דיבור אחר

שריפה נעימה

שריפה נעימה
קרדיט: אלבום פרטי

לפעמים אני אוהבת להדליק סיגריה, להניח אותה על המאפרה ולתת לה להישרף. שיישרף הבית שלי, שתישרף הנשמה, שתישרף אותה סיגריה ארורה.
לפעמים אני מפחדת לקום בבוקר.
הרגע הזה שבין הריק והתודעה, הרגע שבין האין וההכרה – הוא מפחיד אותי.
ואז הרגע הראשון של הערות שלי מתחיל…

הפסקתי לעשן לפני שנה, כשהבנתי שלא כמו רביד פלוטניק – אני אוהבת את עצמי יותר מאת הסיגריות האלה.

אוהבת את עצמי יותר מאת החומר שאני מכניסה לגוף שלי.
אוהבת את עצמי יותר מאת החומר שאני חיה בתוכו, אותו חומר שאני קוראת לו בית.
אותו בית שמתרסק עליי בכל פעם שה-בחוץ תוקף, וה-בפנים לא מספיק חזק כדי להתמודד.
אז אני מסתכלת במראה, אותו חומר שמשקף אותי, ואני אומרת תודה.
תודה שאת עדיין פה, תודה שאת עדיין מנסה.

הגוף מתרומם, והיום הוא קצת יותר כבד מאתמול.

ואז אני מבינה שבלי לשים לב, אתמול הוסיף עליי מעמסה.
והכלא הכי גדול שקיים, הוא נמצא בתוך הראש שלי.
את זה אני יודעת, אז אני בכל מקרה מנסה.
אז אני מבטיחה לעצמי שגם מחר אמשיך לנסות, לא משנה איזה מעמסה אתמול הוסיף עליי.

 

שריפה נעימה

IM DOING MY BEST

המחר הפך להווה, אותו הווה שאני מנסה ללא הרף לחיות בתוכו.

גם כשאני מתחמקת בין המילים.
גם כשאני בורחת בין השורות.
אולי השביל הזה לא יהיה כזה מפחיד כשאתסכל עליו מהסוף.

והגוף שלא מצליח לעשות צעד בעצמו, מבקש להפסיק להיות משותק.

הלב דופק בחוזקה, כי גם כשאני ערה אני מפחדת מהרגע שבין ה-אין והתודעה.
אז היד בוחשת בקפה ופתאום היא מבינה, כל חייה חיה גם היא – בכלא של עצמה.
במקום לחבק, היא מתאגרפת בתוך עצמה.
במקום להרפות, היא מחזיקה חזק את היד השנייה.

דודה שלי אמרה לי שהייתי ‘ילדה קרה’.

הסברתי לה שאז אני לא ידעתי אהבה.
מחנק עלה בגרונה, אותו מחנק שלא מרפה מגרוני כבר שנים.
“כולנו נולדנו לתוך אהבה, לא כולנו למדנו לקבל אותה” היא אמרה.
והדמעות הציפו את עיניה, אבל היא לא שחררה.
רציתי להגיד לה שגם את העצב צריך לקבל, אבל היא כבר לא שמעה, נעלה עצמה עמוק בתוך הצינוק שבראשה.

אחי אמר לי שהייתי ‘ילדה מאופקת’.

הסברתי לו שלא נתנו לי לכאוב.
מחנק עלה בגרונו, אותו מחנק שלא מרפה מגרוני כבר שנים.
“הלוואי שהם היו מבינים שהכאב הוא בלתי נפרד” הוא אמר.
“אבל אני מסוגל לא לכאוב על שעברנו כשאני צופה במי שאנו היום”
דמעות הציפו את עיניו.
והוא שחרר.

אז אני מדליקה סיגריה אחרונה, מניחה אותה על המאפרה ונותנת לבת זונה להישרף.

שיישרף הספק ואיתו גם האשמה.
שישרפו כל הפחדים ושייקחו איתם גם את החרדות.
שיתאדו עם העשן, השדים והרוחות.
שיישרף כל החומר שמסתיר לי את הנשמה.
שתישרף גם אמא שלו הזונה.
ורק אני אשאר, לא תלויה.
לא תלויה בסיגריה ולא באשליה.

Miss puzz
נכתב על ידי
פז, אבל אתם יכולים לקרוא לי גברת פוז. בת 22 ממרכז הארץ ובטח עכשיו אתם חושבים לעצמכם משהו כמו "אז יש פה אחת שחושבת שהיא יודעת הכל." אז תרשו לי להגיד לכם משהו יא בני *****, אתם צודקים לחלוטין. ובנימה זאת, אם אתם המשכתם לקרוא עד פה אז כנראה שיש משהו בכתיבה שלי שמושך אתכם - ברוכים הבאים למוח המעוות שלי. תשמרו על שקט, מספיק יש פה בלאגן.
2 תגובות

2 תגובות

  1. Avatar

    בררבור

    16/07/2020 22:55

    פשוט תודה 🙏

  2. Avatar

    שוש

    26/07/2020 15:11

    תותחית !

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .