נשים

לחגוג את החיים עם טקס סגירת עצמות

טקס סגירת עצמות
PublicDomainPictures - Pixabay

בני אדם תופסים את העולם בצורה דיכוטומית. כן או לא, שחור או לבן, עבר או עתיד, אבל המציאות לא תמיד ניתנת לחלוקה מוחלטת כזו. אם כבר, המעברים הם הדרגתיים ולא חדים כל כך. אבל מה קורה בדרך, ממצב אחד למצב שני?

ביהדות למשל יש רתיעה אינהרנטית מעת מעבר ולזמני המעבר יש טקסים והנחיות ברורות – המבדיל בין קודש לחול, שציוונו על נטילת ידיים, שהחיינו וקיימנו לזמן הזה, ברוך שפטרני מעונשו של זה, שהחזרת בי נשמתי…. להמשיך? היהדות שמה דגש גדול על דיכוטומיה. את ישנה או ערה, עכשיו חול או שבת, אתה ילד או בר מצווה.

בעיני, הטקסים האלו, מטקסי היום יום ועד לטקסים הגדולים יותר, מאפשרים לנו לחוות את העולם בצורה רכה יותר. יש משהו בטקס, קטן ככל שיהיה, שנותן לדברים משמעות. כי כאמור, התפיסה שלנו את המציאות היא דיכוטומית. אם אני לא כאן ולא שם, אני אבודה. ביהדות הפתרון הוא טקס מעבר. שלא יהיה רגע אחד חסר משמעות.

אז מה קורה לך אחרי הלידה? 

היריון הוא מצב הזוי. שני לבבות פועמים בגוף אחד. מצב שבו אישה מגדלת בתוכה אדם נוסף. בלתי ניתן לקלוט את זה באמת. במציאות שלנו היום, תחילת היריון מאופיינת בהמון התעסקות רפואית. אין ממש טקס מעבר ממצב של טרום הריון לכן הריון, אבל המסגור הרפואי נותן לזה מקום. הבטן הגדלה, הגוף המשתנה, היחס מהסביבה. ההריון תופס מקום מעצם היותו. הוא מעסיק אותך גם גופנית וגם מעשית.

ואז מגיעה הלידה. אולי לידה ראשונה, אולי שנייה ואפילו שלישית.

עכשיו את אמא, אבל זה סטטוס הרבה פחות “גופני” מהריון. אף אחד לא יודע שעכשיו ילדת אם יצאת לרגע בלי התינוקת שלך. נורא קשה לתת מקום לכאבים שלך, גופניים או רגשיים, כשיש תינוק או תינוקת קטנה שדורשת את כל תשומת הלב שלך ושל שאר בני הבית. יש גם מעין ציפייה “לחזור לעצמך” אחרי הלידה, כאילו שאפשר היה למחוק את כל חודשי ההריון, את הלידה, את המהפך לאימהות. מה זה לחזור לעצמך? למי שהיית פעם? האימהות היא מהות שלמה. לא ניתן להתעלם ממנה רגע אחרי ההריון ולבטל את מה שנעשה.

אז איפה את עכשיו? זה הרגע שהרבה נשים הולכות לאיבוד.

הרגע שבו הן כבר לא בהריון, אבל עדיין לא אמצו לגמרי את הזהות החדשה שלהן כאמא (או כאמא לשניים, שלושה וכו’). זה הרגע שבו את נמצאת באזור דמדומים. מצד אחד זקוקה להמון המון תמיכה, גופנית ורגשית, מצד שני צריכה להשקיע את כל האנרגיה שלך בתינוק שלך. ומי מטפל בך? מי קם בשבילך לתת לך מקום או נותן לך להתקדם בתור כמו שהיית בהריון? האם עכשיו את פחות זקוקה לזה? ממש לא, אולי אפילו יותר. אבל הצורך שלך שקוף.

אז למה לא ליצור טקס מיוחד לזמן הזה?

אחד הטקסים העתיקים שמקורו בשבטים האינדיאניים בדרום אמריקה נקרא “טקס סגירת עצמות”. זהו טקס נשי במהותו, עבור נשים אחרי לידה. לא, אנחנו לא באמת סוגרות את העצמות של הגוף, אבל אנחנו כן לוקחות רגע לעצור את שטף המטלות והמשימות שלך אחרי הלידה כדי להסתכל על מה שעברת, להוקיר תודה לגוף שלך ולשים את החוויה מאחורייך.

לחגוג את החיים

הטקס הזה עושה עבור נשים אחרי לידה מה שעושה טקס ההבדלה במוצאי שבת. מה שעושה טקס הבר או בת מצווה לנערות ונערים. טקס סגירת עצמות טוב צריך לאפשר לך להיכנס אליו “פתוחה” ולצאת ממנו “סגורה”. אחרי הלידה נשים רבות עדיין חיות את הלידה שלהן, בין אם הייתה חוויה טובה או דווקא קשה. את מגיעה אל הטקס כהריונית שסיימה את ההריון ויוצאת ממנו עם הפנים קדימה.

אז מה עושים בטקס סגירת עצמות?

אישית, אני אוהבת לעשות מזה חגיגה נשית. כן, אפשר לעשות את הטקס רק אני והאישה. אבל אז איפה ההכרה מסביב? בדיוק כמו שחתונה עושים עם עדים ואורחים כדי שתהיה לזה משמעות עבור כולם ולא רק עבור הזוג, גם טקס סגירת עצמות בעיני הוא משהו שצריך לעשות עם עדים. או יותר נכון, עדות.

יש יולדות שמזמינות חברות ובנות משפחה וזה ניראה ממש כמו טקס מקווה. יש כאלו שמעדיפות אווירה אינטימית יותר. לא משנה מה את מעדיפה, אני כן ממליצה לך להזמין עדה אחת או שתיים לפחות, נשים שחשובות לך בחיים כמו אמא, אחות או חברה קרובה.

כשאני מנהלת טקס סגירת עצמות אני אוהבת להתחיל באמבט או מקלחת יסודית ועיסוי לכל הגוף. אחרי זה מגיע החלק הרגשי יותר, וכמובן החלק המרכזי שזה העיטוף של כל הגוף בצעיפים וקשירה שלו, כשכל אחת מהנשים משתתפת ועוזרת בקשירה. אם את מתכננת לעצמך טקס כזה את יכולה לבנות אותו איך שמתאים לך. העיקר שיהיה לך מקום לבטא את הסטטוס החדש שלך. להשאיר את ההריון מאחור ולברך את האימהות שהוא הביא איתה.

אז איך תיצרי לעצמך טקס מעבר אחרי ההריון?

הנה צ’ק ליסט קצר שיעזור לך לתכנן את הטקס שלך:

  • בחרי זמן לאחר משכב הלידה שלך על מנת שהגוף שלך יהיה מאושש
  • הזמיני נשים קרובות אלייך שתרצי שיחוו איתך את הטקס
  • פני זמן ומקום – בקשי עזרה להפוך את החלל למקום מיוחד עם אורות, ריחות ומוזיקה לטעמך
  • העניקי לאחת מהמלוות שלך את תפקיד המנחה. את צריכה להיות נטולת דאגות
  • הטקס עלול להימשך זמן מה, זמן בו התינוק או התינוקת שלך יזקקו לך. בקשי ממישהי שתהיה אחראית על הטיפול בתינוק ותביא אותו אלייך רק להאכלה במידה ואת מניקה.
  • אפשר לחשוב מראש על נושא ולבקש מהנשים שיביאו איתן משהו בהתאם (אולי לכתוב משהו בנושא שבחרת, אולי חפץ או זיכרון).
  • אני מאוד אוהבת לשלב דמיון מודרך, מוזיקה והרפייה. אם מתאים לאורח החיים שלך את יכולה גם לשלב תפילה (דתית או חילונית).
  • מים מאוד משמעותיים. הרחצה לפני תורמת לתחושה של מעבר ושינוי, אל תוותרי על השלב הזה.
  • ניתן לשלב גם ארוחה קלה אחרי כדי לשבת כולן ביחד ולעבד ביחד את החוויה שעברתן.

גם אם טקס כזה גדול לא מתאים לך, אני מציעה לך לעשות משהו קצר בינך לבין עצמך. שיר או תפילה או אפילו לפנות צהריים לעצמך כדי לחשוב על הדבר העצום הזה שעברת. טקס הוא טקס, לא משנה כמה קטן הוא. היי ברוכה, את וגופך ונשמתך.

 

שרה גרשון
נכתב על ידי
אישה, אמא, נפש חופשייה. מלווה ותומכת בנשים סביב כל מעגלי החיים.
2 תגובות

2 תגובות

  1. Avatar

    עינת

    30/06/2020 23:36

    מאוד מעניין, הרבה זויות שלא חשבתי עליהן.

    • Sarah G

      01/07/2020 20:30

      תודה רבה 🙂

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .