נשים

נא לא להתלהב!

מחאת מכנסונים
Photo: APG Graphics - Pexels

מחאת המכנסיים הקצרים של תלמידות התיכון ברחבי הארץ, כמעט ונעלמה והנושא נגמר בדיבור על תלבושת אחידה ויחס החברה לנשים. עכשיו יותר מתמיד, אני חושב שזה זמן טוב לכתוב מאמר שכבר זמן רב חשבתי לכתוב אך לא ידעתי כיצד ואיך לעשות זאת. טור דעה שעוסק בצורך הבלתי פוסק של התקשורת, הקולנוע ובכלל החברה, להתייחס פעמים רבות לנשים כמין יצירות אומנות במוזיאון שכול הזמן צריך לבקר את המראה שלהם ולבחון את הבגדים שהן לובשות. אני אפתח את המאמר בקריאה פשוטה: עזבו את הנשים לנפשן 

זה לא טור דעה שהולך לבקר איך נשים צריכות להתלבש, זה אפילו לא טור שהולך לדבר על נשים כשלעצמן, זהו טור שמדבר על היחס של החברה והתקשורת לנשים. אני מודה, בהיותי יוצר סרטים, כמה פעמים יצרתי סרט עם דימויים שטחיים של דמויות נשיות במהלך לימודי הקולנוע שלי. אך נהייתי חכם ומבין יותר במהלך השנים, עכשיו אני יודע שהנטייה הזאת, לראות בנשים, כבנות אדם שקודם כול צריך לבחון את החיצוניות שלהן ולשפוט אותן על פי המראה. חשופות או צנועות, מאופרות או טבעיות, רזות מדיי. אותה ראייה היא משהו שנוצר וגדל בנו כחברה, פטריארכלית, נשלטת ברובה על ידי גברים. נקודת ראייה שצריכה להיפסק. אין זה משנה איך אישה נראית, כול שמשנה היא הפנימיות וההישגים של האישה עצמה, כמו כול אדם אחר.

עזבו את הנשים לנפשן

סקסית, לוהטת, שובבה. פעמים רבות, כשאישה מעזה להתלבש בבגדים חושפניים, מהדורות החדשות ממהרות לקשור את המראה שלה למיניות. כאילו היא בחרה להתלבש בצורה מסוימת רק כדי לגרום לגברים בבית להוזיל ריר מול המסך. אותו עיקרון תקף גם למחאת המכנסיים הקצרים. אותם אנשים שיצאו נגד הדרך בה תלמידות התיכון צריכות להתלבש, צריכים להבין, אם ימשיכו לשדר בלי הפסקה שלבוש שכזה הוא מתריס ובעייתי הרי שכאילו יאמרו, זה לגיטימי שגברים תמיד יראו בנשים כמודל מין שיש להימשך עליו בכול רגע ובכדי למנוע מהבנים להימשך, צריך לכסות את האישה כמה שיותר. לנשים מותר להתאפר ולהתלבש כיצד שירצו, גם בשביל להרגיש טוב יותר, גם כדי להעצים את הנשיות שלהן, גם כי יש כאלו שפשוט אוהבות לעשות את זה.

הסרט “לא רק בלונדינית”, אולי הסרט האהוב ביותר על אשתי, שהתחיל את הקריירה של ריס וייתרספון, מדבר בדיוק על הקונפליקט הזה. על כך שפעמים רבות, כשאישה נכנסת למסגרות היא קודם כול נשפטת על פי המראה שלה. על פי הבחירות שלה להיראות בצורה מסוימת. אומנם זהו סרט וכמו בכול סרט, המסר מועבר בצורה גסה, אבל עדיין הוא לדעתי נכון גם להיום. האנשים במהלך הסרט מסתכלים על אל ווד, הדמות הראשית, כשהיא בבגדי ים, בתחפושת של דוגמנית פלייבוי וככזאת שמגיעה לעבודה בבגדים ורודים, הם נוטים לזלזל בסגנון שלה שנחשב לנשי מידי ובגלל זה הוא בעייתי.
המבט הבוחן הזה, של שאר החברה כלפי נשים הוא הבעיה הגדולה בעיניי. הצורך הבסיסי של אנשים רבים לצעוק, תראו איך היא לבושה, איך היא נראית, לשפוט, לשפוט, לשפוט… עזבו את הנשים לנפשן.

צילום מסך. " לא רק בלונדינית"

צילום מסך. ” לא רק בלונדינית”

“אמורות-שיסתכלו-עליהן”

לורה מאלווי, היא אישה שרבים צריכים להכיר. לפני כמעט חמישים שנה היא העזה לומר שהקולנוע ואולי אנחנו כחברה בכלל, מסתכלים על נשים בצורה אחרת מהצורה שבה אנחנו מסתכלים על גברים. היא אמרה שכשאישה עומדת מול מצלמה, היא קודם כול אובייקט של תשוקה, למען המבט הגברי. היא המציאה את הביטוי המורכב- אמורות-שיסתכלו-עליהן” ( to-be-looked-at-ness).

המאמר שלה נקרא “עונג חזותי ונרטיבי” ואני ממליץ לכולם לקרוא אותו. אלו היו זמנים אחרים, נשים שיחקו פחות תפקיד ראשי בסרטים, בפעמים שכן הן שיחקו דמויות ראשיות, הן היו אהובתו של הגיבור הגברי. אבל גם היום, יש נטייה לזלזל בסרטים שבהן הדמות הראשית היא אישה. מספיק להסתכל על טקס האוסקר האחרון, בו מספר הסרטים שהיו מועמדים לפרסים ששמו דמויות נשיות במרכז שלו, היה קטן למדי. אמירות כמו-” אלו סרטי נשים”, “אלו סרטים מצחיקים אבל לא של אוסקר”, הן לא לעניין בעיני.

לורה מאלווי. מתוך התוכנית"Another Gaze"

לורה מאלווי. מתוך התכנית”Another Gaze”

השורה התחתונה בדברים שאני כותב כאן, היא שאני מרגיש שהנטייה לשפוט מראה של נשים, הפך לדבר נורמלי בחברה של היום. לקשור את המראה שלהן להתנהגות ולמעמד שלהן הוא דבר שלדעתי ואני מקווה שלדעת רבים צריך להיעלם מהעולם.

Sharon filmmaker
נכתב על ידי
שרון Filmmaker, חי בסרט, ללא סוף, ללא התחלה, עם הרבה ביקורת וקצת תקווה
לחץ על מנת להגיב

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .