פוליטיקה

שומרי הסף

קרדיט: Adobe free

השנה 2003, אני מתחיל תפקיד כמנהל פתוח עסקי בקונצרן בינלאומי ענק ואחד הלקוחות הגדולים שלי היא ממשלת ישראל ומשרד האוצר בפרט. ככל שעובר הזמן, אני נמצא שם יותר ויותר, מכיר את האנשים, מבין את תפקידם ושומע מה הם חושבים.

באותה השנה, מציע ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, את בנימין נתניהו לתפקיד שר האוצר. נתניהו, אדריכל בעל תואר שני במנהל עסקים, מסרב תחילה לתפקיד מכוון שלאחר שמונה שנות שירות במשרד החוץ (ציר בוושינגטון, שגריר באו”ם וסגן שר חוץ) הוא שואף לתפקיד שר החוץ, מקבל עליו את התפקיד ובונה סביבו צוות צעיר ומקצועי שיקרא מעתה “נערי האוצר” או נערי ביבי. אחד הנערים הללו הוא ירון זליכה, כלכלן ורואה חשבון שיתמנה לתפקיד החשב הראשי – זה שאחראי על ספר החשבונות הממשלתי.

אני מכיר את נתניהו היטב (לא אישית). סבי וסבתי, שנים ממקימי האצ”ל, חוג תגר, מפלגת חירות והליכוד, הם חלק מאותה קבוצת אנשים אשר לחצה על בנימין נתניהו לסיים את תפקידו באו”ם ולהתמודד לראשות הליכוד. הוא לא שש להתמודדות אבל לבסוף, בלחץ של חוג תגר ומישה ארנס, הוא מתמודד מול יצחק שמיר ומנצח אותו. תוסיפו לכך את העובדה שקראתי את כל ספריו, עד אז ותבינו שהייתי אוהד, לא קטן, של האדם.

כימני, איש ארץ ישראל השלמה אשר גדל בבית בית”רי, אני האמנתי במדיניות הקשוחה אותה מפרט נתניהו בספריו וכן בתפיסותיו הכלכליות ומה שאני שומע באוצר, בתקופה ההיא, על תיפקודו כשר אוצר רק מעמיק את אהדתי לאיש.

יש לי עדיין בבית את הספר אותו העניק לי ירון זליכה בשנת 2004. ספר הביקורת הראשונה של משרד רואה חשבון חיצוני על משרד האוצר.

כשביבי וזליכה הגיעו לאוצר, הוא התנהל כמו מאפיה. אין תהליכי סגירת שנה, אין תהליכי אישור הוצאות, חברות ישראליות רבות חייבות מיליארדים לאוצר (אם אני זוכר נכון כ- 15 מליארד ש”ח) ויש לאוצר כ- 13 מיליארד ש”ח חובות אבודים.

בנימין נתניהו וזליכה מכניסים לאוצר סטנדרטים להם לא רגילים במשרדי הממשלה כמו ביקורת רו”ח חיצונית (כמו בכל חברה נורמאלית), תהליכי אישור הוצאות, סגירת שנה וגביית חובות. בנימין נתניהו מבין בכלכלה ולכן הוא יודע שהוא צריך לעודד עבודה, להקטין קצבאות, להעמיק את גביית המיסים ולהקטין את העבודה השחורה והוא עושה כל זאת באמונה שלמה ובאדיקות יחד עם אותם נערי האוצר, שומרי הסף. הם עובדים יחד בהרמוניה (למרות שלא כולם אהבו את זליכה) מגבשים מדיניות ואוכפים אותה, מה שלבסוף הציל את מדינת ישראל מקריסה כלכלית.

בינימין נתניהו ויקיפדיה

נתניהו כשר אוצר ב 2003. מתוך ויקיפדיה.

הערב צפיתי בתכנית עובדה בה התראינו מנכ”לית משרד האוצר, קרן טרנר והממונה על התקציבים, שאול מרידור (בניגוד למה שחושבים שניהם בדרגת מנכ”ל וכפופים לשר האוצר כמו גם החשב הכללי, הממונה על השכר ועוד). זה לא שחידשו לי משהו בתכנית אבל בכל זאת, לשמוע על הברדק ועל ההזנחה ממקור ראשון זה משהו אחר.

אותו בנימין נתניהו, באמצעות שלוחיו, מיקי זוהר ושר האוצר ישראל כ”ץ, מנסים להרוס את כל מה שבנה נתניהו, באמונה שלמה, באותה קדנציה (2003-2005).

המנגנון שבנה אז נתניהו וכיום הוא מנסה לבטלו, הוא מנגנון המוודא כי אדם בודד לא יוכל לעשות כרצונו בכספי האזרחים. זה נכון שהשר נבחר לקבוע את המדיניות ופקידי האוצר לקיימה אבל מדיניות לא נקבעת בחמש דקות שיחה בין ראש ממשלה ויועצו האישי. שר האוצר אמנם קובע את המדיניות וסדרי העדיפויות אבל על המדיניות יש לקיים דיון ולשמוע דעות מגוונות (כלכלה היא לא מדע מדוייק) והתפקיד של שומרי הסף הוא להציג לו, לשר האוצר, כיצד יש לעשות זאת ולהתריע בפניו כאשר יש סכנה כלכלית, סכנה לדמוקרטיה או לצעוק כאשר יש חריגות. הרי זה בדיוק למה שנתניהו כוון שמינה חשב לכל משרד ממשלתי אשר כפוף לחשב הכללי ולא למנכ”ל המשרד.

נשאלת השאלה, מדוע?

מה קרה לבנימין נתניהו, זה שחושב ופועל כמו אמריקאי. זה שמאמין בעבודת מטה ובתקציב דו שנתי (כדי ליצר ייציבות) שפתאום הוא מנסה להרוס את כל מה שבנה במשך שנים ואת כל מה שהאמין בו?

אני מניח שהתשובה ברורה לרובכם. זה לא אותו בנימין נתניהו.

בנימין נתניהו שקיצץ את הקיצבאות ב-2003, הבין שזה מרחיק אותו מתפקיד ראש הממשלה. הוא זקוק לחרדים כדי להבחר ואלו הם “סאקרים” של קצבאות ותקציבים יחודיים. הוא הבין שכדי להבחר הוא צריך לזגזג (זוכרים את הקמפיין השלילי שעשה ביבי על פרס, קמפיין “הכן ולא”?). כאשר צריך את המתנחלים אז הוא ימני. כשצריך את האמריקאים אז הוא בעד שתי מדינות לשני עמים ובעד ההתנתקות ומקפיא את ההתישבות, כשצריך את החרדים אז חייבים לחלק להם קיצבאות כדי להבטיח את תמיכתם ולסגור עסקים בשבת (למרות שהוא חילוני ומאמין בחופש פולחן), כשאין ברירה ותפקידו כראש ממשלה בסכנה, הוא מוכן לחבור אפילו לתנועה האיסלמית וכשצריך להרגיע את העם המדשדש, אז צריך לזרוק עליו “כסף ממסוקים” וכאשר אין דרך אחרת להבחר להתפקיד ראש הממשלה, אז גם תקציב הוא מיותר ולכן הבירוקרטיה שהוא בעצמו בנה רק מפריעה לו. כי מי צריך שומרי סף שמפריעים לראש הממשלה לקיים את חוסר המדיניות הכלכלית שלו?

רונן ענבר
נכתב על ידי
איש הייטק ותיק ויזם. כיום מסייע ליזמים להביא את המיזם שלהם מרעיון למציאות. כמו כן בבעלותי חברה לניהול ופיתוח מוצרי תוכנה. מוותיקי הכותבים בפורטל תפוז בעבר.
לחץ על מנת להגיב

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .