דיבור אחר

לפני שאתם שואלים: מה, איך עוד אין לך רישיון?! תקראו את זה

רכב? לא תודה. קרדיט: hosein ashrafosadat - .Pexels

אחרי שאמרתי לעצמי שאני ונהיגה זה פשוט לא, מצאתי עוד הרבה סיבות טובות. יכולים לחנות פה 5 דק’? יש אידיאולוגיה מאחורי הגישה

אי אפשר לספור את כמות הפעמים שהרימו מולי גבות כשאמרתי שאין לי רישיון. בהתחלה עוד הייתי מספרת את כל הסיפור, אבל עם הזמן נוספו לי כל כך הרבה סיבות שהסיפור הפך לא רלוונטי. היום כל מי ששואל אותי בתמימות איך הגיוני שעוד אין לי רישיון, נתקל בנאום חוצב להבות עד שהוא מתקפל, לפחות חלקית.

אז קיבצתי כאן במרוכז כמה נקודות מהנאום, כדי שבפעם הבאה שאני אתקל בגבות מורמות של אנשים, אני פשוט אגיד להם לקרוא את זה ולדבר איתי אחר כך, אם הם עדיין חושבים שיש על מה. חושבים שתוכלו לקרוא הכל ועדיין לשכנע אותי אחרת? נראה אתכם, יש לי תשובה מוכנה לכל טענה.

1. רכב זה בזבוז מטורף של זמן וכסף

טוב אז מבחינה כלכלית ברור שרכב זה פשוט הוצאה ענקית, ביטוח ודלק ותיקונים וחניה וטסטים ומה לא. אם אתם לא מכירים את הצד התימני שלי, לחצו פה ותבינו קצת יותר.

רכב זה לא שחור ולבן. קרדיט: Moose Photos – Pexels.

מבחינת זמן, בתור מי שנוסעת באוטובוסים כל חייה, ההתעסקות שיש לי לפני נסיעה מסתכמת בלחיצת כפתור שניים בטלפון כדי לראות איך אני מגיעה ליעד שלי. כאן זה נגמר. במקרים גרועים יותר (כמעט אף פעם האמת) כפתור שניים אחרים מזמינים לי מונית תוך 5 דקות.

אני לא צריכה לחפש חניה במשך שעות, אני לא צריכה כל פעם לחזור לנקודת המוצא כדי להזיז את הרכב אם אני רוצה להגיע לכמה מקומות ביום אחד, אני לא צריכה לתדלק, לקחת לטסטים, לשים במוסך או כל דבר שדורש ממני להתעסק עם הרכב עצמו, אני רק נוסעת. כמו שזה צריך להיות.

אבל אתם יודעים איפה מתבזבז הכי הרבה זמן? בנסיעה עצמה

נהיגה ברכב היא בזבוז אדיר של זמן. אם אני לא נוהגת, אני פנויה לנצל את הזמן לכל הסידורים שאני צריכה. אם זה להיות בטלפון חופשי בלי לדאוג לדרך, לשבת עם הלפטופ, לקרוא ספר דרך הטלפון (ולאסוף ציטוטים שווים כמו שכתבתי כאן), לשמוע מוזיקה (בעיקר מוזיקת soul כמו בפוסט הזה), לראות פרק בסדרה (יש לי 12 המלצות לנטפליקס אגב) להשלים שעות שינה או סתם לארגן את המחשבות בראש בשקט.

תבינו, מבחינת ניצול של זמן, הרבה יותר שווה לי לנסוע באוטובוס מירושלים לגבעתיים ב-80 דקות של סידורים ופנאי, מאשר לנהוג את אותה דרך ב-50 דקות ברכב ולא לעשות כלום חוץ מלהתעצבן על העולם. אוטובוס, רכבת, מונית שירות… יש מיליון דרכים להגיע ממקום למקום ולעשות עוד משהו תוך כדי, בלי להיות דבוקים להגה.

ניצול זמן בנסיעה. קרדיט: Artem – Pexels.

2. להחזיק רכב זה מיותר ויכול לפגוע בבריאות

אוקיי אז מעבר לבריאות הנפשית שההתעסקות עם הרכב דורשת, אני חושבת שהרבה מאוד אנשים שיש להם רכב מוצאים את עצמם נוהגים בו הרבה יותר ממה שהם צריכים. אם כבר יש לכם רכב, אתם כנראה תיסעו איתו לכל מקום: לסופר שנמצא במרחק רבע שעה הליכה, לחדר כושר הקרוב, לקוסמטיקאית בשכונה ולכל מקום אחר.

אבל אם לא? אז תלכו יותר ברגל, תיקחו אוטובוס (ותלכו ברגל לתחנה), תקחו אופניים ותעשו נסיעה קצרה. כשאין את הפתרון של רכב זמין 24/7 אתם תמצאו את עצמכם עושים הרבה יותר ספורט, והוא אפילו יהיה חינמי ובתדירות הרבה יותר גבוהה מכל חדר כושר שתדחפו לכם בלו”ז.

עוד פלוסים של ללכת ברגל: שיפור חוש ההתמצאות, היכרות עם מקומות ואנשים חדשים בדרך, לראות נופים ולא רק להסתכל על הכביש (ויש פינות מקסימות בתוך העיר שאם לא יצאתם מהרכב לא תראו אותן בחיים) למצוא מציאות שוות (לחצו כאן כדי לראות מה מצאתי למשל) ותתפלאו אבל זה יותר כיף מאשר לשבת על ההגה ולהתייבש בפקק.

יש לכם רכב? מתי בפעם האחרונה הלכתם ברגל?… קרדיט: JESHOOTS.com – Pexels.

3. לנהוג ברכב זאת פשוט סכנת חיים

אף אחד לא נולד נהג, וגם אחרי 70 שיעורים וכל שנות הניסיון שבעולם… כל עוד הנהיגה היא לא כל חיינו, 80% מהזמן שבו נהיה בנהיגה נהיה טרודים ב-1,001 דברים אחרים , וזה משמעותית מעלה את הסיכון לעשות תאונה.

אם אפשר להימנע מזה, ולנהוג רק עם נהגים מקצועיים* שנהיגה היא כל מה שהם עושים, או בתחב”צ כמו רכבת שאין בה כמעט סיכוי לתאונה, בעיניי זה עדיף.

*וכאן צריך לסייג כי הרבה מנהגי האוטובוסים והמוניות הם זוועה… אבל תארו לעצמכם שהיה עולם שבו אף אחד לא מחזיק רכב פרטי ויש רק נהגים מקצועיים של רכבי שירות. הם היו מקבלים משכורת ממש גבוהה, עוברים הכשרות והסמכות בטיחות ונתונים תחת פיקוח רציני. תאמינו לי שדברים היו נראים לגמרי אחרת.

4. רכב הוא א-חברתי, נהיגה מבודדת ומרחיקה בין אנשים

לא סתם כשאתם עולים על הכביש בכיסא הנהג אתם יותר עצבניים, צועקים ומקללים. אתם לא רואים מולכם אדם עם רגשות, הבעות פנים, קשיים או מצבי רוח. אתם רואים קופסת מתכת, ועליה הרבה יותר קל להתעצבן. כמו שברשת חברתית הרבה יותר קל להשתלח באנשים כי לא רואים אותם מול העיניים (מוזמנים לקרוא את הפוסט שלי בנושא).

אתם לא רוצים להיות על ההגה בפקק. קרדיט: Pixabay – Pexels.

לרכב יש פוטנציאל להפוך אותנו לאנשים מפונקים, לא סימפתיים, מנוכרים ולא סובלניים כלפי אנשים שאנחנו לא מכירים או ששונים מאתנו. רכב בהכרח מבודד אותנו, שם אותנו רק עם מי שנוח לנו להיות איתו.

רכב מרחיק אותנו מאוכלוסייה אמיתית שקיימת בסביבתנו (ונמצאת בעיקר בתחב”צ) ושנוח לנו להתעלם ממנה בדרך כלל, כאילו הם לא חלק מהחברה שלנו. זה קצת יפה נפש לטעון שרכב מדגיש פערים חברתיים, אבל זה מה שהוא עושה (בעיקר כי הוא כל כך יקר לתחזוק שאם אתה לא משתמש בו כל הזמן, אז הוא לא משתלם לך…)

ככה רכב הפך להיות סמל סטטוס. שאלונים סוציו אקונומיים מגדירים כמות רכבים כסמל לעושר, וזה כל כך שגוי! רכב הוא דרך חיים, גישה ולא יותר מזה. עצוב לי שיש אנשים שחושבים שרכב הוא מה שיגדיר אותם כלכלית או חברתית.

5. תעשיית הרכבים היא מזהמת, נצלנית ובזבזנית

הבעיה הגדולה היום היא שרכב הפך להיות מוצר צריכה בסיסי, כשהוא ממש לא כזה. רכב זה מותרות! לא חסרים אנשים שקשה להם לסגור את החודש אבל מחזיקים 2 ואפילו 3 רכבים, בלי שהם חושבים בכלל לוותר עליהם, גם כשהם יודעים כמה כסף זה יחסוך להם.

תעשיית הרכבים היא פסיכית, מדובר בייצור של ביליוני חתיכות מתכת שכדי להשתמש בהם צריך לשרוף דלק ולזהם את האוויר פי מיליון. אני לא חסידה מטורפת של איכות הסביבה, אבל זה לא סבבה לי שהאוויר שאני נושמת תמיד מפויח ומגעיל, ובאופן כללי פשוט מבאס לראות כבישים וקופסאות מתכת מול העיניים יותר מאשר ירוק ופארקים. (אפרופו, בקורונה כשאף אחד לא נסע לשום מקום, אפילו כתבתי על זה פוסט)

יותר כבישים וזיהום מאשר ירוק. קרדיט: Marcin Jozwiak – Pexels.

6. הסיבה הכי טובה: אני לא צריכה את זה

אני רואה שמספר המילים מתקרב לאלף למרות שיש לי עוד המון מה לומר, אבל אני אקצר את הרשימה עם השורה התחתונה: כרגע בחיים, אני לא צריכה רכב. אולי כשיהיו לי ילדים אני ארגיש אחרת, או שאולי מבחינה כלכלית יותר ישתלם לי לגור מחוץ לעיר או לעבוד באיזור מרוחק אז רכב באמת יעמוד על הפרק.

אבל כרגע, אחרי שעברתי 2 דירות ותמיד גרתי במרכז עיר בקרבה של 3 דק’ הליכה מ4-5 תחנות אוטובוס שיכולות להביא אותי לכל מקום שהוא, הבנתי שפשוט אין לי צורך בזה. הרבה יותר טוב לי בלי רכב, אני חוסכת ככה אלפי שקלים כל חודש, מנצלת את הזמן בצורה מדהימה ועושה ספורט בלי להרגיש (ואני שונאת ספורט, אז זה לגמרי יתרון).

לא צריך רכב גם בחו”ל. אלבום פרטי, ויאטנם 2018.

7. אה ויש גם את הסיבה הקטנה הזאת: אני פשוט לא רוצה

בכנות? אני לא אוהבת לנהוג. אני אפילו שונאת את זה. נהיגה כשלעצמה מלחיצה אותי, אני לא טובה בזה (גם אחרי 50 שיעורים, ניגשתי ל-2 טסטים כשאין לי מושג איך עושים חניה) וכל מי שאומר לי: אבל מתרגלים! אני עונה לו: בשביל מה? למה לי להוציא רישיון עכשיו כשאין לי שום כוונה לקנות רכב בקרוב?

אם חוזרים רגע לעניין המיומנות, להוציא רישיון “כדי שיהיה לי” בשביל שאולי בעוד 7-8 שנים אני באמת אנהג בו בלי שתירגלתי את זה באופן רציף… זה פשוט לתת לי רישיון להרוג, את עצמי, את האהובים והקרובים לי או מישהו שאיתרע מזלו להיות בדרכי על הכביש. אני לא לוקחת את הסיכון הזה, לא תודה.

 

מור משרקי
נכתב על ידי
מור, בת 27. גבעתיימית טריה וירושלמית באופי. מצטיינת דיקן בתואר בקרימינולוגיה ובספרות עברית. בימים קופירייטרית במשרד פרסום ובלילות כותבת על כל דבר אחר, כולל סיפורים עליכם, כנראה. חיה קריאה ונושמת כתיבה, אוכלת אותיות כשמתחשק לי.
לחץ על מנת להגיב

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .