את כל מה שאנחנו רוצים לשמוע לגרום לנו לצאת מהבית ולהצביע… לעשות את ההיפך.

כל כך לא רצינו בחירות נוספות, בפעם הראשונה והשנייה כעסנו על הח״כים שלא הצליחו להרכיב ממשלה, ולמה הם לא הצליחו? כי הם עמדו בהבטחות שלהם לבוחרים. בבחירות השלישיות זה היה יותר מדי עבורם, גדול עליהם להישאר נאמנים עוד מערכה וכאן קרסה המערכת, אורלי לוי אבקסיס שלפה ראשונה, מיד אחריה גנץ ועמיר פרץ ושמולי שסדום ועמורה זה כאן והכל אפשרי.

ביבי, נכון לכתיבת לשורות אלו עדיין לא חתם עם גנץ, מבלי להוציא את העט מהכיס הוא חרב ופירק לגורמים את המתחרים שלו, את האלטרנטיבה שעשתה לו חיים קשים, מבלי לסדוק את הגוש ומבלי למצמץ, זו לא חכמה שבצד השני יש ממצמץ סדרתי.

הפוליטיקה הישראלית ירדה לשפל שאוי לנו אם יש נמוך ממנו.

אוי לנו עם הסטנדרט החדש הוא ראש ממשלה עם 3 כתבי אישום, מחליפו טירון תמים שגם לו יש עננה מה״מימד החמישי״, ומהקצוות עורקים מאידאולוגיה לאידאולוגיה מטעמי נוחות.

זו הסיבה שכולם שונאים את מי שלא הם, כרגע כולם עסוקים בקורונה ומנסים למה הם ועוד מיליון כמותם הפכו בין רגע ללא ״חיוניים״, האם יחזרו מהחל״ת? ואם הם עצמאיים? זה בכלל נושא לכתבה נפרדת.

דוד קקון
נכתב על ידי
בעלים של אייקון תקשורת המונה משרד פרסום ו-5 אתרים עירוניים מקוונים. עורך וכותב טורים, קופירייטר ופעיל חברתי. יו״ר ומייסד עמותת שולחן עגול אשדוד המטפלת בנוער בסיכון ומצוקות כלכליות. תחומי כתיבה: אקטואליה, חברתי ופוליטיקה.
לחץ על מנת להגיב

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .