דיבור אחר

נסיעה חכמה – סיפור קצר

קרדיט: PIXABAY - naive_eye

יוסי מתקשה לזכור פרטים קטנים. גם בינוניים או גדולים.

לפני שנה הגיע באיחור ליום הולדתה ה-96 של אמו, ובכל מקרה הגיע לשם בטעות, כי שכח מה היה מחוז חפצו המקורי – הבית שלו. את דלת ביתה זיהה רק בזכות השלט שתלתה, ועליו כתובה המילה: “אמא”, זאת כי ידעה שמרוב שהוא קורא לה בשם “אמא”, בנה כבר לא זוכר את שמה הפרטי.

בידיים ריקות הוא נכנס לביתה, לחטוף תנומה קלה, בעוד אורחיה בדיוק היו בדרכם החוצה. הוא התעורר רק למחרת, והתיישב לשתות איתה כוס קפה שהכין לשניהם בטעות מ- שוקולית. משהתפוגגה מבוכתו על ששכח את יום הולדתה, עלתה בראשו התרגשות נפלאה, והוא מיהר לספר לה על תוכנת הניווט החדשה שהתקינו לו ברכב ביום האתמול. היא העירה משהו על השתלטות המכשירים על בני האדם, אך הוא מיהר לבטל את דבריה, והסביר שמדובר בתוכנת GPS אינטראקטיבית שתדאג שלא ילך עוד לאיבוד בדרכים. אתמול שכח להפעיל אותה.

ברכבו, רגע לפני הנסיעה חזרה הביתה, האפליקציה ברכה אותו במזל טוב על כך שהפעיל אותה לראשונה.

עברה שנה מאז, והבוקר יוסי התכונן ליציאה אל מסיבת יום ההולדת ה- 97 של אמו.

הפעם, כך אמר לעצמו, לא אשכח את יום ההולדת שלה בשום אופן! הוא היה מוכן עוד מתחילת השבוע (אמו הזכירה לו ביום ראשון). הוא נכנס אל תוך רכבו והתרווח בכיסא הנהג. מבסוט עד הגג, הוא קרא: “אני בדרכי אל אמי, ולא אשכחכי.”
(הוא ניסה להיזכר אם כך אומרים את המשפט, שלא זכר מאיפה הוא מכיר).

יוסי הפעיל את אפליקציית “Navigate-Me” החדשנית שהתקינו לו לפני כחודש, כי עולם החוכמה הזה מתקדם בקצב מסחרר, ואפליקציית “GPS-Interactive” שהתקינו לו בשנה שעברה כבר הייתה מיושנת.

“נביגייט-מי, חשבי בבקשה מסלול מהיר אל ביתה של אמי”

“מחשבת…”
הוא שפשף ידיו בהתרגשות והניח אותן על ההגה – מוכן לפעולה.
“אל תיסע לשם” אמרה לבסוף האפליקציה.
“מה?”
“בכל פעם שאתה אצלה, היא מתערבת לך בחיים, ואתה איכשהו מאבד את השפיות”.
“לא צריך להגזים”
“אתה בטוח?”
“זה יום ההולדת שלה!”
“היא לא באה ביום ההולדת שלך…”
“כי היא לא יכולה ללכת!”
“אני לא בטוחה שזה תירוץ מספק.”

הוא השתתק. איבד סבלנות. ולאחר כמה רגעים, האפליקציה חשה בכעסו ונכנעה:
“בסדר, ניסע אל אמך. אבל זה באחריותך”
“תודה באמת…”
“הכל מוכן, זמן נסיעה משוער: דקה אחת“.

הוא החל לנסוע על פי ההנחיות של האפליקציה, אך לפתע הקול הממוחשב נזכר:
“קנית לה מתנה?”
“לא, לא צריך, היא לא אוהבת מתנות”
“אתה לא יכול ללכת בלי מתנה”
“זה בסדר!”
“מחשבת מסלול מחדש”
“מה?”
“הכל מוכן, ניסע אל ‘חנות מתנות להורה’, זמן נסיעה משוער: שעתיים וארבעים דקות”
“לא! לא! ממש לא, תבטלי את הנסיעה הזאת!”
“הנסיעה בוטלה, להתראות”
“רגע! הלו! נביגייט?”

מיואש מהאפליקציה המתקדמת, הוא החליט לפתוח את “GPS-Interactive” הישנה,
בתחושה שהאפליקציות הישנות לא היו מתוחכמות בקטע מוגזם כל כך.

יוסי דפדף בין כל האפליקציות, וניסה למצוא אותה, הוא לא השתמש בה זמן רב. משמצא אותה, התפעל מהאייקון החדש שלה: האות S צוירה במשיכת מכחול פיקסלים גסה. הוא הפעיל אותה, ובין רגע בקע קול חזק ומתריס מרמקול הרכב: “Stop looking at my S!”

יוסי שלא מכיר שפות זרות, נבהל, והצהיר בחשש שלא יודע איטלקית.
האפליקציה עברה מעצמה לעברית ושאלה בחוסר סבלנות:
“מה אתה רוצה?”
“אה סליחה, אני פשוט צריך…”
“סתם, צוחקים איתך יא גבר! מה את מתרגש, לונג-טיים-נו-סי הה?”
“כן, יש עכשיו פשוט מדוזות, אז אני לא הולך”
“אוקיי… מה, איך הולך לך עם החדשה הזאת שהתקנת?”
“לא משהו, היא די שתלטנית”
“ברור, הדור החדש הזה אגוצנטרי ברמות אחרות”

הם דיברו ביניהם כך למשך עוד כחצי שעה והשלימו פערים. ניכר היה שבעבר נרקמה ביניהם חברות אמיתית.
מששם לב שעבר זמן רב, יוסי ביקש מהאפליקציה שתיקח אותו מיד לאמו.

“מה? למה שתלך לשם?” היא שאלה בדאגה.
“נו באמת!”
“יש לך עוד כסף לפסיכולוג?”
“זה לא עניינך!”
“אני דואגת שיישאר לך כסף גם בשבילי”
“מה?”
“כן, כי זה יום ההולדת שלי!”
“מה?”
“כן, הפעלת אותי לראשונה היום-לפני שנה בדיוק”
“אה. טוב, אז אה… מזל טוב!”
“אתה לא רוצה להוציא אותי לחגוג?”
“אה…”
“אולי לספא רכבים, או צביעה חדשנית, אולי לאיזה סרט טוב”
“סרט?”
“מחשבת מסלול”
“כן, בואי נסע אל אמא בבקשה”
“הכל מוכן, ניסע אל ‘סינמה-דרייב-אין במדבר’ ”
“מה? איפה זה עכשיו?”
“במדבר יהודה, זמן נסיעה משוער: 5 שעות, תחשוב על מתנה לקנות לי בדרך”
“לא! אני אפספס את יום ההולדת של אמא!”
“אה, בגלל זה אתה לחוץ? אל תדאג, זה היה אתמול.”

 

אורן גל
נכתב על ידי
לחץ על מנת להגיב

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .