פוליטיקה

ימין ושמאל בימי קורונה

קרדיט: pexels

כבר שנים שמדינת ישראל, כמו רוב מדינות העולם הדמוקרטיות, מחולקת לימין ושמאל.

בתחילת דרכה של המדינה, היו הויכוחים בין הצדדים גדולי מאוד, עד שנאה. אני זוכר ערבי חג רבים בהם סבי, אשר היה איש אצ”ל וממקימי תנועת חירות (והליכוד מאוחר יותר) ובעלה של דודתי, אשר היה איש מערך, מתווכחים, לעיתים בצורה מבישה, על נושאים אידאולוגים כגון כן/לא חלוקת הארץ (תכנית האו”ם), סוציאליזם אל מול קפיטליזם, היחס אל המיעוטים ועוד נושאים שברומו של עולם.

במרוצת השנים, הלכה מדינת ישראל והתעצמה והסכנה לקיומה הלכה ופחתה וכאשר הסוציאליזם פשט את הרגל, בכל העולם, הלכו הפערים בין ימין ושמאל ופחתו. במדינת ישראל של אז עמדו הפערים על נושאים כלכליים כמו קפיטליזם מוחלט של הליכוד אל מול קפיטליזם רך, המאפשר תמיכה בקהילות מוחלשות, דווקא של מפלגת העבודה (חזון שקרוב לז’בוטינסקי דווקא) ונושאים מדינים כגון כן/לא התנחלויות או כן/לא מדינה פלשתינאית, לערבים, על חלק משטחי יהודה ושומרון.

אך בשנים האחרונות הפערים בין ימין ושמאל כמעט ונעלמו.

מפלגת העבודה כבר שכחה לחלוטין מסוציאליזם או מחזון מדינת הרווחה ודוגלת גם היא בקפיטליזם ואילו הליכוד הבין שגם בקפיטליזם צריכים לתמוך בחלשים. בצד המדיני, ביבי כבר מימש, בפועל, חלק ממדיניות השמאל כאשר בחר להמשיך את הסכם אוסלו (עליו חתמה מפלגת העבודה אל מול הרשות הפלסטית) והחזיר את חברון ושטחים נוספים, הקפיא את ההתיישבות, כמעט לחלוטין, הצביע בעד ההתנתקות וויתר על סיפוח חלקים מיו”ש למדינת ישראל, רק לאחרונה. כמו כן, היחסים עם מדינות ערב התחממו ואינם תלויים עוד במצב יחסינו עם העם הפלסטיני ומנהיגי הפלסטינים סירבו לכל הצעה שקיבלו מישראל ומהאמריקאים והוכיחו כי הם אינם מעוניינים לבצע ויתורים, כלשהם, למען מדינה פלסטינאית והנושא המדינה הפלסטינית הפך בלתי רלוונטי לדורות הקרובים. בעקבות כל אלו, הפכו למעשה המפלגות לפלטפורמות מלאכותיות להרצת אנשים לכנסת כאשר חברי הכנסת מייצרים, בכוח, פערים אידאולוגים ועדתיים שכבר אינם קיימים. המפלגות הפכו, למעשה, הסוואה בלבד לחוסר בפערים האידאולוגים.

(ההוכחה הניצחת למחיקת הפערים בין הימין והשמאל הוא המעבר, הבלתי נפסק, של פוליטיקאים בין מפלגות. בין כחול לבן לליכוד, ממר”צ לממשלה, מהעבודה לממשלה, מיש עתיד לכחול לבן ולהפך…).

כדי ליצר פערים מלאכותיים אלו, החלו חלק מהמנהיגים להסית חלק אחד של העם במשנהו ולעורר מחלוקות עדתיות, שכבר כמעט פסו מהעולם, בתחילת המילניום. אבל ההסתה הזו עובדת רק על חלק קטן מהעם ולכן רוב הציבור, שכבר הבין כי הפערים האידיאולוגים נמחקו, כמעט לחלוטין, מחלק את הצבעתו בין מפלגות רבות וכוחן של המפלגות הגדולות (ליכוד ועבודה) יורד משמעותית מבחירות לבחירות. והיום נחלקת המדינה לאלו התומכים בראש הממשלה, רק בגלל שהוא הוא ובין אלו שלא מאמינים בו וזו האידאולוגיה היחידה שקיימת היום.

חלוקת המנדטים הרחבה בין מפלגות הרבות מאלצת את המפלגה הגדולה ביותר להרכיב קואליציה, מרובת מפלגות, ולצורך כך לפזר כספים קואליציוניים רבים רק כדי לתחזק את הממשלה וכך יורדת היציבות השלטונית והיכולת למשול ולקבל החלטות משמעויות וראש ממשלה תלוי בחברי הקואליציה שלו שיכולים לסחוט אותו כמה שרק ירצו – והם סוחטים.

המפלגות אשר חברו לבנימין נתניהו, עוד בטרם הקורונה, הן שתי המפלגות החרדיות, ש”ס ויהדות התורה, מפלגות אשר עד אמצע שנות התשעים הלכו מסורתית דווקא עם תנועת העבודה, אך מכוון ששתי המפלגות הקימו, עם השנים, מוסדות חינוכיים ועמותות רווחה התלויות באספקת כסף רב כדי להתקיים ובאמתחתן כ- 16 מנדטים יציבים, בכל בחירות, הן חברו לראש הממשלה הנוכחי כי זיהו שהוא נחוש להישאר ראש ממשלה, מסיבות בהם לא נעסוק ותלוי בהן כדי להמשיך בתפקיד ולכן מוכן להזרים להם כספים רבים במשך שנים.

וכך מתקשר המאמר הזה לימי הקורונה.

במהלך הקורונה קיבלה הממשלה, הרעה הזו, החלטות רבות לא הגיוניות ולא מוסברות אשר אינן מתבססות על נתונים בדוקים (פשוט כי היא לא הייתה חכמה מספיק כדי לאסוף אותם) או על המלצות מומחים. ההחלטות היו כל כך גרועות עד הממשלה קיבלה החלטה לסגור את הפרוטוקולים של ישיבותיה בפני הציבור לשלושים שנה. אבל אותן מפלגות חרדיות, אשר חברות בממשלה אשר קיבלה את ההחלטות, פשוט לא קיימו אותן רק מכוון שהם ידעו כי ראש הממשלה הזה זקוק להם, נואשות, בבחירות הקרובות והוא לא יאכוף את החלטות הממשלה על הציבור החרדי. וכך אכפה הממשלה את החלטותיה רק בקרב האוכלוסיות אשר אינן חזקות בכנסת או בקרב אלו שיצביעו ביבי בכל מצב. המלונאים, המסעדנים והסוחרים, העסקים הקטנים והאנשים מהפריפריה, מהשווקים והאוכלוסיות המוחלשות נפגעו באופן ישיר ואנוש מהחלטותיה של הממשלה ומהאכיפה הסלקטיבית ואילו החרדים, אלו שאינם מצביעים לו ישירות והערבים, עשו מה שבא להם. הם פתחו את עסקיהם, הלכו ללא מסיכות, שלחו את ילדיהם לחדרים ולישיבות הפתוחים, התפללו בצפיפות וערכו חגיגות המוניות, בגיבוי ושתיקת המשטרה ואף קיבלו מענקים ותקציבים, ייחודים, גם בלי שעבר תקציב ממשלה, בעוד שאר מוסדות המדינה נאלצים להסתפק בתקציב 2018, הלא מעודכן, חלקי 12.

ישיבת חברון. מתוך ויקיפדיה

התנהגות החרדים והערבים ביחד עם חולשתה של הממשלה הזו וחוסר אכיפה או אכיפה סלקטיבית, גרמו להמשך הפצת מחלת הקורונה בקרב האוכלוסייה הכללית ולסגר הרביעי והמיותר אשר בגינו יסגרו עוד עסקים רבים.

בבחירות הקרובות עלינו לשקול, היטב, מה חשוב עבורנו בארבע השנים הקרובות. האם יש בכלל משמעות לעובדה שמפלגה משייכת את עצמה לשמאל או לימין? האם עומדות להתקבל כאן החלטות מדיניות משמעותיות בארבע השנים הקרובות, כאלו אשר תשפענה על עתידה המדיני של מדינת ישראל או שמא עלינו להתרכז באיחוי השברים בעם ובהתאוששותו הכלכלית המהירה?

איננו רואים עדיין את השלכותיה של מחלת הקורונה על הכלכלה הישראלית. זה נכון שמה שכן רואים מספיק גרוע. יש כמיליון מובטלים, 20% מהעסקים נסגרו ועוד 20% עומדים על סף פשיטת רגל אבל הנזק לטווח ארוך עדיין לא ברור לעם והפוליטיקאים עדיין מסתירים אותו.

בבחירות הקרובות אנו חייבים לחשוב על טובת המדינה ולהצביע עבור האיש אשר יציג גישה ברורה לאיחוי העם ושיקום הכלכלה ולא לתת צ’אנס לאף מפלגה אשר תעסוק בהסתה או השמצה של ציבור כזה או אחר. בבחירות הקרובות אנחנו צריכים לתת את קולנו למפלגות אשר יהיה להן סיכוי להרכיב ממשלה ולא כאלו אשר יגרמו לקשיים בהקמת הממשלה. בבחירות הללו אנחנו צריכים לחשוב על עתיד ילדנו ולכן אנחנו חייבים לצאת ולהצביע בהמונינו כי כל מי שלא מצביע נותן קול דווקא לצד השני.

גילוי נאות: הכותב הינו ימני, נכד למקימי תנועת הליכוד ומצביע ימין באופן קבוע.

רונן ענבר
נכתב על ידי
איש הייטק ותיק ויזם. כיום מסייע ליזמים להביא את המיזם שלהם מרעיון למציאות. כמו כן בבעלותי חברה לניהול ופיתוח מוצרי תוכנה. מוותיקי הכותבים בפורטל תפוז בעבר.
לחץ על מנת להגיב

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .