כתיבה

4.השיר שהיא אוהבת- הפרפר הסגול והפרפר הכסוף

קרדיט: משה כהן

וכך תוך שניות ספורות עפנו באוויר כשלו מחזיק בי קרוב אליו. 

איזה כיף לו שהוא יכול לעוף! סה”כ תמיד הייתי מרוצה מהכוחות שניתנו לי, אבל אם יש כוח שקינאתי בו זה בהחלט הכוח לעוף. למדתי היעתקות ממקום למקום בבית ספר המיוחד שלנו כמו כולם והייתי לא רעה בזה אך לא הייתי מצטיינת כמו לודביק וכמה חבר’ה נוספים בכיתה שלי.

“עוד רגעים סופרים ואנחנו נוחתים על המקום האהוב עלייך מתוקה” הוא לחש לי באוזן תוך כדי תעופה.

רעד קל מילא את גופי. וכמה התרגשות הציפה אותי ממגע ידיו האוחזות בי בתעופה.

“אמילי את אף פעם לא תהיי מכשפה טובה. אף פעם לא תדעי לשלוט בכוחותייך, פשוט כי את חלשה מדי, עקשנית מדי וחסרת ביטחון”

שמעתי בראש את קולה המקנטר תמידית של אמא שלי.

אבל לו ומגי תמיד האמינו בי.

מגי…

והנה אנחנו נוחתים על המרפסת הגבוהה במגדל אייפל. ככה מברוקלין בניו יורק הגענו לפריז בצרפת תוך דקות ספורות. “אני מקווה שאת אוהבת את מה שאת רואה אם” אמר לו והפריח באוויר נשיקה של פרחי ורדים בעלי עלי כותרת אדומים. איזה כוח רומנטי זה יכול להיות להיות שדון הצמחייה.

“איך אפשר שלא לאהוב…כל מה שנעשה באהבה זוכה לאהבה גדולה אף יותר..” אמרתי ופתאום התביישתי.

איך זה יצא ממני? ממש משוררת סוג ד’.. מה קורה לי…

לו ניגש אליי ונשק לי בשפתיי. דקות ארוכות התנשקנו והתחושות שהציפו את ליבי היו כל כך חזקות שידעתי שאזכור אותן לתמיד.

לפתע עצרתי.

“תגיד אתה דיברת עם מגי?”

“אם, בשביל זה עצרת את הרומנטיקה פה?”

“היא חברה הכי טובה שלי”

“אולי לא כל כך טובה כמו שאת חושבת”.

“מה?! למה אתה אומר דברים כאלה לו?? זה פוגע בי”.

“אני מצטער מתוקה לא התכוונתי! אני פשוט רוצה לומר שכמה שאת אוהבת אותה כי את נפלאה ומלאת נתינה, זה לא בטוח שהיא מרגישה כמוך… מגי קצת יותר מרוכזת בעצמה את יודעת…”

מרוכזת בעצמה?! הוא אומר את זה כי הוא לא יודע איך היא הצילה אותי אז, באותו יום בחוף ים.

רציתי לספר לו. שידע! שיבין כמה מגי נהדרת וכמה היא חשובה לי בצדק….

בום! רעם מטורף הרעיד את האדמה והשמיים. מלווה בברק חודר שפגע בתחתית של המגדל. הכל התחיל לרעוד!

“מה קורה פה לו?!?! מה קורה?! זה… לא יכול להיות הוא!!!”

“לא, זה לא הוא, זאת היא” אמר רציני ומוטרד והצביע מאחורי כתפיי.

הסתובבתי לראות.

אין ספק שלשבת על הספה המאוד נוחה של משפחת כהן לצד לודביק הרגיש לי דווקא מאוד לא נוח.

עכשיו אחרי כמה פלירטוטים כנראה בלתי נשלטים מצד שנינו, תוך כדי שהוא מחזיק את ידי עם כתובת הקעקוע החדשה שלי שנעשתה בכפייה על ידי היצור הכי מזעזע שקיים דרך המכתב המכושף ששלח לי, לא ידעתי כבר איך אני מרגישה ואיך לפרש נכון את כל מה שקורה.

חני הביאה לי את התה הירוק עם הסוכר כפי שביקשתי וללודביק אספרסו כפול עם מעט רום כמו שהוא אוהב. היא הביאה גם עוגיות שוקולד לצד השתייה החמה. “אפיתי אותן בעצמי” אמרה בגאווה.

“אם כן ילדתי, בואי נראה מה יש לנו פה” היא לקחה זוג משקפיים על מקלון כמו שהיו פעם והתקרבה לקרוא את הקעקוע.

“את יודעת לטינית?” שאלתי אותה

“אני יודעת  הרבה דברים. בין היתר לקרוא ולפענח כל שפה בעולם” אמרה.

וואו. חשבתי לעצמי. הרי גם אני אוהבת וטובה בשפות אבל כל שפה בעולם? זה חייב להיות משהו יוצא מהכלל אפילו בעולם שלנו. לא יודעת אם היהודים מחשיבים את עצמם חלק מהעולם שלנו או ישויות נפרדות אך איפה שהוא בליבי תמיד האמנתי שכולנו אחד. אפילו האנשים הרגילים שלא מכירים את כוחותיהם. כמובן חוץ מהיצור המרושע הזה…

חני כהן קראה בעיון רב מספר פעמים את הכתובת על ידי “זה לא מבשר טובות” היא אמרה את הברור מאליו.

“רגע, אולי מישהי מכן תקרא לי מה כתוב? אני חלש בלטינית” ביקש לו.

הסתכלתי שוב על הכתובת וקראתי בקול:

” בלילה בו נשבעת אמונים. בלילה בו הקפאת אותה. בלילה בו שברת מילה וביום בו הירח זרח מוקדם.

עף לו פרפר סגול ברוח החזקה, נחת על כתפה הנאשמת אך פספס את זאת שבאמת אשמה.

כוח הקרח הוא חולשת החום, כוח השלג הוא חולשתה של השמש, החושך מטיל אפלה רק כשהאור נכנע.

בקרוב כל אור ייכנע ויכבה תחת האפלה הגדולה ביותר שיצרה האשמה האמיתית”.

Photo by Suzy Hazelwood from Pexels

קרדיט: Suzy Hazelwood – Pexels

לו היה ניראה בהלם. חני כהן התעשתה ואמרה: “אני חושבת שרב הנסתר על הגלוי במה שכתוב פה. חלקו אני רואה כבר עכשיו וחלקו דורש בדיקה עמוקה יותר”.

“לא יודעת מה נסתר פה” אמרתי בתסכול ” שנינו יודעים איזה נאשמת ואיזו אשמה הוא מזכיר פה ומי החושך שיוריד את האפלה”

פניתי ללו. “אין יצור חשוך ממנו כרגע ביקום. אבל מה זה הפרפר הסגול ולילה של אמונים והקפאה וירח? זה אותו לילה??”

הרהרתי בקול רם. חני כהן ישבה בשתיקה ויכולתי לראות את גלגלי המוח שלה עובדים בקפידה.

לא בכאילו, באמת. למכשפות יש אפשרות לראות ראיית רנטגן לפי רצונן. וצריך להיות מכשף מאוד חזק ובעל שליטה עצמית טוטאלית כדי לחסום את זה. חני כהן היא בת מלאכיים, כל כולה טוהר וניקיון.

” הפרפר הסגול” פתחה חני כהן ואמרה “מורכב מכמה היבטים שונים. הפרפר בחכמת הקבלה מסמל יופי ושמחה ואפשרות שכל אחד יהפוך מזחל או גולם לפרפר. אך מי שכתב לך את הכתובת הוא יצור אפל מאוד. הוא לוקח את סמל היופי והשמחה שאף נחשב קרוב לעולם הפיות בתרבויות עתיקות והופך אותו לאפל. הוא יכול לגרום לכל יצור בעל יופי ושמחה להתפרפר מכאב… להתפרפר ולהסתובב כמו הוריקן עד סוף ימיו. והסגול? גם פה הוא לוקח מילה נהדרת והיא סגולה- תכונה וברכה מיוחדת המלווה כל יצור באשר הוא ומנסה להטיל עליה אפלה.” היא עצרה לרגע כדי לראות איך דבריה משפיעים עליינו.

לודביק הסתובב אלי בחדות “את זוכרת אותו לילה במגדל אייפל? כשראינו אותה פעם אחרונה וגם אז היא השמיעה את השיר שהיא כל כך אוהבת? למרות הנסיבות?”

“איך אני יכולה לשכוח” אמרתי לו.

” הפרחים שהתעופפו סביבנו מהקסם שעשיתי… היא הושיטה יד ופתאום יצא משם פרפר וחיסל את הפרחים אחד אחד..”

“כן אבל זה לא היה פרפר אמיתי, היא השתמשה בכוח הכסף שלה ובכוח הפיסול שלה ופיסלה פרפר כסף מפחיד שעשה את זה” אמרתי

“זה חייב להיות קשור גם!” קראה חני כהן. ” והלילה שמתוארים בו דברים שונים הוא בעצם שלושה לילות שונים… אם זה מה שאני באמת חושבת… נותרו לנו לא יותר מכמה חודשים לעשות תיקון… אחר כך יהיה מאוחר מדי…”

“מאוחר מדי למה?” שאל לו.

אבל אני הרגשתי שאני שומעת ולא שומעת את השיחה שהמשיכה אחר כך. ופתאום חשבתי שוב על מגי והשיר שהיא אוהבת, ואיך היא אף פעם לא שאלה מה השיר שאני הכי אוהבת… ופתאום הבנתי שהשיר הוא רק סמל…

—המשך יבוא—-

3.השיר שהיא אוהבת- מכשפה

לפרקים נוספים לחץ כאן

אלכסנדרה פ.
נכתב על ידי
שחקנית שהיא גם בלוגרית, זמרת שגם מנגנת. כותבת על לייף סטייל וספר בהמשכים.
לחץ על מנת להגיב

פרסם תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

בחזרה למעלה .