כתיבה

השיר שהיא אוהבת- מכשפה

אלכסנדרה

“השמלה הזאת באמת יפה עליי”- אני מרשה להחמיא לעצמי לשם שינוי. אני עושה סיבוב מול המראה ומתלהבת מהשמלה האדומה והמתנופפת שלי. כמו השמלה הורודה של בייבי מהסרט ריקוד מושחת.

אני שמה עגילי זהב ארוכים באוזניי ומתאפרת קלות.

“מיקי את האמנת שיום אחד אני אהיה כל כך מאושרת אה? אני, אמילי פריסיליה בל. החננה בבית ספר שף אחד לא רצה לבלות בחברתה. חוץ ממגי כמובן שאני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיה. ועכשיו, יש מישהו שרוצה להיות בחברתי ואוהב אותי כמו שאני! דבר שאפילו אמא שלי לא עושה… טוב האישה הזאת לא באמת מבינה את המשמעות של להיות אמא, חבל לבזבז עליה אנרגיות..”

וואף! מיקי נובחת בשמחה ומכשכשת בהתלהבות בזנב. היא רצה להביא לי את הצעצוע האהוב שלה. בובת ג’ירף מצפצפת והנה היא כבר נעמדת על שתי רגליים כדי לשכנע אותי לשחק איתה.

“לא יפה שלי, עכשיו אמא יוצאת לדייט” אמרתי בחיוך, מתמוגגת מאיך שהמילה דייט נחה בנעימות על שפתיי.

דפיקה קטנה בחלון

מה? אין מצב שהוא עף ככה באמצע העיר. אני מסתכלת אל החלון, אין אף אחד. בטח דמיינתי.

שוב דפיקה קטנה בחלון

אני ניגשת לחלון. הנה לודביק עומד למטה ומחכה לי. זורק אבנים קטנות לחלוני… כמה מתוק…

אני יורדת במהירות במדרגות. אנו נפגשים ומסתכלים זה על זו.

“כבר חשבתי שהשתגעת והחלטת לעוף מול כל האנשים התמימים”

“האנשים האלה הם הכל חוץ מתמימים,אם. את המכשפה הכי יפה שראיתי. וואו”

אני חושבת שהסמקתי.

“המקום האהוב עלייך בעולם הוא האמפייר סטייט בילדינג בניו יורק אמרת?”

לאאא” רטנתי קלות בקול מתפנק. “מגדל אייפל. איך שכחת?”

“לא שכחתי” הוא קרץ לעברי. “לא יודע למה את שלא כולה לעוף אוהבת כל כך מגדלים אבל אני זורם עם זה”

לו הוציא מהכיס אבן, נשף עליה ומהאבן צמח הורד הורוד הכי יפה שראיתי מימיי.

מוצא חן בעינייך מכשפה יפיפייה ומוכשרת?” הוא פלרטט איתי בקסם רב.

מאוד!!! אבל רציתי לשמור על פאסון אז פשוט שאלתי “אתה לוקח אותי למגדל אייפל או מה?”

בום!

נפלנו החוצה מתוך המנהרה החשוכה שעפנו דרכה. הבטן שלי הסתובבה וניסיתי להלחם בחשק להקיא. ועוד מול לו.

“את בסדר אם?” הוא רכן לעברי והושיט יד לעזור לי לקום.

“אני מסתדרת לבד תודה”, נאחזתי בקיר במקום ביד שלו וקמתי בזהירות.

מיקי הציצה עליי מתוך התיק שלי בסקרנות ובהלה קלה.

“הכל בסדר מיקוש אני פה” ליטפתי אותה.

הסתכלתי מסביב, היינו בסוג של גינה, בחוץ היה לילה. מסביב היה שקט מוחלט למעט קולות של צרצרים.

“איפה אנחנו לו?”

“בואי אחריי” הוא שוב הושיט לי יד. לא הבנתי את הקטע. מה שהיה, כבר מת. עברה שנה שלמה מאז.

בכלל שנה מאז שהכל השתנה. שלוש שנים מאז שהבעיות התחילו.

הלכתי לידו בלי להתייחס לזה והגענו לפתח בית לבן עם גג חום עם שלט חביב על הדלת “משפחת כהן”

“יהודים?” שאלתי עם ניצוץ של תקווה בלב

“הכי טוב בשביל המכשפה הכי יפה והכי מוכשרת” אמר.

 

Photo by freestocks.org from Pexels

 

אחחח. זה צבט לי בדיוק במרכז הלב.

רציתי להגיד לו שיפסיק להתנהג כמו מחזר או כאילו יש עדיין משהו בינינו, אבל הדלת כבר נפתחה.

אישה חייכנית עמדה בפתח הבית והזמינה אותנו להיכנס.

“ברוכים הבאים אני חני כהן, מלכת הבית” אמרה ברוח שטות.

“היי גב’ כהן, התכתבנו במכתבים. אני לודביק ד’אורסיי, שדון התעופה והצמחיה וזאת אמילי פריסיליה בל, מכשפה מקבוצת השלג, הרוח והפיסול מזג אוויר”.

“מדהים!!” קראה בהתרגשות חני כהן. “הכנסו”

נכנסנו והתיישבנו על ספת עור חומה ונוחה באמצע של סלון מאובזר ומעוצב.

“הספה היא דמוי עור כמובן. זה ידוע שהכהנים המודרניים מתנגדים לפגיעה מיותרת בבעלי חיים” אמרה.

“תרצו לשתות משהו?”

“אני אשמח לתה ירוק עם כפית סוכר. לודביק בטח רוצה אספרסו כפול ועכשיו כבר לילה אז בטח עם מעט רום?”

מצאתי את עצמי מפלרטטת איתו פתאום בחזרה.

“אין מישהו שמכיר אותי כמוך” הוא אמר לי בקול שקט.

חני כהן פנתה לעבר המטבח

“גב’ כהן, אבא שלי סיפר לי שאת מלאכית הפירושים, קריאת וראיית הנסתר זה נכון?”

“אכן. אני אולי לא יכולה להיות מכשפה מוכשרת כמוך” היא הפנתה אליי “בגלל היהדות אבל זה לא אומר שלא אעזור לאנשים טובים.

כולנו אותו הדבר. המעשים הם מה שמבדיל בין כל היצורים ולא ההגדרה” אמרה בחיוך.

“יופי! בינתיים גם יש כתב מוזר בלטינית שהופיע על ידה של חברתי כאן”

אה נכון!

שכחתי לגמרי עם כל המנהרה, הנפילה פה והיחס המוזר של לו. הסתכלתי על היד. היא כבר לא כאב ושרפה אך הכתובת היתה מקועקעת שם.

לו אולי הבריז משיעורי לטינית באוניברסיטה ליצורים מיוחדים (כן, כן ככה קוראים לה, מעליב? לגמרי! יש לזה גם קיצור אוניברסיטת י”מים) אבל אני תמיד הצטיינתי בשפות. כוחות המכשפה היא לא הדבר היחיד שניתן לי, גם שכל ואהבה ללמוד למזלי.

קראתי את הכתוב.

לא יכולתי להאמין.

—- המשך יבוא—-

 

לפרקים הקודמים:

 

1. השיר שהיא אוהבת – התעוררות

השיר שהיא אוהבת- הבריחה

אלכסנדרה פ.
נכתב על ידי
שחקנית שהיא גם בלוגרית, זמרת שגם מנגנת. כותבת על לייף סטייל וספר בהמשכים.
לחץ על מנת להגיב

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .