דיבור אחר

מתבלבל או מתבולל

מגן דוד
תמונה: pexels

את הליך ההתבוללות שלי אני מציין במספר אבני דרך. זה התחיל במעבר מילד מתנחל לעיר החטאים תל אביב, המשיך בעיר החוקים והמשפטים – נירנברג, והגיע לשיא בשוויץ, כשאני מדלג לי בחופשיות במינוס 20 מעלות על הרי האלפים ומנשנש פונדו גבינות עם נקניקי חזיר לצד יין שבלי, כמתבולל מן המניין, אך בכל זאת, לא משנה כמה אעמיד פנים שאני והיידי בת הרים גדלנו באותו הכפר, עדיין אני צריך את הגושפנקא הרשמית

המקום: עיריית ברן – משרד הגירה וקליטה

תאריך: 28.01.2019

השעה: 10:04 בהדגשה *נא* *לא* *לאחר*!

בשונה מהארץ, שממש לא משנה אם תגיע חצי שעה קודם או חצי שעה מאוחר יותר, עדיין תצטרך להמתין ארבע שעות, הרי שבשוויץ, השעון השוויצרי מדייק. ואכן ב-10:04 נקראתי לגשת לדלפק הקבלה וזאת ועל אף שהשתרכתי אי שם בסוף התור.

חלפתי בהתנשאות על פני כל הפליטים החדשים, תוך שאני פונה אליהם בגרמנית צחה ״אנטשולדיגונג, אנטשולדיגונג” (סליחה, סליחה), בכל זאת 4 שנים קילומטרג׳ בגולה, מאפשרות לי להרגיש סוף סוף שאני לא בתחתית הפירמידה..

לפגישה הוקצבו 15 דקות בדיוק, במהלכן קיבלתי שירות וי.אי.פי כאילו אני מינימום רוג׳ר פדרר. חוץ מלהצהיר על יום שבתון לאומי לכבוד הצטרפותי למולדת, היה שם הכל: פקידה מסבירת פנים, יחס אישי, מתנות לתושב החדש, ונראה שבמידה ויישארו מספר דקות שלא נוצלו במכסת הזמן, אז גם אזכה למסאג׳ כפות רגליים.

כהלום קרב משירות הלקוחות בארץ, נשארתי דרוך וספקני לאורך כל הפגישה, מחכה לרגע בו אגלה שאני בתוך מלכודת של תחמנים. כן, כן, גם אני בעברי קיבלתי אייפון מתנה, כל הערוצים פתוחים, התקנה בחינם מחר בבוקר וחשבונית של 10000 ש״ח שהגיעה בהפתעה חודש לאחר מכן. עוד זכורות לי השיחות עם מוקד שירות הלקוחות בהן המתנתי 10:04 שעות (מדויקים כמו בשוויץ) והעמדתי פנים שאני עו״ד גינדל שהולך לתבוע את האמאמא שלהם. בתגובה, ניתקו לי בפרצוף, ואיכשהו גם זכו במשפט…

בכל מקרה, לא הפעם. לא היה שום קטצ׳, הכל עבר בנעימים ובהערכה הדדית. עד שהיא שאלה את השאלה הגורלית, שלחצה לי במקום הכי רגיש.
״איזו דת לרשום בתעודה?״.
שני תרחישים עברו לי בראש.

התרחיש הראשון והרציונלי – במידה ותגיע שואה שנייה ושוויץ הפעם לא תהיה ניטרלית, הם יבדקו את התעודה, ואם יהיה כתוב ״יהודי״, לא העין הכחולה ולא הבלורית המוזהבת יעזרו לי… ישר רכבת אקספרס למחנה השמדה. התרחיש השני והרגשי הינו הקול הפנימי שמהדהד לי באוזן: ״מתבולל, מתבולל אבל אל תשכח מאיפה באת!״ המצפון שלי לא מאפשר לי למחוק את שורשיי, ככה באופן רשמי וגלוי, קבל עם ועדה. לבסוף מה שהכריע את הכף, היא העובדה שאם אני מצהיר על יהודתי, אני צריך לשלם ״דמי כנסייה יהודית״  (הטעות במקור).

לא הייתי מוכן לתת יד לאנומיה הזו.

״אז אני רושמת אתאיסט, כן?״ שאלה הפקידה.

אני ממש לא אוהב את ההגדרה הזו ״אתאיסט״, שנשמעת לי כמו דת בפני עצמה, אך לא הייתה לי ברירה אלא להסכים.
רגשות האשם לא הרפו והייתי חייב להבהיר את העניין:
״אבל את יודעת שיהודי זו לא רק דת!״ אמרתי בתוכחה.
היא השיבה לי בי במבט של ״מה אתה רוצה ממני?״

״יהודי זו אתניות, זו מסורת, זה עבר, זו זהות. זה לא משהו שבחרתי ואני תמיד אשאר יהודי, לא משנה מה כתוב בתעודה!״ המשכתי לנסות לשכנע אותה (או את עצמי..) רגע לפני ששלפתי את בולבול יום הדין, כדי להוכיח את יהודתי שלנצח תישאר, היא חייכה חיוך אווילי ואמרה לי ״כן, כן. אני מבינה״.

היא לא הבינה.

רבע השעה שלי הסתיימה. קיבלתי את התעודה המיוחלת אך עזבתי ברגשות מעורבים.
באותו ערב ויתרתי על הפונדו והכנתי חריימה חריף עם חלה.
מהלך בין הטיפות, בין הזהויות, אני מנסה להחליט עם עצמי מה אני משאיר מהעבר, מה אני עוזב מאחור ומה אני מאמץ.
אז נכון – שוקולד, גבינה, שירות אדיב ומסג׳ רגלים אני מאמץ. הרבה דברים אני גם משחרר בשמחה. ועם זאת, ברור לי שיהודי / ישראלי אני תמיד אשאר, ואני לא צריך מסמך רשמי שיצדיק את זה.
ובקיצור מכל הבלילה הזו יצא איזה פונדו דגים מרוקאי שאומר אנטשולדיגונג מנומס, אך עדיין עולה על אוטובוסים בלי לשלם (כי גם ככה לא בודקים). וכנראה המישמש הזה ימשיך להתקיים והאמת זה פוקח ומפכח ועל זה אני אסיר תודה.
אז דאנקה שן למי שקרא!

אמיתי

בחור בלונדיני בלי חולצה

בתמונה: מעמיד פני מתבולל. צילום: אמיתי

Gindel86
נכתב על ידי
סטודנט לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית, יוצר ועורך תוכן דיגיטלי ונמצא באופן תמידי על הקו ישראל-גרמניה-שוויץ. מהלך בין תרבויות, בוחן מהצד, מוצא הבדלים, אוסף חווית, מחפש משמעות וכותב על זה. בעיקר על ענייני דיומא וחוויות כביכול שגרתיות מנקודת מבט סרקסטית והומוריסטית.
8 תגובות

8 תגובות

  1. Avatar

    רוז

    11/06/2020 18:15

    גדול חח אהבתי
    אני כמה דורות למתבוללים, יש לי סבים נוצרים, דודים נוצרים … אפילו קרוב משפחה שהתנצר. מבינה ממש את ההרגשה

    • Avatar

      סיפור אמיתי

      12/06/2020 17:23

      האמת ההתגאות שלך בהתנצרות וההכרזה של החוסר אכפתיות תחזור לך בגדול כמו שחזרה להורים המתנצרים של אישתי עם סבתא וסבא…
      כל חייה גדלה בארץ כנוצריה שגילתה שהמשפחה שלה עשתה הכל בכדי לנשל יהדות מהעץ המשפחתי..

      אבל הנה תראי, התחתנו בבית כנסת 4 ילדים מקסימים, אחד נושק ל17 לומד תורה ודרך ארץ ואחיו מותף בניו יורק.. לא משנה מה תמיד יהיה מי שימשיך את דרך יהדותנו גם אם ההורים היו מנשקי צלבים או מאמיני מוחמד תמיד היהדות תמשיך איתך או בלעדייך

      אגב את מוזמנת לשבת גדול

  2. Avatar

    עופר

    11/06/2020 18:19

    חבל. קשה לקריאה לכן הפסקתי.
    תקותי שבעתיד . תתקרב חזרה לשורש הזהות והמסורת לא מדבר על דתיות.

  3. Avatar

    מעיין

    11/06/2020 20:00

    נהנתי לקרוא⁦☺️⁩

  4. Avatar

    שמרית

    12/06/2020 00:35

    אהבתי והזדהיתי עם המון

  5. Avatar

    עלקוצושל י.

    12/06/2020 02:16

    אחלה בחלה. בטח תצטער בעתיד שלא עשית את המהלך הזה שנים רבות לפני

  6. Avatar

    הילדה

    12/06/2020 07:57

    תאור יפה.
    גם אני “התבוללתי” גם כדי לא לשלם את אגרת הדת המוזרה וגם כי “מי הם שיתייגו אותי?”.
    אבל, האמת, הם נותנים תמורה עבור שירותי האגרה.

  7. Avatar

    כל הכבוד פקק

    12/06/2020 17:18

    לא משנה מה תעשה איזה דרכון יהיה לך ואיזה שפה תדבר בשנת 1940 היית עומד באותו התור לאותו מקום.
    מה שעצוב שכל כמה שנים קם צורר אחר שיזכור לפקקים כמוך את אותו הדבר.

    אתה כמו ילד בן 9 שבא לאמא שמח ואומר שהוא קיבל 45 במבחן מאושר עד בשמים.
    לא אכפת לי מה תהיה תשכב עם מי שתרצה תאכל מה שיבוא לך תאמין במה שתרצה אבל אל תשתין על אבותיך ואימותיך שעשו הליכה בשלג קילומטרים כערומים להליכת מוות רק בגלל היותם משהו שאתה מתנשא עליו כך כך.
    אני גם לא אופתע אם אתה צאצא לניצולי שואה

    ואגב אני גר בשטוטגרט כבר 18 שנה, אינני דתי ואפילו חילוני לא יתנו לי אני אבל משהו אחד מכבר את המקום ממנו באתי ולא ״רוקד״ כל העבר הכל כך מהול בעצב ושמחה למען יראו..

    חינוך מבית גבירותיי ורבותיי

    ממליץ לך לבדוק על צ׳ונאד סגדי ההונגרי שתבין כמה העם הזה שאתה משתין עליו כל כך מיוחד גם עם אנשים עם בעיית חינוך ונכות רגשית כמות שלך

    דו ארמה…..

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .