כתיבה

מרים במלעיל מפוצצת בלון

נערה המוצצת בלון מסתיק כהתרסה
קרדיט: Freepik

איך פגשתי את מרים

את מרים פגשתי בסדנה לכתיבה יוצרת במסגרת לימודי תואר שני בספרות באוניברסיטת תל-אביב. הסדנה, שהייתה פתוחה גם בפני תלמידי חוץ, אירחה כמה טיפוסים צבעוניים. מרים שהייתה שונה בחזותה ובהתנהגותה משאר תלמידי החוג, נראתה חריגה גם בין המוחצנים. מאחר ששתינו נחתנו שם “מכוכב אחר” התחברנו מיד. באחת הפעמים, כשישבנו יחד “בסוס בבר”, סיפרה לי מרים את שאירע לה, עת החלה התמחותה בעריכת דין בחברה יוקרתית ומפורסמת. אני מביאה לכם כאן את סיפורה כפי ששמעתיו מפיה.

מרים מגיעה לעבוד בעיר הגדולה

אתמול התחלתי את הסטאז’ אצל  קליינמן את ויינרוט.  המשרד הכי חם, הכי יוקרתי בארץ שמטפל בעיקר בפשעי הצווארון הלבן. כשפרופ’ משה סגל הזמין אותי ללשכתו לפני חודש, ואמר, שהמליץ עלי לויינרוט כסטודנטית מצטיינת דיקן, והמשרד קיבל אותי כמתמחה עם אפשרות להשתלבות בו – הייתי בטוחה, שתפסתי את אלוהים בביצים. אני מרים אבוקסיס מהקטמונים, בת הזקונים של מסעודה ויעיש מפז, שבמרוקו, הגעתי לעיר הגדולה, לעבוד באחת החברות הכי מבוקשות בארץ.

את מבינה פנינה, סבתא סולטנה, זיכרונה לברכה, כפרה על הנשמה היפה והמתוקה שלה, אמרה לי עוד כשהייתי בת שלוש-עשרה והתקבלתי לבויאר;  “את כפרה, הפלפל של המשפחה, היחידה מ כ ו ל ם  שיצאה מהשכונה, את תגיעי רחוק ותביאי כבוד למשפחה ולעדה שלך. רק תזכרי, עיניים של סבתא, אל תהיי קוץ בשחור של העיניים שלהם. וגם עיוני, לא לשכוח מאיפה באת ומאיפה השורשים שלך. תהיי כומו מים זורמים מתחת לאדמה. כומו מים שקטים שחודרים עמוק”.

 

מרים מגיעה לעבוד בעיר הגדולה

Pixels, Anna Shvets

היום הראשון – החלום ושברו

ביום הראשון לעבודתי עברתי את ראיון הקבלה השני, ביחידה למשאבי אנוש. מילאתי טפסים וקיבלתי הסברים על אופי המשרד ועל הזכויות המגיעות לי. הממונה על משאבי אנוש, יעל ויינר, בלונדינית מהממת עם עיניים כחולות וחליפת פרדה בעלת שלושה חלקים, ערכה לי סיור בכל ארבע קומות המשרד המפואר, והציגה אותי בפני העובדים, כמרים אבוקסיס, מצטיינת דיקן מבטיחה מאוניברסיטת תל-אביב, שתעשה את הסטאז’ בהנחיית  אורית קלמן.

“אורית, מרים, המעדיפה להיקרא מירי, עברה לפני כחודש מהקטמונים למרכז ומתגוררת בגבעתיים. אני מפקידה אותה בידייך הנאמנות ובטוחה  ש ת ל ט ש י  את   ה ח מ ו ד ה  הזו כמו שרק את יודעת, ואל תשכחי להביא אותה בתום העבודה לגלריה”. אמרה הבלונדה, הלכה  ולא יספה.

הרגשתי על גופי את עקצוצי “הפדיחה” הזוחלים ומתפשטים עד ללחיי, שהאדימו כרוטב החריימה שאימא של איצ’ו מחממת על פלטת השבת.

המושלמת עם הפרדה, הציגה אותי, ברגישות של פומפייה על פצע מדמם, כמזרחית-מחמד חדשה, שמקרוב באה לעיר הגדולה, “שחובה עלינו ללטשה כדי להתאימה לנו ולמה שאנו מייצגים”.

אורית חייכה חיוך קטן, ובחביבות מנומסת חילצה אותי מהמבוכה, כשהיא מסבירה לי שכל המשרד נפגש אחת לחודש בגלריה P8 למעין אירוע של גיבוש חברתי, שבו כולם זוכים להכיר את כולם על כוסות יין  וגם מרוויחים  נגיעות של תרבות ואמנות. “הפעם לצד המוצגים העכשוויים נזכה לראות כמה תמונות של קלימט ביניהן: “הנשיקה”, “אישה עם מניפה”, “יהודית והראש הכרות של הולופרנס” ו -“הפורטרט של אדלה בלוך”.

במהלך היום, אורית עברה איתי על התיקים המצויים באחריותה, מלווה עצמה בהסבר קצר על טיב  הלקוח וקו ההגנה. “עבודתך מירי היא  לסייע לי להכין את התיקים לבית-המשפט; להשלים תחקירים, לחפש תקדימים המגבים את קו ההגנה, להשיג מסמכים, ולהיות בקשר עם משרדי הלקוחות, ולבסוף להכניס את  כל התיקים למאגר המידע של המשרד”.

לא הרגשתי איך הזמן עף ובשעה שש וחצי ואחרי חמש כוסות קפה שחור, ש א ו ר י ת הכינה לשתינו, נכנסנו לשירותים המפוארים, לפדר את אפנו. אחרי שסיימנו  לרענן  את האיפור שלנו, הפלגנו על עקבינו לגלריה.

העלבון

ג’רי ויינרוט, אחד משני השותפים הבכירים, אישיות כריזמאטית וחתיך הורס, פתח את הערב בסקירה קצרה על הישגי המשרד בחודש האחרון, ברך את “הכוחות הצעירים והמוכשרים שהצטרפו למשרדנו” ואיחל לכולנו הצלחה בעבודה.

לאחר הפתיחה הרשמית, הרגשתי בנוח, הסתובבתי בין כולם והצגתי את עצמי, נהנית מתשומת הלב וממוסיקת הרקע. בהזדמנות הראשונה חמקתי מכולם, כשבידי כוס יין לבן קר, כדי לראות את התמונות של קלימט.

 

 

תמונת "הנשיקה" של קלימט

PhotoFunia, Reuben Tel-Dan

 

בעודי חולפת בין תמונות הנשים של קלימט נזכרתי במה שאלי, המורה לאמנות מבויאר, אמר:  “לקלימט יש את השמש בבטן”. רק עכשיו הבנתי למה הוא התכוון.

אפופה מאדי היין הלבן וחום השמש של קלימט, חזרתי לכיוון הלובי. בעיקול הפינה לפני הלובי אני שומעת את יעל ממשאבי אנוש אומרת לאידית המזכירה שלה: “ראית את מירי, איזו הופעה, מכנסיים שחורים וחולצה לבנה, עם כל  התלתלים על הראש, והחוט האדום מסביב לפרק היד.

בחיי נראית כמו מלצרית קטנה מעיירת פיתוח. זאת  לא שמעה כנראה על  שמלת  LBD בחיים שלה. אני מקווה שאורית “ת ב י י ת” אותה במהרה, אחרת צפויות לנו בושות”.

“עוד דקה תתעטף לנו בדגל, תמחא כפיים ותשיר לנו פה את ההמנון” מוסיפה נבזות על רשעות  אידית ה”כונפה” המרופדת, מלקקת הישבנים, של הויינרית  עדינת הנפש  ממשאבי אנוש.

“אפשר להוציא את מירי מהשכונה אך אי אפשר להוציא את השכונה ממירי” מוסיפה יעל בצחקוק מדושן.

עם דמעות בעיניים ואצבעות קרח לופתות ומסובבות באכזריות את המעיים, ברחתי הביתה אל איצ’ו,  השותפ/ה האוחצ’ית  שלי לדירה, כדי  שהיא בטוב ליבה וחמימותה תשטוף לי מהנשמה את הנבזות והרפש ש “ה מ ח ל ו א ו ת הצפונבוניות” זרקו לעברי.

 

תערוכה בגלריה P8

PhotoFunia, Reuben Tel-Dan

הפיצוץ

למחרת הגעתי למשרד במכנסי ג’ינס קרועים בברכיים ובתחת, חולצת בטן בצבע מטאלי, עגילי חישוק, תלתלי אפרו פרועים, מצוידת בבלוני מסטיק בזוקה בצבע ורוד מבחיל ובשירי זוהר ארגוב על הדיסק- און- קיי שלי.

החדר שהוקצה לי היה  מול לשכת “הב ל ו נ ד ה נופת צופים”- יעל, והמזכירה  “ה מ ז ר ו ב ה” שלה,  אידית. פתחתי את הדלת, שמתי בקולי קולות את זוהר ארגוב והתחלתי להקליד את החומר למחשב.

לא עברה דקה ולחדר נכנסה אידית. “תראי אני לא חושבת שהיכרנו, שמי אידית במלרע, אני מנהלת הלשכה של יעל ויינר. מה קרה לך מירי? זה לא דיסקוטק פה, תפסיקי מיד את הרעש. אני ממש מזועזעת ממך,  מ ז ו ע ז ע ת”.

הסתובבתי אל “הכונפה” ובעודי מפוצצת עליה, ישר לפנים, בלון ורוד בגודל אבטיח. אמרתי לה במבטא הכי מרוקאי שלי, אני קוראים אותי לא מירי אלא מרים במלעיל ועכשיו לפני שאני מתחילה לשיר  את ההמנון ומוחקת אותך כמו זבוב מהחדר שלי, תוציאי את המטאטא מהתחת השמן שלך ותעופו לי, את והויינרית המתקתקה שלך, היישר מהעיניים שלי לקלחת הרותחת שלכן”.

 

התרסה - פיצוץ בלון מסתיק

Designed by Freepik

 

אצל ויינרוט

לא עברה רבע שעה ונקראתי לחדרו של עו”ד ויינרוט. בלי נאומים מיותרים והטפות מתחסדות, הוא דרש לדעת מה קרה. מאחר ועברתי אצלו את ראיון הסינון הראשון, והוא חברו הקרוב של פרופ’ סגל וקיבל ממנו המלצות חמות עלי, הבין שמשהו קרה.

בדמעות בעיניים סיפרתי לו על הצורה המתנשאת שבה הציגה אותי יעל בפני כולם וגם ציטטתי לו מילה במילה את שיחת המסדרון ששמעתי מפי שתי הכלבות המתחסדות, שיושבות אצלו במשאבי אנוש.

“תראי מרים במלעיל, במשרד שלנו יש קוד לבוש והתנהגות המחייבים את כולנו. ברור שהיום את הולכת הביתה וחוזרת מחר, אותה מירי, מצטיינת דיקן, שקיבלתי כמתמחה למשרד. את המסר שלך העברת, רק חבל שלא הבנת שלא קיבלנו אותך כי אנו זקוקים למזרחית-מחמד, אלא בגלל האישיות והכישורים שלך.

יעל ואידית,  שתיהן סיימו לימודי משפטים במכללת חולון, אבל הכישורים שלהן מתאימים, למרות שמלות ה-LBD שלהן, רק לעבודות משרדיות. שתיהן- למרות הדברים הנבזיים שאמרו עלייך-אינן באמת “כלבות” רעות-לב. הן פשוט הוציאו עלייך את התסכולים שלהן. בעוד שנים ספורות את  תחיי את החלום, שהן לעולם לא יממשו.

אז יאללה מרים במלעיל, הביתה. האישונים כואבים לי כבר מצבע הליפסטיק והחולצה המטאלית שלך. מחר יום חדש”.

מלאת בושה, אך מנוחמת קמעה,  חמקתי בשקט ממשרדו של ויינרוט, עוקפת דרך מסדרונות צדדיים את קומת המשרדים של עורכי-הדין, מתפללת, שאורית לא תראה את ההופעה הפאתטית שלי, כפריחה מזרחית נוסח הסרט גריז.

בעודי מדוושת לגבעתיים על אופניי, חשתי שהשמש של קלימט ו”הנשיקה” שלו מחממות לי את הבטן ומפוגגות את תחושת הבחילה מאמש ואת הרגשת המיאוס מהמפגש הראשון שלי עם “נחשות הביצה” של העיר הגדולה.

כמה מילות סיום ובקשה

צחקתי בהנאה למשמע סיפורה של מרים. הזדהיתי איתה לחלוטין. עתה הבנתי מדוע התחברנו מיד. שתינו  נוהגות לא פעם להסתבך עם עצמנו ועם החיים. קיימים קווי דמיון לא מעטים בהתנהגותנו המוחצנת, ובתגובתנו למציאות המאכזבת. שתינו פירשנו בצורה דומה את החיים בביצה התל-אביבית והתנגשנו, לא אחת, חזיתית עם “הקרפדות והקרפדים” המתפלשים בתוכה.

נהנתם? היכנסו לאתר @קחו איתכם את הזבל, עשו לייק. הצטרפו למיזם הזבל הגדול לסילוק האשפה מהמרחב הציבורי שלנו. צרפו את חבריכם. קחו חלק במאמץ הלאומי!!! חתמו על העצומה.

שחרזדה Pnina Tel-Dan
נכתב על ידי
כותבת סיפורים קצרים, שבמרכזם דמויות מורכבות המסתבכות לעתים תכופות עם עצמן ועם החיים. מכורה לסדרות וסרטי מתח ופשע, מתעניינת בקרימינולוגיה, מעורבת במיזמי איכות סביבה, מעורה באקטואליה (בעיקר פוליטיקה) וחיית מדיה.
3 תגובות

3 תגובות

  1. Avatar

    שחר

    16/10/2020 15:23

    היי פנינה, נהנתי מאוד לקרוא את סיפורך על מרים במלעיל ומחכה לקרוא עוד פנינים שלך 🙂

  2. Avatar

    שפירא הגר

    16/10/2020 21:18

    מקסים. מוכשרת. יופי של כתיבה.

  3. Avatar

    ראובן

    18/10/2020 00:20

    הסיפור מאוד מצא חן בעיניי. היהירות של אידית במלרע זכתה בתגובה ורודה👏

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .