אקטואליה

תפילה, סליחה, כפרה

תמונה מהכותל שצילמתי לפני כמה שנים בחודש הסליחות

יומני היקר, ערב יום הכיפורים חל הערב, בעוד יממה מאות רבבות העם היהודי בתפוצות, ומאות רבבות מעם ישראל היושב בציון יכנסו לצום. אמר פעם אחד הרבנים מספיק שלא נפריע ליום הזה להגיע ולעבור עלינו ועל העם היהודי בכל העולם ובכך עשינו את שלנו ביום הכיפורים

סליחות הינן תפילות קינה ותחינה בה אנו דורשים מעט להוריד מהאגו שלנו, לדעת לומר סליחה, לומר בפה מלא אשמנו, בגדנו, עשינו דברים רעים ועליהם אנחנו מבקשים סליחה, פעם מבורא עולם והמלך במלכים שלנו ביהדות, ובפעם השנייה סליחה מעצמנו שעשינו וחטאנו.

הכותל שלי…

שנים על גבי שנים מנהג עלייה לירושלים לליל סליחות בכותל היווה חלק משמעותי מחיי. להגיע לאבני הכותל, לנשק את האבנים הקדושות, לדבר איתו עם היושב במרומים, לומר לו בראשית תודה על כל מה שנתן על הטוב ועל הרע, על המר והמתוק ובעיקר לומר תודה על היותי חי. תמיד אני ניגש קודם כל לכותל המערבי, שם את הראש על האבנים, לא יודע להסביר למה אבל דמעות זולגות בעיני, ככל הנראה מיראת הכבוד לאבנים האלה ולמסורת. יש משהו בכותל המערבי שזה לא רלוונטי אם אתה חילוני או דתי, חרדי או כופר (בעיני אנשים) שמרגש, שמעלה אותנו באנרגיה, שנותן לנו הבנה שיש משהו מעלינו. יש כאלה שיגידו שזה היושב במרומים ויש כאלה שיגידו שזה המדע אבל עדיין אף אחד לא נשאר אדיש לעוצמה שהכותל המערבי מעביר בו.

יום כיפור

תמונה שלי מהכותל, מכונס בעצמי

זו השנה ראשונה שאני לא פוקד את הכותל המערבי, לא מגיע לכותל המערבי לליל סליחות.

מוזר אין מה לומר, כאדם שמגדיר עצמו כמסורתי בזרם הדתי, אני שומר את יום הכיפורים במלואו, אני צם את כל 25-26 השעות, אני מתפלל בבית תפילת יחיד, מבקש סליחה מכל רעי ומכריי ומשתדל לקיים כל מצווה במצוות המדוברות של יום הכיפורים.

אני צופה בזמן הכתיבה של קטע זה במשדר הסליחות של ערוץ 12 קשת שבחרו טיפה לצאת מדיוני היום, לצאת מהבלי היום של המדון והפלגנות, בחרו לחבר אותנו הציבור בשידור חי לחצי ליל סליחות עם רבני ישראל. בחרו לראיין אנשים ולהדגיש את המחבר והמאחד ביום הזה, מבלי לומר דברי שנאה, ריב וכו’. וכן בהזדמנות זו אני רוצה לומר להם תודה! זה לא ברור מאליו שערוץ מקדיש זמן רב משידוריו למשדר סליחות ואני איש שצופה בטלוויזיה וזה לא כל שנה נעשה בצורה הזו, הם נותנים לי האדם הפשוט מהעיר החילונית במרכז הארץ רגע להתרגש מלשמוע את התפילות, את הניגונים ולחוות במעט את ליל הסליחות שחסר לי כה רבות השנה.

בין היתר הייתי בכותל המערבי בכל שנה בערך מהיותי בן 16, בעבר זה היה בטיולים של ביה”ס, ובהמשך זו הייתה בחירה שלי אישית לרתום ולבנות קבוצה של חבר’ה בני גילי שרוצים כמוני ללכת לליל סליחות בכותל. וכך יצא שאכן שנה אחרי שנה הצלחתי לקיים את המצווה ולהדביק קרובים אליי בה ולגרום גם לכופר שבכופר בהם, חילוני גמור רגע אחד להתרגש מהעוצמה של הכותל המערבי היושב בירושלים.

אז כן, השנה הכול אחרת.

כולנו מרגישים שמשהו חסר, כולנו נמצאים בסגר, אבל לכל אחד יום הכיפורים שלו, מי יותר ומי פחות. יש כאלה שמסתפקים בניגונים המוכרים של “אדון הסליחות”, “עננו” ו”בשעת הנעילה” ויש כאלה כמוני שאוהבים הכול מהכול, תנו לי עוד קצת מהדבר המדהים הזה של היום הזה שהוא קצת חריג ושונה מהיום יום. יום אחד שהריכוז של הנושא שלו הוא לא חומרני אלא פנימי ונפשי. כבר נאמר פעם שאין דבר מכפר יום הכיפורים אלא בין אדם לעצמו, ולכן כשמדובר בכפרה על משהו שעשינו לאחר אין יום הכיפורים מסייע ולכן עלינו לבקש סליחה אמיתית מאותו אדם. אני חושב שזה הדבר המיוחד של היום הזה ובכלל, התכנסות עצמית לבין לבי עצמי- קיום חשבון נפש אמיתי ללא כל דבר סרק שיסיח את דעתי מהנושא.

אז זה יום הכיפורים שלי, יהיה שונה לא אומר שלא, אבל אני אדאג לקיים בו את כל מה שאני רגיל באורחות חיי. כשמדובר ביום הכיפורים שלי אין 100 אחוז הצלחה אבל יש לרוב 99 אחוז הצלחה, כי הרי מי מכם לא קם בלילה ובטעות לחץ על כפתור האור בשירותים וכיבה אותו בסיום ההתרוקנות?! כוחו של הרגל. ולכן יש 99 אחוז הצלחה ביום זה, לפעמים גם 100 אבל לרוב 99 אחוז וזה הרבה.

סליחה? או סליחה.

המילה סליחה יש לה שורש נורא פשוט ס.ל.ח., אבל בואו נודה באמת ביום יום המילה “סליחה” שגורה בפינו בדברי סרק, הבלי היום והחיים, אנחנו אומרים סליחה? עם סימן שאלה כשאנחנו בשוק ממשהו, אנחנו אומרים סליחה? עם סימן שאלה כשאנחנו מבקשים דבר מה מאדם. אנחנו לא אומרים סליחה. עם נקודה בסוף הרבה בפני אנשים שמגיע להם שנבקש מהם סליחה. עם נקודה.

המילה סליחה מגוללת בה כמה אופנים, האחד בקשת הסליחה מאדם שפגענו בו והשני הוא לסלוח כי גם בכתובים כתוב שמי שלא סלח זו בעיה שלו בלבד. אם אדם בא אליך וביקש ממך סליחה מלאה באמת ובתמים עלינו לסלוח לו ולא לשמור  טינה ולכן אם לא נסלח לו זה כבר יושב עלינו המעשה שלו ולא עליו כי הוא את שלו עשה.

לכן בפעם הבאה כשאתם באים ומבקשים סליחה עם סימן שאלה בסופה, עצרו רגע ותחשבו על מילה אחרת, לא כזו, תחשבו על מילה שיכולה להחליף את הסליחה הזו עם סימן השאלה בסוף – כזן שכוונתה פנייה לאדם שלא לבקש ממנו סליחה אמיתית, אולי רגע, אולי היי, אבל את הסליחה השאירו לדבר הזה שבין אדם לחברו.

ואל תשכחו תלמדו לסלוח, אם אדם בא אליכם, אם אדם מוריד מהאגו שלו, אם אדם שפגע בין אם ביודעין ובין אם לא בא לבקש מכם סליחה, כזו אמיתית וכנה לכם נותר רק ללמוד ולסלוח. לסלוח באמת, למחוק את העבר כי הוא עבר ואל תשכחו, לטעות זה אנושי ולסלוח זה אלוקי.

יום כיפור

אלבום פרטי

צום וצמצום…

צום יום הכיפורים הוא בעצם מעשה בקשת הסליחה של בין האדם למקום. וכך כתוב בכתובים: “ועיניתם את נפשותיכם…” פירוש הדבר הוא שביום זה אסור מצד אחד שהיום יהיה קל ולכן אל תאחלו צום קל כן תאחלו צום מועיל ומצד שני צריך שהנפש תרגיש עינו מהו. אז הצום הוא הזעזוע של הגוף החומרי, אבל הנפש מתענה מזה שכל תענוגיה לא מוגשמים ביום זה. יום אחד בשנה בו הכל עוצר מלכת חוץ מהשעון שממשיך לתקתק ולהעביר את מחוגי הזמן.

פעם כשהייתי דתי לימדו אותי שהצום מטרתו להראות לאדם מהו צמצום, נאיבי שכמותי שאלתי צמצום מהו?!, ענה לי הרב צמצום מהדברים החומריים שעוטפים את חיינו יום יום. צמצום מהלבוש המגוון ובעצם חובת לבוש בגדים שנלבשו כבר השבוע, צמצום מהמגוון הרחב של החיים, לכן רצוי להישאר בבית, ללבוש בגדי בד בלבד ולא עור, לא להשתמש בחשמל ממש כמו בשבת, ובעצם לצמצם את תאווה האגו שלנו, את תאוות היום יום של החומר שאנחנו עטופים בו.

צמצום גם פירושו בנפש, פירוש הדבר צמצום האגו, צמצום האני שלי ואמירת סליחה בין אדם למקום מתוך יראת כבוד ליושב במרומים, זה בא באופני התפילות שמשתנות, מ”אדון הסליחות” ועד ממש אגרוף וטפיחות רבות על החזה באמירת “אשמנו…בגדנו…”. הנקודה בה כל אדם מחויב בטפיחות על חזהו שלו ובעצם בכך הוא מאשים את עצמו ולוקח אחריות מלאה על כל מה שעשה בשנה החולפת, אין יותר אשמה בנקודה הזו של האחר, אלא רק של עצמך שלך בלבד.

חשבון הנפש שלי…

רגע חשבון הנפש שלי האישי מתחיל, אני רוצה לשתף אתכם מכמה מהדברים שעברו עליי בשנה החולפת. קודם כל בראש ובראשונה שיניתי את השם שנתנו לי הוריי, אייל – זה השם שאני בחרתי לעצמי ובכך סוג של נולדתי מחדש. לירז – זה השם שנתנו לי הוריי, שהרגיש לי שנים לא ברור, שם שיש בו הרבה מהם ופחות ממני, כי בעצם הייתי הסוד שלהם, כן לפני שנה וקצת יצאתי למסע אחר בחירת שם חדש, כזה שישקף את מי שאני וישקף גם את מי שאני רוצה להיות. הלכתי ל-3 נומורולוגים או יותר נכון הם פנו אליי בפייסבוק בסמוך האחד לשני, משם הלכתי לרב כי כן כבר הבנתם אנוכי מאמין, ושם עברו על 30 שמות והוא עצר ב-3 בלבד אחד מהם היה השם הזה אייל. כמובן שהיה חשוב לו לומר, אין בבחירת השם הזה מחיקת העבר, אין בבחירת השם הזה מחיקת השם הקודם, יש בו כהוספה בלבד ולכן קוראים לי היום – אייל לירז לוי.

למה החלפתי את השם? טוב כולם שואלים אבל אני רק אציין שהרגשתי מעט או יותר נכון הרבה תקיעות של שנים, ששום דבר לא זז ממקומו, סוג של תקיעות בחיים בכל תחום בחיים. מפה התחלתי מסע שאודותיו אספר פעם בפוסט שיוקדש כולו לנושא הזה, אבל עד אז שתכירו שמותר לנו לבחור מחדש, מותר לנו לעשות שינוי כרצוננו ובלבד שנכבד בשינוי הזה את האנשים הקרובים בחיינו.

בין מהיתר בשנה החולפת גם פתחתי עסק, וכיום אני מאמן לתזונה נכונה ומנחה NLP אישי וקבוצתי, וואו איזה מסע זה היה בתחום הקריירה. סיימתי תואר ראשון בחינוך במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה, הרגשתי חוסר מסוים, התחלתי לימודי NLP פרקטישינר (קורס הסמכה ראשון בתחום), למדתי ייעוץ ועבודה פרלמנטרית בכנסת, למדתי קורס מאמני חדר כושר בקיצור למדתי המון וחשבתי שאעשה המון. אבל איזו שנה זו הייתה, מטורפת! מלאת עשייה מצד אחד, מצד שני פיטורים מהמקום הבטוח והמוכר, תקופה של לא נודע כהחלה הקורונה כעצמאי צעיר, תקופה שבה רפואת הוריי הייתה מוטיב בה לא מופחת כי ביליתי לפחות חודשיים במסתכם מתוכה בבתי חולים לצד הוריי, אבל כן גם שנה שבה למדתי על עצמי יותר ויותר.

בתחום הזוגי, שנה שבה הייתי בזוגיות לפחות בכמעט רבע ממנה, ניסיתי להגיע לרבע לפחות אבל לא הכל תלוי בי. אם כי בנקודה זו אני רוצה לבקש סליחה מאותה אחת שחוותה ממני מחסום רגשי בצורה המגעילה ביותר. לא הייתי בזוגיות כבר כמה שנים, כלומר זוגיות אמיתית, אבל לפני שנה הייתי באחת, כזו שכולם אומרים שהם מרגישים שזה טוב ונועד לשנים הבאות, אבל לצערי חוויתי קושי רגשי כמו בכל פעם ולצערי היותר גדול הדבר גרם לפרידה קשה. באמת שלא התכוונתי ולכן פה בבמה זו הציבורית אני מבקש מהאחת הזו סליחה!

מבקש ממנה סליחה אמיתית וכנה, כזו שבאה מעומק הנפש והלב, היא כבר יודעת שאני מרגיש מועקה עם המצב שנוצר, היא כבר יודעת שביקשתי סליחה לא פעם ממנה בשנה החולפת, היא כבר יודעת שאם היינו יכולים היינו חוזרים אבל היא לא מוכנה עדיין לכך ואם בכלל תהיה גם זה בספק. אז בבמה זו אני מבקש ממנה סליחה אמיתית וכנה.

בתחום האישי, חוויתי המון, אז אמרנו שינוי שם, אמרנו חוויות ברפואת הורים, אמרנו שינוי בלימודים והקריירה, אמרנו שינוי בתחום הזוגי וחזרה למצב הקודם ואמרתי בעצם שכל שינוי בא ללמד אותי משהו על החיים ועל כך אני מחבק אותו. גם בנקודות הטובות וגם הנקודות הפחות טובות למדתי המון על עצמי ועל כן אני מוקיר לכך תודה.

רגע לפני סיום:
הנה הניגון החשוב מכל ליום זה, כזה שמזוהה איתו יותר מכל.

זהו, יום הכיפורים מתקרב,

בעוד כמה שעות כולנו נמצא בצום,

נצלו את הזמן הזה לחשבון נפש אבל אמיתי וכנה.

מאחל לכולנו צום מועיל וגמר חתימה טובה.

ותזכרו מותר ואף רצוי שנדע לסלוח!

איילוס

איילוס
נכתב על ידי
אייל לירז לוי, בן 29 מחולון. מאמן לתזונה נכונה- אורח חיים בריא ומנחה NLP. בוגר תואר ראשון B.A. בחינוך ועובד הוראה בעברו.
לחץ על מנת להגיב

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .