דיבור אחר

כיצד אני יכול לפעול למען עולם טוב יותר?

אוייר על ידי נעם גדז'אן

מה הן הפעולות שלנו כאינדיבידואל וכחלק מחברה ביום יום שמשפיעות על חיינו ועל הסביבה שלנו?

מה גורם לנו להעדיף את הדבר ההוא על פני האחר? למה אנחנו מעריכים פחות את הדברים שכבר בידנו, וכיצד העולם יכול להפוך למקום טוב יותר? קצת פתיחת עיניים, מכאן ועד המים שבאסלה שלנו.

בכל שעה ביממה מטבענו להחליט החלטות אשר עומדות להשפיע על חיינו בהווה ועל העתיד שלנו. רוב ההחלטות אינן רציונליות כלל, ואם אחד מכם קרא אי פעם את הספר של דן אריאלי “לא רציונלי ולא במקרה” תוכלו להבין מאיפה נובעות המסקנות שיגיעו בהמשך.

ואם לא קראתם, אז הנה הגיע הזמן לקרוא ספר מעשיר ומשכיל.

המשמעות של “פעולות לא רציונליות” הינה בחירות לא מכוונות בלי השקעת תשומת לב. האמת היא שלרובנו יש את כל המידע הרלוונטי להחלטות שמורכבות מערכים וידע, אך אין שום מגבלה שמונעת מאיתנו לשקול את ההשלכות האפשריות של כל בחירה פוטנציאלית בשעות היום יום שלנו.

רוב הפעמים (ויש יוצא מן הכלל) אנו מקבלים החלטות שבעינינו מתקבלות על הדעת אך בעיני המוסר הן לא בדיוק. כולנו עושים טעויות רבות שוב ושוב מבלי ללמוד מהן, מבלי לחקור ולהסתקרן.

לא נורא, לרוב זה לא בשליטתנו

מכיוון ששגרת החיים מכבידה עלינו בכל יום ויום, אי אפשר לצפות מאיתנו שכל בחירה שנחליט לעשות תהיה דווקא הנכונה. ואני מזכירה שלכל אחד יש ספר ערכים שונה מהאחר המגדיר את האישיות שלו ודרך הפעולה שלו בחברה. בן אדם אחד יראה לנכון דבר מסוים והשני יחדול מלהסכים על כך. וזה בסדר ומובן לגמרי. הסיבה היא שהמוח שלנו פועל בכל שעות היום.

אנחנו טרודים בעניינים בלתי פתורים וההתעסקות בהם משפיעה על הפעולות שלנו בטווח המיידי ובנוסף על חיים שלמים שלפנינו. לכן אנחנו לא מעזים לצאת מהגבולות, מהמגבלות, לסתור את המוסכמות, לוותר על נקודות דרך, ליצור דרך משלנו ולהעז כאחד. כל חיינו גידלו אותנו לפעול כך.

אנחנו בוחרים החלטות שמשקפות באופן נאמן את העדפות שלנו ובכך מעדיפים להישאר באזור הנוחות שלנו, איפה שמתאים ומזדמן לנו. אנחנו לא תמיד מחפשים לדעת מעבר ולהתייחס להשלכות של כל פעולה ופעולה שאנו מחליטים לעשות ולשאול, כיצד זה משפיע על החברה שלי? על הסובבים אותי? ועל עצמי?.

ההחלטה לפעול באופן לא רציונלי נובעת מכמה גורמים

הראשון הינו חוסר מודעות וידע בנושא והליכה בדרך המוכרת. השני הינו אטימות רגשית, ישנה מודעות לנושא, אך אנו בוחרים לחסום את רגשותינו בכדי להמשיך לפעול באותה דרך בו כתוצאה מכך לקבל מן הפעולה רווח. השלישי והאחרון הינו גדילה בסביבה בלי גילוי אמפתיה וחמלה הנקראת “סביבה אפורה”.

האם ברגע שנפסיק לאטום את ראשנו העולם יהפוך למקום טוב יותר?

השאלה מתבטאת בכיצד אתה מקדיש את תשומת לבך ומביע אכפתיות והקשבה. האצבע לא מופנת על אף אחד בצורך לשנות אותו ואת החברה. כולנו עושים זאת ובוחרים לפעול בהתאם להשקפותינו ולאטום את מה שאינו כולל בהשקפותינו. הרי למה לא? אם נגדל יותר מודעות לגבי הבחירות וההשלכות שלנו לכל אותן בחירות ונגיד כן לתוכן חדש וכן לדרך חדשה שלפני כן סתרנו ונמנענו ממנה.

העולם אכן יכול להפוך למקום טוב יותר (הלוואי וזאת הייתה האמת אך נניח שאכן זאת האמת כרגע) איך זה משפיע על החיים שלכל אחד מאיתנו? כמה פשוט זה ללכת אחרי פעולות של אחרים ולבחור את בדרך הרגילה והבטוחה. כולנו מעמידים יפי נפש, לוחמי צדק, אבל כולנו למעשה אותו דבר, אנחנו יודעים איך לשנוא ולרמות באותה הדרך, בכולנו יש טוב ורע, העניין הוא איפה אתה בוחר להקדיש את תשומת לבך.

אני אתן דוגמה כוללת להשלכות של פעולות לא רציונליות עלינו ועל סביבתנו

ההשפעה של החברה שלנו בהחלטה לצרוך בכמויות, לצרוך בגדול, כל הזמן להגדיל את הארנק, את הבית, את המקרר, את הטלוויזיה ועוד. גורמת לנו להעריך הרבה פחות את מה שיש לנו ועם הזמן הערכה והבנה של מה יש לך בידיים פוחתת ופוחתת. אנו מרבים לייצר ולצרוך הרבה יותר ולפי דעתי זו בעיה שאי אפשר להתעלם ממנה. מכיוון שאישית אנחנו בחיים לא נהיה מסופקים ושנית כמויות הצריכה הורסות את החיים שלנו ואת כל היצורים החיים על כדור הארץ.

אנחנו נשענים על חפצים שיספקו לנו אושר אך נהפוכו, שום דבר מוחשי ופיזי לא יעניק לנו סיפוק אמיתי לרגעים מתמשכים כי ככל שיש לנו יותר אנו רוצים יותר. נקרא לזה תרבות הצריכה, פיתחנו תרבות בה השתמשנו בכל דבר שעמד לרשותנו, אפילו ביצורי חיים, בשביל לספק אותנו, החלטנו לפעול כך ולא עצרנו לחשוב האם ולמה ומה ההשלכות.

השאלות שאנו צריכים לשאול את עצמנו 

שאלות הן הדלק למודעות ולצמיחה שלנו ולכן הן אחד מן המדדים המדויקים ביותר למה שהופך אותנו לאני, אתה ואנחנו.
-כיצד אני יכול לתת את מיטבי, ברגע זה?
-האם אני יכול להסתפק במה שיש לי כרגע? ומה מונע ממני להסתפק ולרצות משהו אחר?
-כיצד הפעולה שלי עומדת לפגוע באחרים? בטבע שמסביבי? בחיות שחולקות עמי את אדמתי? ובעצמי? על השאלה הזאת אני בוחרת להתעכב, מכיוון שהיא מבין השאלות הכי משפיעות אם לא הכי!

הכל חוזר חלילה כמו בומרנג ועם זאת אציין עובדה חשובה פחות או יותר והיא- המים שאנו שותים הם המים שאנו מורידים באסלה, אמנם הם עוברים סינון, אך די בכך שהעובדה הזאת לא גורמת להרגשה נעימה…זאת האמת. והאמת היותר גדולה היא שהבומרנג חוזר לא רק בעניין המים אלה בכל חלקיק חיים. לכן צריך להיזהר ולרצות שגם לעצמך וגם לאחר ולסביבה יהיה טוב יותר.

מוסר השכל

אני חושבת שכל אחד צריך לשנות את דפוסי ההתנהגות האלו קודם כל בעצמו ואז לקרוא בקול לשינוי בחברה. אנחנו מוכרחים להבין שלכל אחד כאינדיבידואל יש השפעה עצומה על העתיד שלו ושל כולנו. זה חשוב בחברה ובעולם שלנו לא להתייחס לחיים כמובנים מאליהם.

אנחנו כולנו צריכים להעריך את מה שיש לנו ולהתייחס לאחרים בכבוד. זה לא משנה אם זה בן אדם, חייה או צמח, כולנו צומחים מהטבע ולכן אנחנו אותו דבר ואף שווים. לכן כדאי שנקדיש תשומת לב לסביבה בה אנו חיים אין זאת בהשקעה גדולה ובבזבוז זמן… בכדי שאולי באחד מן הימים נוכל לחיות במקום טוב יותר.

נעם גדזאן
נכתב על ידי
נעם, כותבת ומאיירת אך יותר מכל ילדה של העולם האינסופי.
תגובה 1

1 תגובה

  1. Avatar

    קוראל

    09/09/2020 20:11

    את חכמה ומדהימה.. נהנתי לקרוא ולהשכיל

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .