נשים

לטרוף פרות שמנות קדושות

עיצוב עצמי

אין לי אמון בשמנות.

גם אני שמנמנה בעצמי.

אין בי אמון כלפי שמנות שמנמנות שטוענות שגם לו הייתה להן בחירה במטה קסם שיהפוך אותן לרזות הן היו שוברות את המטה ונשארות שמחות ומאושרות במידה 44 בואכה 48.

אין בי אמון באמירות של “אני שמנה וטוב לי” / “אני שמנה ושמחה איך שאני נראית”/ “אני שמנה ומקבלת את עצמי על כלל העודפים המיוחדים שלי”

אם כבר בוא ננסח זאת אחרת: “אני שמנה שלא מצליחה להרזות אז אני בוחרת לא להיות מדוכאת מזה” או “אני שמנה שמנסה לראות את החיובי בקימוריי הרחבים”

גם אני כמו יתר נשות העולם תמיד במלחמה על המשקל. אני אוהבת אופנה, אוהבת שמלות קיץ קלילות שמתרחבות מהמותן ומטה שאיתן במידה 44 אני נראית כמו סינדרלה תלת מימד אחרי התקף בולמיה במסעדת פועלים מלוכלכת.

כמה אני אוהבת נסיכות דיסני.

חולמת איך במתק שפתיים והידוק המותן, איך בציצי מופלא ומורם ובקלילות רגליים מוצאת את הצ’רמינג שינשק אותי בשפתיים ויעיר אותי לעזאזל מהחלום המטומטם הילדותי השטחי והמופקר שבו את נמצאת עכשיו הלוווווווווו תתעוררי על החיים שלך! אז איפה היינו? נסיכות דיסני שמנות. לא! לא שמנות! שמנמנות. מלאות.

אופסס שלגייה עם חגורת בטן? סינדרלה עם מותן רחבה? לא, אל תהרסו לי את הפנטזיה!

בתור ילדה היה לי אוסף ענק של בובות ברבי עם שיער מבריק שנסעו ברכב תואם ורוד וברבי קן לידן שם את זרועו על כתפן. הייתי מלבישה אותן, מסרקת אותן, מאנישה אותן בסצינות נפלאות של עלמות במצוקה והרגשתי שיום יבוא וגם אני אמצא את עצמי במשקפי שמש ורגליים שלא נגמרות לעולם. עד שהחלום שלי הוא זה שנגמר נאטם ונזנח בירכתי המוח תחת הקופסא השחורה של “לא לגעת”.

לפני כמה שנים הלכתי עם חברתי הטובה לסרט “איימי שומר מרגישה פצצה”. היות ואני מנהלת את עצמי בחוכמה אז שיננתי לעצמי את כל הסיבות למה הסרט הזה יכול להועיל עבורי… פצצה שכמותי… רימון יד קטן שהנני…

ובאמת, הסרט פרט על כל נימי הרגישות והחירפון של שמנה ממוצעת, דימוי עצמי מודל יופי ועוד.

אבל במקום לצאת מהסרט מחוזקת בסגנון של “היי! לא החיצוניות קובעת אלא רק הפנימיות” יצאתי מדוכדכת מתמיד. כאילו האישור שחיפשתי לדימוי העצמי הנמוך שלי מצא את עצמו מגולם במסר נדוש ולא אמין.

נכון, החיצוניות לא זו שקובעת אבל היא ה’סיפתח’ לכל דבר. היא הרושם הראשוני. היא הקליק. היא המפתח. היא הלחיצה הראשונה על השלט. היא ההרמה הראשונית של המשקפיים . היא חוד החץ של מלאך האהבה.

ואני הרגשתי שאני צריכה לעבוד קשה בשביל להרשים מיד בראשונה. כי ב”לוק” הטבעי שלי אני כ”כ ממוצעת שהייתה תקופה בחיי שהעדפתי להיות יפה וטיפשה מאשר חכמה ו… לא נקרא לזה מכוערת…אבל מתוקה? צפויה? נטולת וואו? ממוצעת?

שונאת להיות ממוצעת.

אז אני עורפת את ראשה של הפרה השמנה והקדושה וזועקת, כן! אני שמנה ולא טוב לי עם זה!

כן! אני שמנמנה ויש לי מלאאא תירוצים  לזה (ילדתי פעם רביעית לפני חצי שנה זה עדיין תופס?)

כן, אני שמנמנה אבל עצלנית נורא ולא בא לי להכין סלט קינואה ובורגול עם עדשים לארוחת צהריים. מעדיפה להאביס את גופי בשאריות מקרוני בולונז ומשולש פיצה שהגבינה הצהובה שלו נשפכת ממנו לאט באירוטיקה מתמשכת. כן. ככה אוכל משמין נתפס לי במוח. מושך. טעים. מיני ומלא תשוקה נהדרת.

pile-of-barbie-dolls

Skitterphoto – Pexels

בסעודת השבת הילדים שיחקו ביניהם על מה כל אחד יחלום הלילה. אחד החזיק לשני את היד, עצם עיניים וקרא בקול של מגדת עתידות “אתה תחלום הלילה על לגו פיל חדש” “את תחלמי הלילה שהלימודים לא יחזרו בכלל”

כשהגיעו אליי. לאמא הנחשקת והאהובה שלהם, מיד עצמתי עיניים בחיוך רחב כי בטח לאמא יש עולם כ”כ רחב והאופקים שבהם אני מרחיבה את דעתם ומחשבתם של ילדיי ו… “אמא! את תחלמי הלילה על… אוכל!”

פתחתי עיניים במהירות וכולם התחילו לצחוק. גם אני צחקתי. אבל התביישתי כל כך.

האם ילדיי יזכרו ממני רק את הסירים שהעמדתי? רק את סלט הזיתים הפיקנטי? את הסלומון פסטו המדהים שאני מכינה?

האם יהיה כתוב על קברי ‘האמא שידעה לפתוח קופסת טונה בלי להתלכלך בשמן?’ ‘האמא שידעה לפתוח בקבוק שמן בלי לקרוע את ידית הפלסטיק המיקרוסקופית שאמורה לפתוח במשיכה את מכסה הפלסטיק העגול קיבינימאט’?

האם יקראו לי סופר אמא מזון על? האם הקבר שלי ייראה בצורת פירמידה? נו דיי מה לי ולאוכל? האם זה מה שמאפיין את אישיותי מלאת התוכן והאנרגיה?

אז בגלל זה וגם מעוד הרבה סיבות אני שונאת את השמנות שטוב להן. לא מאמינה להן כשלי כל כך רע.

בינתיים בסלון – בעלי ובתי צופים נלהבים בריאליטי הישרדות. אין לי בעיה שהמצלמה תופסת פוקוס על התחת של ז’אתי ועל הציצי של ז’אתי כי מה לי ולהן?

אבל תוך כדי צפייה אני מוצאת את עצמי משלבת ידיים על הבטן המזורגגת שלי, מכופפת רגליים אל הבטן, מחבקת כרית, מכסה בשמיכה למרות שהתחיל להיות קצת חם. חם מידי פה. מישהו יכול לפתוח חלון להרגיע לי את עצביי?!

וזה לא שהחתיכה מהמסך “לקחה” לי את מסת הרזון המוקצב מלמעלה למין הנשי באשר הוא. היא פשוט מזכירה לי מה אני צריכה לעשות, צריכה לעשות אבל לא מספיק רוצה כנראה. עצלנית, אמרנו.

ואם נודה על האמת, חולה על הרגע בו החתיכות מהמסך (אם הן בלונדיניות מה טוב) פותחות את הפה ומגלות את הרף האינטלקטואלי שלהן.

אחחח כמה אני מבסוטית אז.

או אז אני משמיעה ציחקוקים רמים ועושה פרצופים של הלם בסגנון של “אמאאא כמה טימטום בקופסא” או “נו, עוד פעם תקן הדוגמנית הסתומה? חחח”

בטוח התחת שלה פחות אטרקטיבי עכשיו לא? ז”א אם היא סתומה אז הציצים שלה בטוח פחות אטרקטיביים בעיני המתבונן לא? טוב נו, ברור שאני משלה את עצמי.

אבלל מה קורה כשאני נפגשת עם יפיפייה חתיכה הורסת שהיא במקרה גם חכמה שנונה ומצליחה? (הילה קורח תעשי לי ילדד) אז אני עוברת ל”צד שלה” כאילו אני הבסטי שלה “אוי היא כזו מהממת אמאלה היא מושלמת אוי אני חולה עליה אוי” אני אומרת ובעלי פוער את עיניו בהנהון של “מה אני אמור להגיב על זה בחיי”

שוב אני מלאה בתירוצים.

נכון, אני יפה מבפנים וכל השיט הזה. אבל בחוץץץ אוי כמה קשה לי עם החוץ הזה. לא רוצה להיות חטובה בשביל אף אחד מלבד עצמי, רוצה לעמוד מול המראה ולאהוב את עצמי. יודעת מהתקופות בהן הייתי רזה יותר – שזה יכול לקרות.

לו הייתי ברוסיה של המאה ה-19 ייתכן והייתי נתפסת סקסית בטירוף. תארו לעצמכם בבושקה עם תחתון ברזילאי!

לא אל תלעיטו אותי במשפטי העצמה של אור בפנים מקרין החוצה. האור שלי בעיני עצמי טרם קרן. הוא מתחיל לקרון במידה 40 סלציוס ומטה בלבד והיקף מותניים של 60 מעלות.

עד אז אני על גנרטור.

אבל עצם ההתעסקות הזו עוזרת לי. מחר אני מתקשרת לשירי המדריכה המדהימה משומרי משקל ואומרת לה שדיי… בא לי להרשים את עצמי, בא לי לצאת לדייט עם עצמי, בא לי להרגיש נינוחה כשבעלי מלטף לי את הבטן ולא להזיז לו את היד בעצבים. בא לי להביט בירכיים שלי בלי לשאוף אויר פנימה בחדות, בא לי לצאת לאירוע בלי להיחנק בחגורת בטן.

בא לי לנשום.

לנשום ולפעול ואפילו מי יודע, להרגיש פצצה.

 

 

המצנזרת
נכתב על ידי
המצנזרת! לועסת כל מה שאסור/ שלא עבר ביקורת/ תמהיל מוסר/ צנזורה/ סלקציה/ משמרת הצניעות. בימים מנהלת שירות במשרד שומם. עם פאה וגרביוני ניילון מתייקת קלסרים בפיהוק. בלילות מתערטלת, לובשת גלימה מתנפנפת וביד קמוצה לאגרוף מסמנת באיקסים אדומים מחשבות אסורות.
2 תגובות

2 תגובות

  1. Avatar

    אורי

    10/05/2020 14:19

    יפה מבחוץ ומבפנים שכמוך! מזדהה כמובן עם כל מילה!

  2. Avatar

    שוברת שיתוק

    11/05/2020 11:22

    השמיני בכיף, כמה שיותר ממך, זה טוב

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .