דיבור אחר

לתת באהבה

תמונה מכנס ארגון "BEST BUDDIES" מקיץ 2006 (צילום: אייל)

יומני היקר, ערב השנה החדשה מתקרב, לחלק זה יהיה ערב חג שמח בחיק המשפחה ולחלק זה יהיה ערב נוסף בשנה. יש כאלה שלמרות הסגר הולכים להיפגש ולאחד משפחות ויש כאלה כמונו שהחליטו שלמרות שהקירבה היא דבר חשוב עדיין עדיף לאהוב מרחוק ובכך להבטיח את בריאותם של זקני השבט שלנו

ראש השנה הוא דוגמה טובה להזכיר את רוח ההתנדבות, מהסיבה הפשוטה שמדובר בחג הראשון בשנה העברית. ערב שידורים מיוחד כבר מצוין מס’ שנים בערוצי הטלוויזיה, שנים היה בערוץ 2 והיום בערוץ קשת 12, ערב שידורים שכולנו “לתת באהבה”.

אני והתנדבות…

אז למי שלא יודע אני אייל התנדבתי שנים בארגון לתת, זה החל בגיל 12 כשהלכתי לסופר לקראת ההכנות לראש השנה וראיתי קבוצה מדהימה בכניסה מבקשת בצורה כל כך יפה שיקנו משהו ויתרמו שם בארגזים ביציאה, כילד כן כן גם גיל 13 זה עדיין סוג של ילד, לא הבנתי את המהות מספיק אני חושב. אהבתי את הרוח של הנתינה, רציתי להידבק בה, אכן שבוע אח”כ כשהגעתי שוב לקניות בסופר עמדו האנשים המדהימים האלה בכניסה ולקחתי פרטים והבטחתי לעצמי להגיע בחג הבא כשזה מתקיים ולעמוד גם.

אז למי שחושב שמיד בחג אחר כך, כשהיה איסוף מזון לנזקקים באתי שיחשוב שוב, כי רצון לחוד ועשייה לחוד וכך היה. פסח הגיע ולא הגעתי, היה מוטיבציה איפשהו אבל לא באה לידי ביצוע וכך עבר עוד חג ולא הייתי חלק מהדבר המדהים הזה שבדיעבד אני מבין את משמעותו יותר ויותר.

בגיל 13 הייתי צריך לבחור משהו לטובת פעילות עזרה לזולת, עכשיו זה לא שאני לא מתנדב בכללי מי שמכיר אותי יודע שתמיד הייתי חלק ממסגרת המתנדבים בישראל, אפילו הבאתי ארגון מדהים בשם “בסט באדיז” לישראל אחרי שקודם כל דאגנו להגיע לכנס הבינלאומי שלו באינדיאנפוליס בארה”ב. ארגון זה שם לו כמטרה לחבר בין אנשים עם פיגור שכלי קל עד בינוני (אצלנו גם היה קשה) לבין אנשים “נורמאליים”, הנורמאליים בכוונה במרכאות כי גם האנשים עם המוגבלות נחשבים נורמאליים ושאף אחד לא יגיד אחרת. בקיצור לצד עשייה זו שהיא מבורכת לכשלעצמה עשיתי עוד המון דברים, בין היתר הייתי יו”ר מועצת התלמידים באותה תקופה ולכן לא ראיתי פניות מבחינת זמן לארגון לתת.

חלפו עוד שנתיים מגיל 12, אז במסגרת מחויבות אישית שכבר אצלי הייתה מלאה מבחינת שעות החלטתי לקחת דבר מה נוסף על עצמי וזה התנדבות בארגון לתת, זוכרים את הקבוצה המיוחדת מהכניסה, הפעם עמדתי שם בדומה אליהם וביקשתי מעוברים ושבים שנכנסים לקניות תרכשו משהו ולו הקטן ביותר בעבורכם למשפחות שידם אינה משגת. תרומה אחת זכורה לי אז מאותה שנה, זה היה חורף רגע לפני פסח, גשם רב ירד עלינו, אנחנו שהיינו בהתנדבות מלאי מוטיבציה עשינו הכל כדי לא לפספס אף אחד כולל אפילו ללוות אותו עם מטרייה.

אדם שלא ראינו אותו וחלף על פנינו מבלי ששמנו לב יצא החוצה ואמר לנו; “בואו, יש לי משהו בשבילכם”, נבחרתי ללכת ולראות מה הסיפור. אז אני זוכר את זה כאילו זה היה היום, ראיתי בן אדם עם לב כל כך רחב שזה הדהים אותי באותה תקופה. האדם המדובר רכש בשביל עצמו רק סוכר (בכל זאת סופר שכונתי), אבל הקופה שלו הייתה מלאה, מלאה בדברים שסיפקו ארגז וחצי לטובת הנזקקים. הייתי מרוגש והודיתי רבות שוב ושוב, שמחתי לראות את העיניים שלו כשראה אותנו ממלאים את הארגזים בדברים שרכש. הבטחתי לעצמי שכל עוד אהיה בצד הנותן אעשה דברים דומים.

התהפכות היוצרות

עברו שנים, סך הכל יצא שהתנדבתי בארגון לתת בערך כחמש שנים ואז קרה דבר נורא, המשפחה בה אני חיי נקלעה מעט למצב קשה, אפילו קשה מאוד. מצב כזה שמבחינה כלכלית קרסה, אני שהייתי חייל שהחשבון שלו הפרטי ניהל את כלכלת הבית פתאום ניצבתי מול חשבון עם מינוס של 20,000 ש”ח בעודי חייל בהכשרת לוחמים, הבנתי שאין יותר מה לעשות. פניתי למפקד המחלקה שלי (אז הייתי עוד באימון מתקדם במסגרת שירות בחטיבת גבעתי בתקופת ההכשרה) והוא אמר לי שידאג לביקור בית וינסה לסייע בכל מה שיוכל.

סמוך לפסח הוא מגיע לביקור בית, את הבית שהוא רואה לא אתאר כדי לשמור בכל משהו לבאות. אבל בוא נגיד שהוא חוזר משם כולו מבועת, בשוק, ומסביר לי כמה טוב שאני בצבא ולא שם הרבה. לימים אני אגלה שהוא זה שהעביר לי מעטפה של סכום מכובד על מנת להתקיים. אבל הוא הסתפק בזה שיאשרו לי לעבוד בסופ”שים מה שנקרא ת”ש 2 וכך כל שישי הייתי יוצא לעבוד. יתרה מזו רגע לפני פסח לפני רגילה הוא אישר הוצאה שלי שבוע לפני הרגילה לשבוע חופש ורגילה ביחד על מנת שאהיה עם המשפחה ואסייע במה שניתן לפני החג המתקרב.

יממה לפני פסח הוא מצלצל אליי, מספר לי שכל המחלקה יצאה לרגילה והוא מחכה לי מתחת לבית. שם אני רואה כמות בלתי מוסברת של דברים שבית צריך. מכלי מטבח ועד מזון וציוד וכל מה שצריך. הייתי נבוך מאוד מהסיטואציה, אפילו היום במבט לאחור זה נתפס בעיני משהו מוזר. מודה שאפילו היום אני לא מאמין עדיין שהמצב היה כל כך קשה ומצריך סיוע כל כך נרחב, אבל מפקד המחלקה ראה את הדברים בעין אחרת ובאמת סייע בהכל. בהמשך אף קיבלתי ארגזי מזון מארגון שאליו התנדבתי 5 שנים.

“או או או… איך שגלגל מסתובב לו” (שמוליק קראוס)

אומרים שגלגל מסתובב, מי כמוני יודע מה הכוונה. שנים עברו ואני זוכר את המצב הזה יום יום. היום אני בצד הנותן שוב. רק לפני חודש שמעתי על זוג מבוגרים בתוכנית הבוקר שסיפרו שצעיר אלמוני חטף מידם ארנק ובו שכר הדירה אותו צריכים לשלם בתוך יומיים אחרת בעל הבית יעיף אותם. בלי לחשוב פעמיים צלצלתי לחבר שעובד בהפקה וביקשתי לשוחח עימם, בשיחתי עימם העברתי 1000 שקל, כי הרי אני עכשיו בתקופה טובה וזו זכות מאין כמוה לתת לאחר. הם ששמחו והתרגשו ביקשו להודות לי מספר רב של פעמים ואני הסברתי שיום אחד אתה צד הנותן ויום אחד אתה בצד המקבל ולכן בצד הנותן תיתן.

התנדבות ותרומה

חוץ ממה שעשיתי לפני חודש אני ממשיך להתנדב בכל מיני מסגרות כמו שאני אוהב, אין ספק שנתינה הכי גדולה היא גם הקבלה הכי גדולה שניתן לבקש אי פעם. בין היתר אני מתנדב עם קשישים עריריים, עם נוער בסיכון, תורם לא מעט לארגוני הסיוע לנזקקים ובקיצור מבין שכעת אני בצד הנותן אז נותן ללא מחשבה איפה שאני יכול וכמה שאני יכול.

מי שרוצה לתרום: ארגון לתת מפעיל הערב ערב התרמה בערוץ קשת 12, ניתן לתרום דרך אתר ארגון לתת, דרך אפליקציית העברת הכספים “ביט” וגם דרך המוקד שמספרו 6833*. ניתן לתרום סכום קבוע חודשי (מזכיר שביהדות יש מצוות מעשר) וניתן גם לתרום נקודתי לחג מס’ ארוחות חג שכל ארוחה עלותה 60 ש”ח.

עד כאן להפעם,

ראש השנה מתקרב וזו מצוות לתת באהבה לאחר.

מי ייתן ותמיד תהיו בצד הנותן.

אוהב המון,

אייל

איילוס
נכתב על ידי
אייל לירז לוי, בן 29 מחולון. מאמן לתזונה נכונה- אורח חיים בריא ומנחה NLP. בוגר תואר ראשון B.A. בחינוך ועובד הוראה בעברו.
לחץ על מנת להגיב

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .